מעולם לא התלהבתי כל כך מספרי פנטזיה על קוסמים. כשהייתי בת 8 בערך, וכולם התלהבו מ"הארי פוטר", כולל אחותי, לא הבנתי על מה המהומה. כשבגרתי יותר וניסיתי לקרוא (בגיל 16 בערך), גם כן לא עפתי על זה, ועצרתי בספר הרביעי. חמוד? כן. נחמד? כן. יצירת מופת שאין שנייה לה וג'יי קיי רולינג היא גאון אלוהי? ממש לא. סורי. לכן, אני די סקפטית לגבי ספרים בסגנון. חשבתי לתומי שאולי סוג כזה של ספרים פשוט לא מדבר אליי.
ובכן, טעיתי. טעיתי בגדול. הייתי צריכה להבין את זה כשקראתי את "הגולם והג'יני" ואת "ג'ונתן סטריינג ומר נורל". אם פנטזיה עשויה טוב, אני אוהב אותה. אני כן אוהבת פנטזיה! הבנתי רק את זה בשבוע האחרון, כשהייתי באמצע של "הקוסמים" (ואכן ראוי שאתחיל לדבר על הספר הזה ולא אעשה פרסומת לאחרים, למרות שאני בהחלט ממליצה בחום גם על השניים למעלה).
ההתחלה של "הקוסמים" די בנאלית ולא מרשימה במיוחד. היא מתחילה בנער אימו גאון עם שם מוזר שלא מרוצה מהחיים וכמו ילד קטן רוצה לחיות בעולם ספרי הפנטזיה שקרא בילדותו (ועדיין קורא גם בגיל 17), עולם שדומה באופן מחשיד לזה ב"סיפורי נרניה" (שקראתי את הראשון שלו בילדותי וזכור שהיה דווקא משעשע). במבט לאחור, כנראה שהדמיון לנרניה היה מכוון; לב גרוסמן ממש לועג על יצירות פנטזיה אחרות, ביניהן הארי פוטר, ומתכתב איתן כשהוא מזכיר אותן בסיפור שלו וברור למה הלעג הזה מכוון. אחרי הרפתקה מסוימת קוונטין החביב שלנו מתקבל לקולג' לקוסמים, ומגלה שהחיים עם קסם הם לא מה שמדמיין והם לא ורודים בכלל.
הלימודים בקולג' הזה היו מהתיאורים הכי מהנים שקראתי ושגרמו לי ממש לרצות להיות מכשפה או קוסמת (האמת, יש הבדל בכלל?). בנוסף, מהות הקולג' היא דבר שממש מצא חן בעיני. מה שנורא הפריע לי בהארי פוטר (וסליחה על ההשוואה, נראה לי שחייבים כשמדובר על שני ספרים שמתעסקים במוסד ללימודי קוסמות) הוא שהילדים בעצם מגיעים לבית הספר בגיל מאוד צעיר ולומדים רק קוסמות, ובעצם לא יודעים כנראה שום דבר אלמנטרי, כי לימודי "חול" (חהחה) שאינם קסם לא חשובים. איך אפשר? זה יכול להישמע מגוחך אבל זה ממש הציק לי. כאן היה הפתרון לזה.
דבר נוסף שקסם לי, הדמויות. הן בהחלט מתנהגות כמו נוער. נוער עושה סמים? אז החבר'ה של קוונטין עושים סמים. נוער אוהב סקס פרוע? אז הם בקטע של סקס פרוע. נוער אלכוהליסט? נוער אלכוהוליסט (למרות שהרגלי השתייה שלהם, דרך אגב, ממש מטרידים. לא רק אליוט בכיוון של להיות מכור ולמות מצירוזיס בכבד אם אי פעם זה באמת יקרה, או שמא המוח של הסטודנטית לסיעוד שכמותי רק מוטרד). בנוסף, אמנם קוונטין הוא בחור מעצבן, אבל הוא אימו כמו שנער בגילו יכול להיות אימו. הוא לא מושלם. הוא גיבור ממש מעפן. הוא גם בן זוג ממש מעפן. החברים שלו- ממש הזכירו לי אנשים שאני מכירה. סיפור האהבה שם- נשמע אמיתי לחלוטין.
והנה הגענו לרגע האמיתי. העלילה! ווא! בחיי שמלא קטעים שם לא צפיתי בכלל. מה לעזאזל?! הטוויסט היה ממש ברור רק שנייה לפני שהוא התרחש. מי חשב על זה בכלל?!?! וזה משהו שאין בהרבה ספרים. אמנם לא קראתי הרבה ספרי פנטזיה, אבל כן קראתי הרבה מאוד ספרים אחרים, וזה משהו שלא ראיתי קודם. היה ממש כיף לקרוא ולגלות את זה, באמת שרציתי כל רגע להפסיק את מה שאני עושה ולחזור לקרוא, גם בהתחלה, שלכאורה די מנומנמת ולא קורה בה כלום.
אציין גם את התרגום - לדעתי הוא היה נהדר והעביר את התחושות כמו שצריך, גם מבחינת שפה של נוער ואנשים תכלס, מה שהפתיע אותי, כי לרוב אני שונאת ספרים שכתובים ככה. אבל פה זה פשוט היה נחוץ.
בשורה תחתונה, אם זה לא היה ברור, ללכת לקרוא ועכשיו. מיד!! אפילו אם פנטזיה זה לא כוס התה שלכם. אני חשבתי שזה גם לא שלי, וכאמור, נוכחתי לדעת שזה ממש לא נכון.
