כאחת שאינה מחוברת למסך ולשלט, דווקא את הסדרה "אחוזת דאונטון" מאוד אהבתי, ומצאתי את עצמי עוקבת אחריה באדיקות.

"בלגרביה" הינו רומן תקופתי, שמתחיל בבריסל ביוני 1815. באותו חודש, אף אחד מהאנושות על פני אדמת אירופה, לא ניחש שנפוליאון וצבאו יגיעו לפאתי העיר.

לימים, המבצע ייקרא בהיסטוריה "קרב ווטרלו", העקוב מדם, שבה נהרגו למעלה מחמישים אלף לוחמים. ב"קרב ווטרלו" נפוליאון נחל תבוסה מוחצת. הקרב בוצע

אני אוהבת סדרות תקופתיות אם הן אנגליות עוד יותר טוב, כדוגמת אחוזת דאונטון, <mark>ג'וליאן פלוז</mark> המחבר גם של זו וגם של בלגרביה משחק על אותה נוסחה מנצחת. גם כאן יש את החיים של למעלה, מעמד האצילים בעלי התארים והאחוזות הסודות והשקרים, ואת החיים שלמטה, מעמד המשרתים גם שם המעמד משחק, מי משרת אישי ומי נער אורוות, עם הרכילויות ההלשנות והגנבות הקטנות.
הכל קרה בערב אחד מרגש אי שם בשנת 1815 בבריסל לערב בלתי נשכח מ

גילוי נאות: יש לי אובססיה קלה לסדרות תקופתיות, בעיקר אם הן ממקור בריטי בהפקת ה-BBC.
בכל אני מאשימה את אמא שלי, שגרמה לי לראות את העיבוד הטלוויזיוני של "גאווה ודעה קדומה" משנת 1995 כשהייתי בת 10 או 11. לכן, היה זה אך טבעי שבגיל 18, בשנת 2011, אראה את "אחוזת דאונטון" בערוץ הראשון.

מיותר לציין שכשמעתי ש<mark>ג'וליאן פלוז</mark>, היוצר של "דאונטון", כותב ספר ראשון, החלטתי שאני חייבת לקרוא אותו. למרות שאני חוש

#
גם אם לא היה כתוב על הכריכה האחורית, בהדגשה, ש<mark>פלוז</mark> הוא תסריטאי שיצר את "אחוזת דאונטון" עתירת הרייטינג, אפשר היה לנחש את זה תוך קריאה בספר הזה.

סדרות תקופתיות – שה-BBC מתמחה בהן ואין עוד מי שעושה אותן טוב כמוה - חביבות עלי, ואם לשפוט על פי הפופולריות הגבוהה שלהן – הן חביבות על רוב צופי הטלויזיה. כי מה רע? אתה עוקב אחרי צרות של עשירים, לבושים בתלבושות של מוזיאון, ומשכנעים אותך שלמרות שהם לא ה

מה היה נותר מאחוזת דאונטון ללא הדיאלוגים השנונים? כן, רק אופרת סבון (חביבה למדי) שהפן המיוחד שלה הוא אלמנט ה'האדונים והמשרתים'. מה היה נותר מאחוזת דאונטון ללא הפן הזה? כן, רק עוד אופרת סבון. למען הסר ספק, המשרתים נוכחים ובחלקם הקטן אף נעשה שימוש לקדם את העלילה, אבל אלו הם רק תפקידי רקע. ההתרכזות היא רק בחיי 'הלמעלה'. כמו כן, ניכר שהמחבר, מוכשר ככל שיהיה, רצה להגיע אל קו הסיום. חוסר ההידוק בא לידי

טלנובלה מהמאה ה 19...
תככים ומזימות, בגידות, רומנים אסורים, ילדים לא חוקיים ושקרים - זה טיבו של הספר הנ"ל.
ברור לחלוטין שמה שעושה פה את הספר הוא הרקע של אותה תקופה - אותם מנהגים וחוקי חברה שמאלצים בני אדם לנהוג לפי קודי מוסר הזויים לפני קודים בסיסים של אהבת האדם.
העלילה עצמה די סתמית מבחינת רצף הארועים אבל עדיין נחמדה לקריאה. יחד עם כתיבה נעימה ורקע של תקופה מסקרנת מקבלים בסוף ספר שדי מסקרן וז