• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אלנבי

אלנבי

מאת גדי טאוב

הביקורת של סבטלנה כהן

תמונה של סבטלנה כהן
דירוגדירוג
אלנבי

אלנבי

מאת גדי טאוב

הביקורת של סבטלנה כהן

דירוגדירוג
תמונה של סבטלנה כהן
הוצאה לאור:ידיעות ספרים
שנת הוצאה:2009
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
אפרסמונה
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

רע.
כתוב רע. לעתים נראה שהסופר המציא שפת רחוב חדשה.
כתיבה מוזרה.
העלילה בליל של סקס, עבריינים וסטיות.
במפגש סופרים עם המחבר אמרו מס' קוראים שלא הצליחו לקרא את הספר ועזבו באמצע את הקריאה. לאחר קריאה של כל הספר יכולה בהחלט להזדהות עם אלו שלא טרחו לבזבז זמן ומאמץ להגיע לסוף.
במפגש סופרים, אכן שיתף המחבר שנמשך והסתקרן מעולם
מועדוני החשפנות.
ואכן נהנה מהתחקיר מאד.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של רותי
רותי
1קורא|גיל ממוצע83|100%נשים

על המבקרת

תמונה של סבטלנה כהן

סבטלנה כהן

ותיקה
חברה מזה 18 שנים
505 ביקורות•2 נבחרות•1,534 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של סבטלנה כהן
סבטלנה כהן
ותיקה
חברה באתר מזה 18 שנים
ביקורות505
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבלה1,534
דירוג ממוצע2.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת266ספרות מקורית79מתח ריגול והרפתקאות49

דיון על הביקורת

1 תגובה
אנקה
אנקה•לפני 15 שנים

לפחות הוא נהנה מתהליך איסוף

החומר לכתיבת הספר.גם זה משהו.
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של סבטלנה כהן

כל מה שתבקשי

כל מה שתבקשי

סופי קינסלה

ספר קליל, מצחיק ונוגע ללב. כמו בספרים אחרים של קינסלה, הכתיבה הומוריסטית, זורמת מלאה בסיטואציות מצחיקות ואבסורדיות.
דמויות מצחיקות, אך גם אמיתיות מאד. מאחורי השובבות והבדחנות מסתתר רגשיות אנושית. התמודדות עם משפחה, קריירה, זוגיות והשאלה עד כמה אנחנו נותנים מעצמינו
לאחרים ומתי הנתינה הופכת להקרבה.
הזדהיתי עם דמותה של פיקסי, חלקים ממנה הזכירו את עצמי של פעם. הרצון לרצות, להיות בסדר עם כולם, גם כשזה בא על חשבוני האישי.
הספר גרם לחשוב על ההבדל שבין נתינה אמיתית, שבאה מהלב ומעניקה שלווה, לבין ויתור עצמי, מתוך חובה.
ולצד כל זה צחקתי בקול רם. הקטע שפיקסי מחפשת "עציץ גברי" ולבסוף נותרת עם גבעול בודד, "הרג אותי".
נהינתי מהספר.

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•סבטלנה כהן
ג'וני שב משדה הקרב (מהדורת 2022)

ג'וני שב משדה הקרב (מהדורת 2022)

דלטון טרמבו

ספר קצר, מזעזע ועוצמתי. לא מדובר בהנאה או סיפור פשוט - זה מניפסט אנטי מלחמתי שמראה את המחיר האנושי של המלחמה.
הקריאה קשה, כואבת ומותירה תחושת מועקה.
משהו שמעבר לניקוד, פשוט חוויה מעמיקה.

לפני 7 חודשים•סבטלנה כהן
אפקט בבל

אפקט בבל

דניאל הכט

את הספר מצאתי בספריית רחוב. מהכתוב על גב הכריכה הסתקרנתי: מתח, מחקר, ניסיון להבין את תולדות הרוע, מה מביא אנשים לבצע פשע...
(נוגע בי באופן אישי ומקצועי).
קראתי מעל 100 עמודים (כרבע מהספר), לפני שזנחתיו. הספר נכתב על ידי דניאל הכט, גיטריסט די מפורסם ומצליח (לפי כריכת הספר).
הספר מנסה להיות בו-זמנית ספר מתח, מדעי ורומן, אך בפועל ערבוב הז'אנרים לא מתמזג טוב.
מתח - רמת המתח נמוכה. לא מספיק בכדי להחזיק עלילה. ההרגשה כאילו מתיימר להיות מותחן, אבל לא מספק את הסחורה.
מדע - אמור להעניק עומק ואמינות, אבל נכתב בצורה יומרנית, מתנשאת,לעיתים לא נכונה. זה הופך את החלק המדעי לפלצני, מתיש, במקום מרתק.
תחושה שהמחבר מנסה "לתפוס את כל העולם": נוירולוגיה, גנטיקה, פילוסופיה, תיאולוגיה, חברה, תרבות וקונספירציה. הכל מכל. במקום להציג מחקר, נעשה ניסיון לחקור הכל בבת אחת על פני אוכלוסיות לא ממוקדות. מניסיוני בכתיבת עבודות אקדמיות, מחקר אמיתי חייב שאלה ממוקדת ומתודולוגיה ברורה (באקדמיה, למשל, מתחילים בלימודי תואר ראשון בתחום מסויים. לומדים קורסים שונים הנוגעים לתחום הנבחר. בתואר השני אתה בוחר במה להתמקד מתוך הקורסים שלמדת בתואר הראשון. בתואר השלישי אתה מעמיק בנושא ספציפי וחוקר אותו. כך גם ברפואה: מתחילים ברופא כללי, אחר-כך מתמחים בתחום: כירורגיה, אורתופדיה וכדומה ואז ממשיכים לכירורגיית החזה, כירורגיית כף היד וכו'). אין מחקר של הכל מהכל, וזה מה שיש בספר - מין פנטזיה מדעית יותר ממדע.
רומן - בעוד קטעי המדע כתובים ביומרנות, בשפה גבוה, יחסית, קטעי הרומן כתובים בסגנון רומן רומנטי זול עם סצנות מביכות ולא אמינות.
כסכום, אף אחד מהרבדים לא מתפתח בפועל בצורה אמינה ומעניינת.
בעיני ספר לא טוב! כתיבה לא אחידה, ארוכה, מתישה ומביכה.
נראה לי כי על המחבר להתמקד במה שהוא טוב בו - נגינה בגיטרה ואת מלאכת הכתיבה להשאיר לאחרים.

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•סבטלנה כהן
סוס אחד נכנס לבר

סוס אחד נכנס לבר

דויד גרוסמן

אחד הספרים הבולטים של דוד גרוסמן, זכה בפרס מאן בוקר הבינלאומי בשנת 2017.
הספר מתרחש כולו בערב סטנדאפ ומסופר מנקודת מבטו של חבר ילדות של דוב'לה הסטנדאפיסט, הנוכח במופע.
הקהל שמגיע למופע מצפה להופעת בידור ומקבל בנוסף מנה גדולה של חשבון נפש של דוב'לה.
השוני בין מה שהקהל מצפה לשמוע (צחוק) לבין מה שמקבל - יוצרת מתח בין הקומי לטרגי (כאב).
הספר דן במספר ונשאים: גבולות הצחוק - עד כמה אפשר להשתמש בהומור בהתמודדות עם כאב. מהו הגבול בין הצחוק שמקל על המאזין לבין הצחוק שמביך ומכאיב לו.
טראומה וזכרון - עד כמה לעתים זיכרון טראומטי לא מרפה וצף.
הגבול בין ציבורי לפרטי - ההופעה היא במקום ציבורי, בה משתמש דוב'לה כחדר טיפולים אישי.
מה הגבול בין וידוי לבין שימוש בצופים כ"פח" רגשי.
הספר נכתב בקצב חד, משפטים קצרים, טעונים והומור שחור. נותן תחושה שהקורא נוכח בהופעה עצמה ונע בין פרצי צחוק (הבדיחות טובות) לבין תחושות אי נוחות
וכבדות.
ספר קצר, עמוק ומיוחד. חד. לעתים מצחיק לעתים גורם לתחושות קשות, כמו בעיטה בבטן.
אהבתי מאד את הספר.

לפני 7 חודשים•סבטלנה כהן
סוד העננים

סוד העננים

אליסון ריצ'מן

הספר כתוב בשפה נעימה וזורמת, אך לא הצליח להחזיק עניין לאורך זמן. הגבורה, מורה, המנסה להידמות או לחקות הלן קלר, לא משכנעת. נאיבית וחסרת משקל אמיתי.
למרות הזרימה, התחושה היא של חזרתיות, עוד ועוד מאותו הדבר, ללא התפתחות מספקת.
אחרי כשליש מהספר (כ- 100 עמודים), מצאתי את עצמי תוהה באם בא לי להמשיך? זה מעניין? זה בדיוק הרגע בו החלטתי - שלא!!! הפסקתי את הקריאה, וחשתי שאין לי חשק לחזור אליו.
קראתי מספר ספרים של הסופרת ונהניתי מהם, לכן גם באתי לספר עם ציפיות מסויימות, שלא מומשו.

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•סבטלנה כהן
חיים כפולים

חיים כפולים

ס.ג'. ווטסון

ווטסון התפרסם עם ספרו הראשון "לפני השינה" שהוסרט לסרט די מצליח. חיי כפולים הוא ספרו השני וגם בו הוא נשאר בז'אנר המותחן הפסיכולוגי.
העלילה הולכת ונעשית מותחת ככל שמתקדמים, עד סיום פתוח המעורר מחשבה. לצד המתח, הספר עוסק בנושאים אקטואליים: היכרות ברשת,הסכנות שבקשרים וירטואליים, והפער שבין פנטזיה למציאות. הוא מצליח להמחיש עד כמה התכתבות יכולה להפוך ממכרת, לעורר פנטזיות ורגשות, ועד כמה שיתוף פנטזיה עלול להתפרש אחרת על ידי הצד השני - כמחשבה או כרצון ליישום.
עם זאת יש חולשות בספר: העלילה לא תמיד משכנעת ואמינה. אחת הדמויות המרכזיות אינה בנויה היטב: מצד אחד שקרן, מניפולטיבי ואגרסיבי, אך בהמשך מוצג כחלש אופי, נגרר - חוסר עקביות שפוגע באמינות.
לסיכום: ספר רלוונטי ומעורר מחשבה על המציאות המודרנית,עם מתח שהולך וגובר. לא חף מחסרונות, אך שווה קריאה.

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•סבטלנה כהן
תינוק של זפת

תינוק של זפת

טוני מוריסון

ראיתי את הספר באיזו ספרייה ניידת. לא אהבתי את הכריכה, שם הספר גרם לאי נוחות...אך שמה של המחברת היה לי מוכר.
לקחתי. חשבתי להתחיל לקראו, מקסימום? הספר בן 250 עמודים סך הכל. הספר יצא ב- 1981 ונחשב לאחד הרומנים המורכבים של מוריסון,
המעלים שאלה של זהות, גזע, מגדר, מעמד ומאבק בין מסגרות תרבויות שונות.

לפי שראיתי בסימניה לפני היו רק שני דירוגים על הספר ואף חוות דעת אחת, וחבל.
איני מרבה בכתיבת ביקורות, אך לאחר קריאתו חשבתי שהספר בהחלט ראוי להתייחסות והארה, ובעידן של אינפלציה ספרותית, בעיני זהו אחד הספרים
שכדאי לשים לב אליהם.

תחילה לגבי שם הספר: הכינוי "תינוק של זפת" נלקח מאגדה עממית אמריקאית, הוא מטפורה טעונה מאד מהפולקלור האמריקאי, כשם וגם כסמל לזהות שחורה,
למלכודת (מאגדות הדוד רמוס, שבו חפץ עשוי זפת לוכד מי שנוגע בו). בובה מזפת ששמים בדרך כלל כדי ללכוד עוברי אורח - כל מי שנוגע בה נלכד.
בהקשר לספר, מוריסון אומרת שכך גם הזהות השחורה, אי אפשר לגעת בה מבלי להילכד. מי שנוגע בזהות שלו (השחורה) - נלכד, מי שמתכחש לה - לא נלכד.
אין דרך פשוטה להשתחרר מהעבר ומהשורשים. הניסיון לברוח מההיסטוריה השחורה, כמו גם הניסיון להדביק אותה בכוח - שניהם כואבים.
אי אפשר למחוק היסטוריה או להעמיד פנים שהזהות לא קיימת, אל תחשבו שאהבה, כסף, "שחרור אישי" מוחקים את השאלות של צבע, מגדר ומעמד.
הדרך היחידה, היא להכיר במורכבות - לא לברוח ולא להילכד, אלא לנסות לשאת את הסתירה.
הספר מחולק ל- 10 פרקים די ארוכים, בהם מתחלפים נקודת המבט.
גיבורים הראשיים של הסיפור, רובם דמויות די מורכבות. מוריסון לא נותנת לנו גיבור מוסרי מול "רע" ברור, אלא מציגה את האמת היחסית, תלויה במבט, זווית ראיה אישית, של הגיבורים. אצל העישר - סדר מסוים, אצל המשרת - סדר אחר. זה מאלץ אותנו כקוראים לשים לב כמה המציאות היא תמיד רבת פנים.
מוריסון מייצרת קריאה שמרגישה כמו רק כמו סיפור, אלא כמו אגרוף הגורם לזעזוע פנימי. מעורר מחשבות רבות על חברה, מעמדות, כוח, ועל נקודת המבט ממנה אנו בוחנים את הדברים. אין צד אחד שצודק - כל דמות בספר חיה אמת אחרת, וגם בה יש צודק ולא צודק בו זמנית.
שני דברים אליהם לא התחברתי בספר: ביקורת החברתית הנוקבת, גרמה לאי נוחות והסכמה.
סוף הסיפור פתוח (פחות אוהבת, כי אין פתרון ואין סוף), אך זה הפריע פחות מהעובדה שהיה פשוט מאכזב וסתמי.
למרות האכזבה מהסוף, אסכם כי מדובר, בעיני, לפנינה ספרותית כואבת.

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•סבטלנה כהן
סולם גנבים

סולם גנבים

ליאור אנגלמן

אחד הספרים הטובים שקראתי לאחרונה. כתיבה טובה, מלאת הומור.
לגבי הסטראוטיפים שהוזכרו בחוות דעת קודמות, בעיני הדמויות בספר מורכבות עם רגשות ודילמות. יש התפתחות בדמויות לאורך העלילה ויכולת לעורר הזדהות.
(דמות סטראוטיפית - היא דמות שטחית שמייצגת דימוי מוכן מראש, בלי עומק או סתירות פנימיות).
הספר מעורר מחשבה בסיטואציות שונות. גם העובדה שהספר נכתב לאחר מחקר, במהלך 4 שנים, תורמת לאמינות.
התיאור של כפר לנוער בסיכון, עם אלמנטים אמיתיים.
אז, בגלל הכתיבה, ההומור, הדמויות והיכולת להזדהות עימן. בגלל הסיטואציות והדילמות שגם עימן אפשר להזדהות ומעלות מחשבה, ובגלל המחקר שנעשה לכתיבת הספר,
אהבתי את הספר מאד.

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•סבטלנה כהן
דילמה

דילמה

ליאורה ורדי

ספר שנקרא מהר. מתחיל מצויין, בדילמה, המאפשרת הזדהות והתלבטות עם הגיבורה.
ולאט לאט הופך לרדוד יותר וקטשי. בסך הכלל נחמד וקריא.

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•סבטלנה כהן

ביקורות נוספות על "אלנבי"

אלנבי

אלנבי

גדי טאוב

לכל החברים שבת שלום.
חזרתי, הייתי קצת מנותק בחודשים האחרונים עד כדי שיתוק מוחין כמעט, שכל מה שרץ לי בראש
ומול העיניים , זאת המלחמה הנוראית הזאת של צוק איתן.
עכשו אני מרגיש שסוף סוף קצת השתחררתי מזה.
התחלתי מן הקל לכבד.
הספר הזה מסתובב אצלי בבית כבר כמה שנים.
לא יודע למה קניתי, אולי סתם כי זה היה במבצע, אבל מה שבטוח שנושא חיי הלילה של ישראל , ממש ממש לא
עינינו אותי, לא אז ולא כיום.
באופן כללי, לא ביקרתי רבות בדיסקוטקים או בכל מקום אחר שבו מתערבבת מוסיקה רועשת, אלכוהול , ולעיתים קרובות סמים.
עולם הלילה של הסקס גם כן לא משך איתי ובאופן עקרוני אני לא כל כך אוהב את הסחר במין והבהמיות שנילוות לזה.
כך שכבר מראיה ראשונה היו די הרבה בלמים לקריאה בספר הזה.
אולם חברים, וזאת ההפתעה הגדולה, הסיפור העלילתי ממש לא רע, והוא די כובש ומרתק.
יש בו תערובת מעניינת של מתח, תאווה, ספור של יחסים בין אנשים על רקע עולם הבילוי הלילי.
לדעתי ניתן אפילו למצוא בסיפור דרמה המסופרת בצורה יפה.
אינני יכול להגיד שזהו ספר ברמה מאוד גבוהה, אך הוא נקרא בכיף ומעביר את השבת בסבבה.
שבת שלום לכולם,
טוביה

לפני 11 שנים•
★★★★★
•tuvia
אלנבי

אלנבי

גדי טאוב

ליד החיים שלנו, ממש בצד, לפעמים קצת ימינה, לפעמים קצת שמאלה, אבל לרוב למטה, יש חיים אחרים. יש אנשים שחיים חיים אחרים לגמרי מאלה שאנחנו מכירים. חיים אינטנסיביים יותר, חיים על הקצה, חיים עם חוקים אחרים. חיים של סמים, אלימות, זנות וכל היתר. בחיים האלה יש קודים חברתיים אחרים ואם אחד מין הישוב כמוני או כומך נחשף לחיים האלה, הוא יכול לעשות אחד מהשלוש: או להיבהל\להתעלם ממה שהוא רואה, או להיות מוקסם ומסוקרן או וזו האופציה המסוכנת ביותר: לפסוע פסיעה גדולה לתוך אותו עולם מקביל. למה זו האופציה המסוכנת ביותר? כי אחד כמוך וכמוני לא בהכרח בנוי לאטמוספרה של יקום מקביל זה. ספרו של גדי טאוב, עוסק בעולם הזה, סביב אלנבי, מועדוני החשפנות וחיי הלילה. חלק מהדמויות הם דמויות מהמציאות המקבילה הזו, אבל חלק לא. אותו דיסוננס מזמן לנו עלילה פתלתלה, אם כי לרוב צפויה, של סערות רגשות, פשע תשוקה וכל מה שאמור להחזיק סיפור טוב. ניכר שנעשה תחקיר, הדמויות משכנעות ברובן, הכתיבה עובדת. אבל, בכל זאת הספר לא באמת עובד. קשה לי להגיד למה. כנראה בעיה של אמינות לא השתכנעתי משרטוט עולמם הפנימי של דמויות החשפניות השונות בספר, וניכר שלא נעשה מאמץ אמיתי לקלף את מורכבות עולמם הפנימי. המספר, מספר לנו את מה שהן מספרות לעצמן, ולא הרבה מעבר. היו מספר רגגעים משכנעים בספר הרבה קטעים שהיו כתובים היטב, ואולי גדי דייק בתאוריו, ואני פשוט ממאן להשתכנע. בסוף בחרתי בשלוש כוכבים, אבל הציון האמיתי הוא כנראה שלוש וחצי.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
אלנבי

אלנבי

גדי טאוב

המנחה בסדנת כתיבה מסויימת אמר לי פעם: כל פעם שאני קורא קטע שלך אני מדמיין איזה באר בניו יורק. תנסה למקם אותם ברקע תרבותי פחות זר.
העניין הוא, שיש בעיה לכתוב בעברית, בישראל, סיפורים שעוסקים בעולמות השוליים האלה של פשע, חשפניות, אלימות, הימורים, מועדונים אפלוליים, מזימות. יש בעיה כי זה מרגיש זר. הסגנון הזה נוצר במקום אחר ובשפה אחרת, והוא נטוע חזק מאוד ברקע תרבותי אחר. עלילות מתח ופשע מתרחשות בלוס-אנג'לס ובניו יורק, לא בתל אביב.
המכשול העיקרי לטעמי הוא לא בכך ש"דברים כאלה לא קורים פה", כי הם כן. חלק מהמכשול טמון בכך שהעברית הכתובה אינה חופפת לעברית המדוברת. אנשים לא אומרים "עיניה, ידיו, נחיריו" אלא "העיניים שלה, הידיים שלו". אנשים לא אומרים משפטים כמו "בן כלבה מלוכלך שכמוך, אני אדאג שתשב בכלא כל ימי חייך". כשאנשים הולכים ברחוב אלנבי הם לא מרגישים שזה "מסע במורד רחוב התקוות האבודות שהשמש לא זורחת עליו" ולא משנה כמה פואטי כל זה נראה על הנייר, ושככה האמט, פלמינג וסימנון כתבו. אבל יכול להיות שרק ככה אנחנו יודעים לכתוב את זה.
אז מסתבר, שלא. הסיבה שהספר "אלנבי" הוא אוונגרדי, לא פחות, היא שגדי טאוב זונח את חוקי הכתיבה המקובלים והמציא פה שפה ספרותית חדשה עם חוקים חדשים. "אלנבי" כתוב בעברית של פעלים. התמונה נוצרת בעיני רוחו של הקורא באמצעות הפעולות של הדמויות, ולא באמצעות תיאורים שלהן. פסקאות ארוכות מורכבות ממשפטים קצרים מופרדים בנקודה. הדמויות של טאוב אומרות אחת לשנייה דברים כמו: "'פתחו!", "זכור עם מי אתה מדבר", "ערס, אתה. קטעים איתך, אתה." לא צריך לקרוא עד סוף המשפט כדי לשמוע אותו בראש. או, למשל: "אולי כבר פירקתי אותו פעם. אולי לא. לא יודע. נראה שלם. לא צולע. לא צלקות. לא אף שבור. כלום. ערבי חדש מהאריזה."
אפשר לעשות ניסוי: לבחור פיסקה מהספר, לנסות לתרגם אותה לעברית הסכרינית וחסרת-המעוף שמאפיינת כל כך הרבה ספרים שנכתבים כיום, ולראות איך המקור נראה לעומת הניסוי ואיך הפסקה נהרסת.
זו הכתיבה שבה הצליח גדי טאוב לברוא את עולם השוליים האפלולי של האנשים מאחורי התעשייה של אלנבי: בעלי המועדונים, המאבטחים, החשפניות, העובדים, המבלים. לא צריך להגיד משהו כמו 'לאס וגאס זה כאן' כי אין צורך - כאן זה כאן.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•אביב
אלנבי

אלנבי

גדי טאוב

גדי טאוב יודע לכתוב. על כך לא צריכה להיות מחלוקת. מי שפותח את הספר הזה של טאוב, יתקשה מאד להניח אותו מן היד. יחד עם זאת, לאחר ש"בלעתי" את הספר מתחילתו ועד כלה, אני חייב לומר שזהו אחד הספרים המוזרים ביותר שקראתי.
סיימתי אותו בתחושת אכזבה ואפילו מפח נפש, ואני אפילו לא בטוח שגדי טאוב אחראי לכך.
מתחילת הספר התגבשה אצלי ההרגשה כי הנושא הסמוי של הספר הוא המוטיב הקתולי של "גאולה דרך הביבים". לאחר שסיימתי לקרוא אותו, אני כבר לא יודע אם הנושא הזה אפילו חלף תחת היד הכותבת של טאוב. בספרים מסוג זה, כמו למשל העוז והתפארת/גרהם גרין, גיבור העלילה נצרף בכור של השפלה, ביזוי וייסורים ובסופו של דבר באמצעותם נגאל ומגלה את עצמו או את המהות ה"קדושה" של קיומו וכך הלאה. טאוב אף הוא, מעביר את גיבוריו דרך הביבים של המועדונים וחיי הלילה של ת"א, אלא שגם אחרי המסע המגעיל הסוטה והעלוב הזה, דמויותיו מתגלות כדמויות שעמקן כעובי הדף ואין בהם מספיק "אנושיות" שיכולה לעניין את הקורא.
בסדרה בריטית זניחה כלשהי מלפני עידן הריאלטי, דנו השחקנים בהפקת סרטים בהם ישחקו ה"גיבורים" האמיתיים של המעשה את תפקידם בסרט. הבמאי שם הגיב על ההצעה הזו באבחנה כי אנשים אמיתיים לא נראים אמינים בסרטים. אצל טאוב, הדמויות משדרות אמינות של 100%. אני מניח כי הן מייצגות באופן אמין לחלוטין את הגיבורים האמיתיים של הסצינה התל-אביבית המתוארת. הבעיה היא, שאנו איננו באים לספרות כדי לפגוש העתקים אחד על אחד של הדמויות שאנו עשויים לפגוש בחיי היום-יום. בספרות חייב להיות לגיבורים משהו מיוחד שיבדיל אותם מן האוסף האקראי של בני אנוש שאנו חולפים לידם יום יום כמו ספינות בערפל. המיסתורין והשלווה של מונה ליזה המצויירת, לא בהכרח נמצאו באשתו הצעירה של מאסטרו דל ג'וקונדו, אותה צייר ליאונרדו. גם כאשר הדמויות ריאליסטיות עד כדי אותנטיות מוחלטת, הסופר חייב ל"חפור" בן עד שתפרוץ אותה "באר חלב באמצע העיר". גדי טאוב לא התכוון או לא הצליח לעשות כדבר הזה. דמויותיו נותרות חד מימדיות, עלובות וזרות לך כמו הומלס שעברת לידו ברחוב.
אולי לפחות תצא מספר זה סדרת טלביזיה טובה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•שוקי שמאל
אלנבי

אלנבי

גדי טאוב

אני מודה, הייתי נגד הספר "אלנבי" של גדי טאוב עוד לפני שבכלל קראתי את הכריכה האחורית שלו. בגלל שהוא זכה לכל כך הרבה פרסום בוואינט, בגלל שהוא דיבר על הרחוב ש"גידל" אותי כשהגעתי לת"א מהפריפרייה, בגלל שכולם כל כך התלהבו ממנו כאילו הוא "באדולינה" או "הנזיר שמכר את הפרארי". כולם התלהבו וזה יצר אצלי אנטי מוחלט, כי אני חייבת למרוד, ללכת נגד הזרם ולא לאהוב מה שכולם אוהבים.

הבוס שלי אמר לי לפני שבועיים שלהיות מרדנית זה נחמד וחינני עד גיל מסוים, הוא טוען שעברתי את הגיל הזה, אני מתחילה לחשוב שהוא צודק.

את הספר בסוף קניתי בביקור הדו שבועי שלי בחנות ספרים (מה לעשות? יש בחורות שמכורות לקניות של בגדים ונעלים, אני מכורה לספרים), הפעם ביקרתי לא בשבילי אלא כדי לקנות מתנות יום הולדת לאנשים שחוגגים יום הולדת בספטמבר ואם אני אחראית על המתנות אז כולם מקבלים ספרים :)
אחד הספרים שקניתי מתנה באו במבצע של 1+1, מהזן האהוב עליי, אז פזלתי לעבר ספרי הקריאה החדשים על המדף ונתקלתי שוב בצבע השחור ירוק של "אלנבי", התלבטתי, היה שם גם ספר ששמתי עליו עין לפני שבועיים, ספרות תרגום. התלבטתי עוד קצת, אני קוראת בעיקר ספרות מתורגמת, נדירה היא ספרות המקור שמרגשת אותי, שמרתקת אותי כמו שמרתקים אותי הסופרים הזרים. התלבטתי עוד קצת, סוף סוף קראתי את הכריכה האחורית ובסוף אמרתי לחברה שבאה לשמור שלא אבזבז חצי מהמשכורת על ספרים, "די למרוד, אולי יש שם משהו, בכל זאת, אלנבי". לקחתי את הספר.

החלטתי לשים אותו בצד ולקרוא אחרי שאסיים ללמוד ואעבור את בחינת הפסיכומטרי. אחרי יום החלטתי לקרוא דף שניים, רק לראות על מה מדובר, יומיים אחרי כבר הגעתי לעמוד 200, סוחף, בלתי ניתן לעצירה, עשה לי מה ש"צבע בכחול וזרוק לים" עשה לי לפני 9 שנים, היפנט אותי, הקסים אותי, שאב אותי והעלים את כל הסביבה. עם כל דף שעבר הרגשתי את אלנבי כמו שהכרתי אותה אז כשרק הגעתי לת"א ועבדתי בבר פחות "סליזי" ממה שמתואר בספר (אבל בהחלט הארדקור בשביל רוב אנשי הלילה הנורמטיביים), אבל את הכל הכרתי, את הדמויות, את הריחות, את המכות, האסלות השבורות בפאב, את האנשים שהלכו לעבודה כשאנחנו רק סגרנו את הבר, זה החזיר אותי שנים אחורה עם טעם חמוץ מתוק אבל עם הנאה צרופה מהקריאה.

ככל שהספר התקדם נשאבתי לתוכו יותר, העלילה התחילה לקבל נפח וצורה, חייתי את הדמויות, השלכתי אותם על בעלי הברים שאני מכירה מהרחוב, כי בדמויות של אריק ועידו יש קצת מכל אחד מהם, הברמנים הזכירו לי חלק מהברמנים שעבדו איתי או כאלה ששירתו אותי ברחוב, ההוויה של הרחוב עוברת בספר בצורה כל כך מציאותית עם תוספת של דמיון שאי אפשר להסביר את זה למי שלא חווה את אלנבי על בשרו, למי שלא סיים משמרת ב6 וחצי בבוקר ועבר לבר בצד השני של הרחוב כדי לשתות איתם עד שיסגרו. סיפורי האהבה בספר והמתח שנבנה עם העמודים כתובים בצורה שונה ומיוחדת, בשונה מרוב הסופרים הישראליים, טאוב הביא זווית אחרת לספר, סיפורי אהבה שזורים אחד בשני בתוספת של קורט סיפור מתח, לא יותר מדי מותח ועיקרי אבל בדיוק במידה שהופכת את הספר מספר סתמי על חשפניות, זיונים, סמים ואלכוהול לספר מתח ואהבה.

טאוב עשה לי את הבלתי יאומן, הכתיבה שלו גרמה לי לרטוט מאושר עם כל דף שעבר ועם העלילה שהתפתחה וכמו שאמרתי, 9 שנים ספר של סופר ישראלי לא גרם לי להתפעל ככה מהתוכן שלו.

מודה. טעיתי. הבוס שלי אדם חכם, אני צריכה להקשיב לו יותר במקום למרוד כל הזמן וללכת נגד הזרם.

"אלנבי" מומלץ לקריאה מכל הלב, הריאות, הכבד האבוד שלי והנשמה.

לקוח מבלוג הביקורות שלי http://cafe.themarker.com/view.php?t=1228885

לפני 16 שנים•
★★★★★
•Reut.Zaro
אלנבי

אלנבי

גדי טאוב

וואו כמה אקשן, מתח ופחד קיים בספר הזה.
אין רגע משעמם, הרוב נע סביב חיי הלילה באלנבי.
מועדוני חשפניות, צעירים מסוממים, בריונים מאפיונרים, סקס ועוד.

היו לא מעט קטעים עם תיאורי מין נועזים ביותר, לא הייתי ממליצה לבני נוער לקרוא בשל הגזמת יתר.
הספר מעניין ומרתק, חושף נושאים על בתי בושת, סרסורים, פרוצות, וכל המתרחש במועדוני הלילה.

כאב לי הלב לקרוא על הנערה החרדית שנאנסה ע"י אחיה, סולקה מביתה ומשפחתה עקב גילוי עריות שלא באשמתה.
כאב לי על אותן נערות שבאו ממשפחות הרוסות, עם בעיות נפשיות חמורות, עברו התעללויות רבות, לא קיבלו חום, אהבה, עזרה ותמיכה.

הספר כתוב באופן מרתק, סוחף, מעניין וכואב.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
אלנבי

אלנבי

גדי טאוב

סיימתי לקרוא את הספר בכמה ימים, ואהבתי. כשקראתי את התגובות והביקורות השליליות לרוב, די הופתעתי, אבל כמו כל דבר אחר בחיים, מדובר בטעם אינדיבידואלי של אנשים, וזה לא נתון לוויכוח.

אותי אישית "אלנבי" סחף ועניין מאוד, יש בו משהו אפלולי ומרתק. ידיד שלי המליץ לי על הספר, אמר שגיא טאוב הוא מכר של המשפחה, הקריא לי פרק ואמר שאחת הדמויות מבוססות על אחיו. מאותו רגע ממש התעניינתי, ובביקור הראשון לסטימצקי קניתי אותו, ואני בהחלט לא יכולה לומר שהתאכזבתי.

הדבר היחיד שתסכל אותי, זה כמו שנאמר בביקורות אחרות, הסוף. השאיר בי סימן שאלה, זה לא היה מה שציפיתי לו בכלל, זה הכל.

מי שישאל אותי לגבי "אלנבי", אני יכולה רק להמליץ עליו :)

לפני 15 שנים•
★★★★★
•misskay
אלנבי

אלנבי

גדי טאוב

היה לי קשה לדרג את הספר, אבל היה צורך להחליט בין "בסדר" לבין "טוב" ובחרתי באחרון. שמעתי פעם שהרעיון של מרטין קרוז-סמית שכתב את הספר "גורקי פארק" היה למקם סדרה בלשית-משטרתית בעולם לא מקובל: במוסקבה של לפני התמוטטות הקומוניזם. גם כאן אפשר היה לחשוב על הספר "אלנבי" כספר מתח (ויש בספר סיפור מתח) הממוקם באיזור העבריינות ומועדוני הסקס של תל אביב. ולמרות שהעלילה הבסיסית של הספר היא מעניינת - מה שמשתלט זה סיפור הסצנה של מועדוני הסקס.
קשה היה לקרוא את זה. המון סקס, אבל לא ארוטי. מין סקס קיצוני, מתבצע בתדירות ובסגנון של פולחן, כסדר יום מחייב, כפורקן - ללא רגש כמעט. גם הרומנים בין הזוגות אינם רומנטיים, למעט אולי כמה קטעים בסיפור של נוקי. אלימות יש, אבל היא מרוכזת בדמות יחידה, שמקרינה בעיקר אלימות פיזית, פשוטה. גם הרעים שמאכלסים את הספר אינם רעים באמת: הם נראים אנושיים, רציונליים, כאלו שמשחקים את המשחק אבל בלי רוע אמיתי. אולי סתם חלשים שמסתגלים לחוקי הסביבה. אפשר בקלות להזדהות איתם. ובסה"כ כולם נראים מוכי-גורל על החיים שבהם הם שוהים, ללא עתיד, ללא משמעות, ללא אהבה, כמעט ללא רגש.
אז זהו המצב האמיתי, או שזה העולם שיצר טאוב? קשה להבין עד כמה הדמויות נבנו כך בכוונה או שקצרה ידו של הסופר. אבל לזכותו יש לומר שהוא מצייר תמונה כבדה, שלימה, עקבית לכל אורכה, של מציאות, מבחילה ככל שתהיה, והרושם של מציאות זו חודר לנשמה. וכמובן יש לו יכולת לספר את הסיפור בצורה מרתקת, סוחפת, שמתגברת על הדיכאון שמשרה אותה סביבה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דורון נחמני
אלנבי

אלנבי

גדי טאוב

אני עכשיו לקחתי את הספר הזה כי זה ספר נורא מותח
על הספר הזה עשו גם סידרה
אני ממליצה ליקרוא את הספר הזה כי מי שקורא את הספר הזה
הוא גם יבין את הסידרה
הספר מספר על הרומן שהיה ברחוב אלימבי שבתל אביב
שאני ראיתי את הסידרה אני לא אהבתי אותה
כי אני יותר אוהבת ליקרוא ספרים מאשר ליראות סדרות בטלויזיה

לפני 13 שנים•
★★★★★
•בר20
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
1.0
1.0
דירוג
5.0
לפני 15 שנים

“אני דיי חצויה בנוגע לספר, למרות שדירגתי אותו כמעולה. הסוף לא רק איכזב בכך שנשאר פתוח, אלא גם בלבלה”

30/33
ביקורות על אלנבי
הבאה
MeanMrMustard
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 16 שנים

“זורם כבר מההתחלה. מאוד ישראלי, מעניין, כתוב יפה. יש הרבה חוכמה ועוצמה של הסופר בסיפור שנראה פשוט. ה”