ביקורת ספרותית על הגיבן מנוטר-דאם [מהדורת מזרחי] מאת ויקטור הוגו
ספר מעולה

---

"למיכל,
ליום בת-מצוותך קבלי נא את מתנתנו הצנועה.
שפע אושר בחייך,
מאחלת משפחת קריסטל"

זו היא ההקדשה בעמודו הראשון של הספר.
בדרכי מהחנות תהיתי על קנקנה של מתנה זו. מדוע תרצה משפ' קריסטל לתת ספר זה כשי לבת-מצווה? מן ההיכרות שלי עם הספרות הצרפתית, ההנחה שלי הייתה שמשפ' קריסטל רצתה ללמד את האישה לעתיד שיעור כלשהו.

הכרך, אם כן, הינו בעל כריכה מתקלפת ודפיו המשחימים כאילו מבקשים להנתק. בדיוק מה שאני אוהב. אחרי בירור קצר, נתגלה כי הכרך שבידי הינו בן חמישים שנים, מה שאומר שמיכל בימינו היא אישה בת 62 בערך. מדוע הסכימה לוותר על ספר זה? כיצד מצא את דרכו אל חנות היד-שניה? האם מיכל לא מצאה בספר את השיעור שמשפ' קריסטל רצתה ללמדה?

בין אם מיכל נהנתה מהספר או לא, הרי זה היינו הך. לאחר הידוק הכריכות האחרון, שהגיע מיד לאחר קריאת הדף האחרון, הבנתי. משפ' קריסטל רצתה ללמד את מיכל, אז, הילדה בת ה-12, שיעור חשוב מאין כמותו בחיים - אנושיות. זהו ספר על חמלה, אהבה וחסדים. ויקטור הוגו, שקנה מקומו בעולמי לעד מתברך בכישרון על לכתיבה. ביחד עם העברית המצויינת של דן סואן, העלילה נרקמת ביד אמן. מרגש, מצחיק, ומפחיד. אין שורה שאינה במקומה. נדמה כי הספר נכתב גם מתוך שליחות של הוגו, למען ישמרו המבנים העתיקים בעידן החדש, מה שבאמת קרה, עם הקמת תנועות לשימור מבנים גוטיים בעקבות פרסום הספר. הנקודה היחידה שהוותה בעיה בשבילי הייתה המחסור בהערות. לא לכל המשפטים בלטינית יש תרגום, וישנם שמות ומקומות שהייתי שמח לדעת עליהם יותר. כך או כך, החוויה לא נפגמה, והקריאה זרמה בשצף קצף של כל טוב.

משפ' קריסטל ידה על העליונה.
בעידן של שיקים והמחאות, אנו שוכחים שגיל המצוות הוא שלב חשוב בלמידת החיים. המשפחה החכימה לעשות ונתנה למיכל את המתנה הטובה מכל. כולי תקווה שמיכל קראה, נהנתה ולמדה מהסיפור. כך או כך, אני נהניתי מאוד. כולי תקווה שהספר יצא שוב בגרסה מעודכנת למען הנוער של ימינו אנו.

תודה מסייה הוגו, תודה מר סואן, תודה משפ' קריסטל, ותודה למיכל ולנסיבות הגעתו של הספר אל המדף שלי.

אורון.

» ביקורות נוספות של לא חשוב שמות
» ביקורות נוספות על הגיבן מנוטר-דאם [מהדורת מזרחי]