ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 10 במאי, 2010
ע"י אבי ש.
ע"י אבי ש.
יאן מרטל מנסה להפיח אמינות בסיפור "חיי פיי". שיעור ההצלחה שלו לא כזה גבוהה, אבל יש משהו בכל זאת מושך ומעורר השראה בסצנות שהוא מצייר מולנו.
את האמינות שהוא מקווה להכניס לחלק הפנטסטי של הסיפור (שכפי שחלק מהקוראים שחוו דעתם פה ציינו, מגיע בחלקו השני של הסיפור שם גיבור העלילה תקוע בסירת הצלה עם זברה, צבוע, קופת אורנג גוטנג ונמר בנגלי) הוא מנסה מאוד ליצור סביב תמונות מחיי הילדות שלו, משבר אנושי של אמונה ומשפחה חמה המחזיקה גן חיות ומחליטה לעקור לקנדה.
זה בהחלט חלק מדוקדוק שמרטל מקווה להפנט אתכם איתו, ואז להביא לכם בהפוכה עם תאור של םלא טבע מסחרר.
אני מאמין שעל הישראלים, שאוכלים סרטים יום יום מהחיים בין הנהר לים, קשה לעשות רושם. לכן החלק המציאותי מעיק - מי לא עבר תחושת מחנק ובלבול ממימד האמונה בחיים?
על מי לא צחקו בבית הספר בגלל השם הפרטי?
פיי, הגיבור בסיפור, עובר ממצב של להיות מוקף בשלוש דתות (הינדואיזם, נצרות ואיסלם), למוקף בטבע בלבד - ים, יצורים ימיים וחיות שהתגלגלו לסירת ההצלה אליה הגיע כשטבעה הספינה עליה היו משפחתו וחלק מבעלי החיים בגן החיות שלהם.
מעיסוק ותחושה גדולה בדתות, ברמה הרוחנית והטהורה של הדעת, הוא מגיע לרמה הכי בהמית וגשמית. מלחמת השרדות בלב ים.
הסיפור מסופר ברטרוספקטיבה, כחלק מראיון בין פיי לבין עיתונאי. זה נותן למרטל הזדמנות לשלב את חוויות פיי הנער מאותו בלב ים, עם פילוסופיות והתבוננות עמוקה יותר על החיים אשר פיי המבוגר יותר מהרהר בהן.
למי הספר יתאים? למי שחושב שפנטזיה יכולה לשלב בתוכה פילוסופיה וריח של גם חיות. שילוב אפשרי, בסופו של דבר.
4 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אבי ש.
(לפני 15 שנים ו-5 חודשים)
חח חס וחלילה! זה לא ספר רדוד!
דווקא דיברתי על הרובד המורכב יותר שלו..
|
|
|
הוראציו אלגר
(לפני 15 שנים ו-5 חודשים)
מה קורה אבי
סבבה אחי רק העמקתי את הספר כי חשבתי שאתה חושב שהוא פשוט כזה ודפוק עם חיות מדברות וכאלה. כי הוא יותר מורכב ממה שחושבים. הקטע עם אשתו זה כאילו להראות שיש לו עכשיו אחרי כל מה שקרה לו חיים נורמליים עם מסגרת משפחתית וכל זה. והוא לא אמור להיות מתח כי זה לא שרלוק הומס.
|
|
|
אבי ש.
(לפני 15 שנים ו-5 חודשים)
היי דין
דין, לא סיכמתי את זה. חלקתי ממה שאני הבנתי לגבי המסרים הפחות חשופים ברעיון של הסיפור, והאמת שאני לא חושב שמה שאתה אומר סותר את מה שכתבתי. אתה אומר שהוא נשאר אופטימי וחיובי בזמן שהוא היה במים. אני לא אומר שהוא לא היה, אבל מן הסתם זו חווית השרדות קשה מאוד, ובמבט לאחר - שים לב - הוא מנתח כל רגע שזכור לו.
אם מרטל היה רוצה להשאיר אותנו במתח מסוף הסיפור, ולא ממהלכו, הוא היה מוותר על הראיון עם פיי ואשתו בתחילת הספר. |
|
|
הוראציו אלגר
(לפני 15 שנים ו-5 חודשים)
לא הבנת
בגלל שקראת את כל הספר ולא חלקים ממנו כמו כולם, וכתבת סיכום כל כך יפה שלו, אני ינסה לעזור לך להבין אותו, אבל אתה לא חייב להסכים כי כואב לי שאנשים לא מבינים את המשמעות האמיתית והעמוקה שלו ומסתכלים על הפרטים הקטנים. היה לו חרא חיים, הוא עבר טראומה שחלק מהמשפחה שלו טבעה וחלק נרצחה. הוא יכל למות בקלות ולהיכנע לגורל. אבל במקום זה הוא בחר להסתכל על הדברים מנקודה שונה, בזמן שהם קורים ובמיוחד אחרי שהם קרו. הוא החליט להישאר אופטימי וחיובי. מה שקרה קרה, אז במקום להאשים את כל העולם הוא בחר להמציא את העבר שלו, לייפה אותו. וזה מה שכולם עושים. מנסים לייפות את העבר שלהם, ורק ככה ממשיכים הלאה. כל הקטע של הפחד זה אותו סיפור. במקום לפחד הוא בחר להיסתכל לפחד בעיניים. הפחד זה הוא עצמו, זה בתוכו, והוא מתמודד איתו בזה שהוא נלחם איתו, מכניע אותו, ורואה אותו עוזב במקום להתעלם ממנו. זה כאילו על רגל אחת מה שהבנתי אני מהספר. הוא גם מדבר על ספקנים בשונה ממאמינים. בכוונה הוא מגזים ולוקח על עצמו 3 דתות, בניגוד לספקנים שלא מאמינים בכלום וגם לא מאמינים לסיפור שלו. לא חייבים להאמין אבל חייבים להבין. אל תיקח את הספר הזה כמובן מאליו.
|
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
![מוריס :]](https://simania.co.il/images/users/83275.jpg)
