ביקורת ספרותית על כשל-זמן מאת פיליפ ק' דיק
ספר מעולה

---

בטרם אני מתחיל להשתפך על הספר הבאמת-נפלא הזה, יש לי קודם כל איזה שתי תהיות, ככה בשולי הדברים :
1. בחיי הארוכים התרגלתי להתייחסות מעט מעליבה כלפי ספרות המדע הבדיוני וכלפי ציבור קוראיה; קיימת נטייה כזו שכיחה, כמעט מקובלת, לראות בז'אנר הזה משהו סמי-מחתרתי, אפל, לא מאוד מומלץ להסתובב בחברתו וכנ"ל ביחס לאוהדיו – אלה יסווגו לנצח כ'ווירדים' כאלה, אנשים דחויים חברתית, שמוצאים מעט מזור לכאבם, אולי, בנבירה סיזיפית במרתפים המתמחים בספרות חתרנית, בחיפוש ניצחונות קטנים על העולם באמצעות הפנמת הרבדים העמוקים ביותר בספריו של אייזק אסימוב ובעיסוק אובססיבי בפיתוח תאי "פוד" מהפכניים בבתיהם (עיקר חומר הגלם : גלילי נייר טואלט), באמצעותם הם מתכוונים או-טו-טו לשגר את עצמם אל העתיד...

על כן, יבוטל מדף המד"ב בחנויות הספרים לאלתר - אני אומר ! וכי מהי ספרות העולם אם לא "מדע בדיוני", אפילו שאין מגדירים אותה ככזו ?! הצחקתם אותי. מלבד האוטוביוגראפיה של בן גוריון –וגם, לא בטוח- כל דברי האנושות הכתובים מראשית היותם זה מדע בדיוני... לא ככה ?...

2. פיליפ ק.דיק. בסדר, אני יודע שספרי ההיסטוריה המצויים עמוסים בדוגמאות של גאונים שלא זכו לעדנה בחייהם : מוצרט, למשל, הושלך לקבר אחים כמו כלב... ואן גוך נפטר תשוש וחצי מטורף... מאיר אריאל חי כמו קבצן סהרורי... ולמרות זאת – ק.דיק הוא בכל זאת מקרה מיוחד : לקרוא כמה כסף מכניסים ספריו היום, שלא לדבר על סרטים המבוססים עליהם ולהבין שחלקה הארי של התהילה הזו הפציע רק לאחר מותו – גורם לך למחשבות סכיזופרניות ביחס לאמונה בשכר ובעונש... כי עם כל מטען חייו ההזויים של ק.דיק, 54 שנים קצרות, שכללו בעיקר 5 נשים, סמים קשים וחובות כבדים, עדיין הצליח האיש לברוא ממוחו המוטרד ארסנל שלם של פניני ספרות, יצירות-איכות אחת אחת, למען דורות של קוראים שעוד יבואו, מ"בלייד ראנר" ועד "זיכרון גורלי"; מ"דו"ח מיוחד" ועד "סורק אפילה"; מ"כשל זמן" ועד "ואליס"...

הספר "כשל זמן" הוא פשוט ספר אדיר. הוא לא "קל" וגם לא "כייפי", אבל בסיוע כתיבתו הייחודית של ק.דיק, הקורא הממוצע יצלח אותו ללא קשיים מרובים ובפרט כי נשמר בו מימד 'הארציות' של התיאורים : זה לא שק.דיק מתאר התיישבות אנושית על המאדים כאילו מדובר באיזה חזון אחרית הימים נשגב, אלא בדיוק להיפך. הוא לוקח את החרא המוכר מכדור הארץ –דאגות קיום, בדידות, קנאה, תאוות בצע- ומלביש אותו על סיטואציה שמתרחשת על הכוכב האדום. וההומור הציני של ק.דיק, מממ ! פשוט עונג צרוף ! וכי מי מלבדו יכול לתאר, למשל, את מידת הנחיצות של בעלי מקצוע על מאדים באמצעות משפט כמו "(פורסמה) רשימה ארוכה של בעלי מקצועות שרק מגדלי קנריות ומומחים למחלות פי הטבעת והמעי הגס נעדרו ממנה" (עמ' 24-25) ??? גדול.

אה – ויש גם "נקודה ישראלית" : ק.דיק, שהיה ידוע כקומוניסט ואף נרדף בשל כך, מתאר התיישבות ציונית על מאדים (!) בפסקאות שלמות של הערצה; האנשים האלה, כך הוא מספר, חרוצים ונאמנים, גברים אמיצים ונשים יפות, שקראו לקיבוצם "ויצמן", שמתפעלים מוסד מיוחד לילדים עם פגמים בהתפתחות בשם "בן גוריון" ושמצליחים בכל משימה שהם נוטלים על עצמם (בניגוד לכמעט כל המושבות האחרות ברחבי הכוכב שאינן "ציוניות"), הם-הם הדוגמה האולטימטיבית לאיך אמורים בני האדם לנהל חיי שותפות, יצרנות ועשייה... טוב, אסור לשכוח שהספר נכתב ב-1964... מבחינה זו, באמת מדע בדיוני...:)

ואל תתנו לבית ההוצאה לאור המצחיקול הזה, "אודיסאה", להרוס לכם את הכיף : זה לא רק שהחברה' האלה מדפיסים "מהדורה" של שלושה וחצי עותקים ואח"כ נעלמים לעשור או שניים, זה בעיקר ההתייחסות המשפילה שלהם לקוראים, כאילו כולנו נעשה כבר את ההשלמות והתיקונים לבד בבית, יען כי ה"עורך" וה"מגיש לדפוס" החליטו כנראה לקיים לנו בחינה בראייה חזותית ללא ידיעתנו... בשגיאת הגהה ה-105 (סביבות עמוד 200) הפסקתי לספור... יש גבול.

» ביקורות נוספות של הלל הזקן
» ביקורות נוספות על כשל-זמן