• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
שנת הארנב

שנת הארנב

מאת ארטו פאסילינה

הביקורת של Hardrime

תמונה של Hardrime
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
שנת הארנב

שנת הארנב

מאת ארטו פאסילינה

הביקורת של Hardrime

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
תמונה של Hardrime
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:2004
סדרה:ספריה לעם #527
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
סוריקטה
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 16 שנים•1 דקות קריאה

"תעצרו את העולם, אני רוצה לרדת"?!
תעצרו את הספר, אני רוצה להפסיק! אחד הספרים היותר גרועים שקראתי אי פעם. בזבוז לא נורמאלי של זמן. הספר מרגיש כמו דוח נפגעים - שום מחשבה, רגש, כלום. רק תיאורים של לאן וטנן הלך ומאיפה חזר ומה קורה עם הארנב הזה.
הדבר הראשון שרצתי לעשות אחרי סיום הספר הוא להיכנס לכאן ולהזהיר, הרי זמן הוא מצרך יקר.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
י
יגאל רווה
תמונה של אליהו
אליהו
2קוראים|גיל ממוצע62|0%נשים

על המבקרת

תמונה של Hardrime

Hardrime

חברה מזה 16 שנים
24 ביקורות•44 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ספרות קלאסית
תמונה של Hardrime
Hardrime
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות24
לייקים שקיבלה44
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת10ספרות מקורית7ספרות קלאסית2

דיון על הביקורת

1 תגובה
י
יגאל רווה•לפני 10 שנים

עבורי זה היה ספר מבולבל ולא הצלחתי לחצות את "מבחן 50 העמודים"

1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של Hardrime

ליל האוב

ליל האוב

פול אוסטר

ואאו!
אני כבר הרבה זמן מחכה לספר מעולה שכזה, שיגרום לי להמשיך ולהרהר בו בימים (ואולי בשנים?) שאחרי הקריאה.
ואכן כך - מאז קראתי אותו לראשונה הספקתי לקרוא אותו עוד כמה פעמים, שהאחרונה בהן הסתיימה היום.

בשורה התחתונה, פול אוסטר מתעסק כהרגלו באקראיות, בספר הזה בהרבה יותר מהשאר (שקראתי). לקראת סוף הספר הוא גם מדבר על המקריות במפורש. כיאה לסופר המוצלח שהוא, הוא מצליח למתוח אותך לאורך כל הסיפור. לא מפסיק להפתיע בעומק מצד אחד, ומהצד השני בקלילות שגורמים לך לבלוע את הספר מהר-מהר.

מבחינתי הספר הזה הוא מתחרה ראוי ביותר ל"מוסיקת המקרה", לא זכה בינתיים להיות מס'1 אצלי, אבל עדיין 5 כוכבים. וגם מי יודע, אולי בקריאה הבאה..

לפני 14 שנים•
★★★★★
•Hardrime
פתאום דפיקה בדלת

פתאום דפיקה בדלת

אתגר קרת

אתגר קרת צעד אחד קדימה
למתקדמי-קרת בלבד:)

לפני 15 שנים•
★★★★★
•Hardrime
בלתי נראה

בלתי נראה

פול אוסטר

לא הפול אוסטר המעולה של תמיד, אבל עדיין פול אוסטר.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•Hardrime
ארמון הירח

ארמון הירח

פול אוסטר

לעצור הכל, לקרוא ולהמשיך בחיים. אלו יהיו חיים שונים לגמרי:)

לפני 15 שנים•
★★★★★
•Hardrime
דמי מפתח

דמי מפתח

יהלי סובול

בינוני בכל קנה מידה. ספר "להעביר את הזמן".

לפני 15 שנים•
★★★★★
•Hardrime
התפרצות X

התפרצות X

עדנה מזי"א

קראתי בדרך חזור מאילת (באוטובוס) וזה בעצם הגדרתו לדעתי - ספר אוטובוס ותו לא. לא סוחף במיוחד, סוף קצת צפוי, מעביר את הזמן ונגמר בדיוק 5 דקות לפני ההגעה לתחנה מרכזית ת"א;)

לפני 16 שנים•
★★★★★
•Hardrime
אנשי הקש

אנשי הקש

מייקל מרשל סמית

לא יכולתי לעזוב אותו לרגע!! ועכשיו שוברת את הראש בלהשיג למחר את "האדם הזקוף"
:)

לפני 16 שנים•
★★★★★
•Hardrime
אל תיגע בזמיר

אל תיגע בזמיר

הרפר לי

לא רוצה לשחוט פרה קדושה, אבל הספר "קל" מדי לטעמי. המסרים זמינים מדי לקורא. אין מקום למחשבה לאחר סיום הקריאה, ובשבילי זו אחת הסיבות המרכזיות לקריאת ספרים מלכתחילה. חבל לי, כי הספר באמת מצויין. יאללה, לספר הבא.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•Hardrime
קונצ'רטו למרגל ולתזמורת

קונצ'רטו למרגל ולתזמורת

אורי אדלמן

אווקי, לא קראתי את הספר כי לא הצלחתי לעבור אפילו 10 דפים. שיעמם אותי כל כך!! למזלי שאלתי אותו מהספריה, שכן אם הייתי קונה אותו הוא בטח היה משמש עכשיו כאיזון לרגל של השולחן.

לפני 16 שנים•Hardrime

ביקורות נוספות על "שנת הארנב"

שנת הארנב

שנת הארנב

ארטו פאסילינה

****





טוב לי בחיים.

אבל לא תמיד, נכון. יש ימים אחרים. ימים שבהם אני משתוקק לקרוע מעליי את הכבלים הבלתי נראים שעטיתי על עצמי במשך השנים, מבחירה או מאינרציה. להגיד "פאק איט" ובאמצע הכביש לעצור את האוטו, להרים הנדברקס ולצאת. להשאיר מאחורי את הנישואין, הילדים שכבר נמאס לי להגיד להם לא לזרוק את הבמבה במושב האחורי, את האייפון והארנק וגלגלצ ברדיו. לעזוב את העבודה, את הבית, המשכנתא, את המקרר, ההרגלים, כרטיס האשראי, שולחן העבודה עם המחשב והפייסבוק והספרים. לנטוש ולוותר על הידוע, המוכר, השיגרתי, וכן, גם על האהוב. אפילו על הכסף, הפנסיה, וקרנות ההשתלמות. כל החבילה הזאת שמרכיבה את כל מה שאני, את האלון ה"ישן". רק אז יגיע הזמן לאלון החדש. הלא-מתוכנן. אלון שמתחיל מאפס. אלון שישן על עלים ומתחרט וקר לו. אלון שהולך ונכנס לאיזה יער, משוטט ותועה בו ומקשיב לציפורים ולחרקים ולרחש הרוח בענפים. שאחר כך הולך ובודק מה נשאר לו בכיס ונוסע בפרוטותיו האחרונות צפונה, מאמץ כלב כנעני עזוב, מוצא עבודה קטנה בחקלאות ומגלה שהוא בעצם אוהב להתלכלך. שוכר צריף בפאתי איזה מושב ולומד לבד לנגן בגיטרה, ולא מקשיב לרדיו לעולם ונרגע ושוקע במחשבות ונע ונד עם הכלב הכנעני שלו, מרקו.

****

הספר הזה מוזר. במובנים רבים, הוא כמו "בילבי" למבוגרים. בלי סיפור וסאב-טקסט תקינים פוליטית, בלי קו עלילה נהיר, גיבור הספר מחליט באבחה של רגע לנטוש את חייו הקודמים, אשתו המעצבנת ועבודתו שאינו אוהב. הוא מוכר את הסירה שלו, סמל לעוד משהו שהוא כביכול סמל סטטוס או מפלט אבל למעשה מהווה עוד משקולת על קרסוליו, ומתמסר לסוג של חיי רגע, וכך המסע המקוטע שלו בליווי ארנב שאימץ בתחילת הדרך נפרש מרגע לרגע והולך לכיוונים שהם לא רק בלתי צפויים אלא שגם אין להם שום כוונה סיפורית נראית לעין. הצמד משוטט לו ברחבי לפלנד (שהיא גם ככה חבל ארץ משוגע-קצת), פוגש בדרך אנשים שונים ונקלע לכל מיני הרפתקאות, ממלחמה בשריפת ענק דרך כמעט-טביעה בביצה עם פרה ועגל בן יומו ועד למרדף חוצה ארצות אחרי דב שחור מרושע. במה שהם עוברים יש משהו מציאותי מאוד בעיקר בשל העובדה שאין שם ניסיון להפחיד או לרגש, ולא נראה שהגיבורים מגיעים לאיזשהן מסקנות על החיים או לנקודת שיא בסיפור, כמו שבאמת קורה בחיים (שאין להם, להבדיל מספרים, שום מוסר השכל) אלא שהם משוטטים ברחבי פינלנד מעיירה נידחת אחת לחברתה בלי יעד או תכנון עתידי. וזה מוזר, מוזר נורא. בייחוד לאדם מתוכנן שכמוני. שמוצא מוסר השכל כמעט בכל דבר.

****

לא, אני לא עוזב. טוב לי בחיים.

****

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אלון דה אלפרט
שנת הארנב

שנת הארנב

ארטו פאסילינה

קראתי בזמנו את ה"טוחן המיילל" של ארטו פאסילינה, הסופר הפיני ודווקא די אהבתי אותו
אבל כרגיל אצלי אני מתחיל לקרוא ספר באקראי וכך גם במקרה הזה
אבל זכרתי את השם. על הכריכה כתוב ש"שנת הארנב" הצליח מאוד בעולם
אבל להפתעתי ולצערי די התאכזבתי מהספר הזה.
מדובר בספר שהוא כולו סאטירה על הרפתקאות של מי שהיה בחייו הרגילים עיתונאי
ויום אחד הוא "מתאהב" בארנב שאותו הוא מציל ממוות והוא עוזב לחלוטין את חייו
הרגילים ומתחיל לשוטט איתו בכל רחבי פינלנד, בערים וכפרים ששמותיהם שכמעט כולם אלמוניים לחלוטין
לקורא הישראלי. הוא מונה אותם בעלילה שגם מערבת הרפתקאות הזויות ביערות ובישימון הקרח
עם כל מיני אפיזודות שונות ומשונות, שכל קשר ביניהן למציאות האכזרית הוא מקרי בהחלט...
ואני מבין שהסאטירה הזאת אמורה להצחיק (אבל היא לא) לדוגמה במקרה אחד בורחים משריפה שמשתוללת
בטיסה במסוק כל מיני מכובדים עירומים לחלוטין כולל הטייס. אם נורא משתדלים אפשר לראות בספר הזה קריאת תגר
על החיים השלווים והבורגניים של הפיני הממוצע.. אבל זה אם נורא משתדלים ואולי בפינית זה נשמע יותר מוצלח...
אבל למרות שהכל כתוב בצורה מאוד קריאה הרגשתי שדווקא הספר הזה הוא סתמי לחלוטין
או שסתם התיישן. אין לי מושג אבל התוצאה הסופית היא שלא התחברתי בכלל למסופר פה
וגם לא הבנתי מדוע טרח פאסילינה למנות לצורך ושלא לצורך בכל מיני מקרים
את שמותיהם של כל אותם יישובים רבים שהוא מזכיר כאן
אז בקיצור הספר "לא משהו"...

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•סדן
שנת הארנב

שנת הארנב

ארטו פאסילינה

איזה ספר קטן וחמוד!
סיפורו של "וטנן", עיתונאי בינוני שנשוי לאישה אותה הוא שונא וקץ בחייו השגרתיים והמשעממים. עד שיום אחד לאחר שבטעות הוא דורס ארנב וגורם לו לפציעה הוא מחליט לטפל באותו ארנב בסביבת מגורי החיה, כלומר - ביער. מכאן לוקח אותנו וטנן ביחד עם ארנבו לסדרת הרפתקאות מצחיקות ולא רק, לאורכה ולרוחבה של פינלנד. הוא פוגש אנשים שונים ומשונים וגם כל מני חיות.

לא הכרתי את הסופר הפיני ארטו פאסילינה עד כה. כתיבתו כל כך מצחיקה, יוצאת דופן ומשונה שאני חייבת להמשיך ולקרוא עוד ועוד מתוך 35 הספרים שכתב.

שנת הארנב זהו למעשה שיר הלל לטבע, לחופש ולאדם הפשוט והתמים. אך גיבורי הספר, וטנן והארנב לא רק מסמלים את העממיות, התמימות והחופש, אלא גם סוג של חתרנות אירונית ושובת לב כנגד כל המוסכמות.

קחו לכם פסק-זמן לכמה שעות, עם משקה קר בחיק הטבע וקראו את הספר המצחיק והמקסים הזה, עליו אני ממליצה בחום רב לכל אוהבי הטבע, התמימות והחופש.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•גוטי
שנת הארנב

שנת הארנב

ארטו פאסילינה

מה גורם ל"אדם מן הישוב" לשבור את הכלים ולברוח מבית הכלא שהוא החברה בה הוא חי, מתפרנס ומנהל חיי משפחה כלשהם?הדמות המרכזית בסיפור, קארלו וטנן, נוסע בחזרה ממשימה עיתונאית עם עמיתו הצלם, אותו הוא מתעב. אלו מין אנשים הם וטנן ועמיתו הצלם? "שני גברים מדוכדכים....אומללים וציניים. זה כבר התקרבו לגיל העמידה, והתקוות שתלו בחיים בנעוריהם היו רחוקות, רחוקות מאד מלהתגשם. הם היו נשואים, נבגדים, מאוכזבים, כיב קיבה ציפה לשניהם, ודאגות יומיום שונות ומשונות הכבידו על חייהם".

פאסילינה שותל, כבר באירוע המכונן של הסיפור - דריסת הארנב, תגובות קטביות של שני האנשים שדווקא דומים כל כך זה לזה, ואפשר שלכן גם מתעבים זה את זה באותה מידה. האחד ממשיך בדרכו כאילו לא כלום, ואילו השני, וטנן, מפנה עורף לחברו, ובאותו רגע, אפשר בלי שיהיה מודע לכך, גם לחברה שאותה תיעב, לזוגיות שלו ולכל מה שהלסינקי מייצגת. הוא מאתר את הארנב, מטפל בו ומתחיל, יחד עם הארנב, מסע מעניין ברחבי פינלנד. המסע אינו פרי של תכנון מוקדם ומדוקדק. פאסילינה מוביל את גיבורו ואת ארנבו למסע בהתאם להזדמנויות תעסוקה זמניות שניקרו על דרכו של הגיבור. כל פרק מ-23 הפרקים לאחר התאונה מתאר אפיזודה אחרת. דרך סיפורונים אלה הסופר חושף בפני המחבר גלריה שלמה של טיפוסים שונים ומשונים על שלל תכונותיהם האנושיות: חשדנות, חמדנות, קרתנות, תוקפנות, נדיבות, אהבה, חמלה סולידריות וכיוצא באלה. נראה כי שלא כמו ב"טוחן המיילל" פאיסלינה נוטה חסד לתושבי לפלנד, לנדיבות הטבעית, לעומת ההתנהגות הדורסנית והמתנשאת של תושבי הדרום ובעיקר אלה של הלסינקי ובראשם אנשי הממסד. עם זאת, אין הספר הזה בבחינת שיר הלל למסורת. בפרק "מקריב הקורבנות" הוא מתחשבן עם האמונות השונות, אך בראש וראשונה עם הניסיון להחיות מסורות פיניות קדומות.

ככל שהספר מתקרב לסופו פאסילינה נעשה פרוע יותר ויותר: האירוע הגנדרני לנספחים הצבאיים ונשותיהם, המשתרע על מספר פרקים ובעיקר סצינת המרדף אחר הדוב, במהלכה חוצה וטנן את הגבול למזרח קרליה (חלק מפינלנד שנכבש על ידי בריה''מ). נראה היה לי שפרק זה (הים הלבן) , מהווה מעין פארודיה כלשהי על "הזקן והים" של המינגוויי. בפרקי הסיום פאסילינה הופך את הביקורת שלו כלפי החברה הפינית לפרועה הרבה יותר: וטנן הפך, בעיני, למעין שווייק "בחייל האמיץ שווייק": בעוד ששווייק האידיוט חושף את טפשותה של הממלכה האוסטרו-הונגרית ואת ניוונה, מוזרותו של וטנן (בעיני הקונפורמיסטים) ודבקותו בעקרונותיו חושפת את מערומיה של החברה הפינית.

הסיפור מתרחש בפינלנד אבל התהיות שהוא מעלה באשר למירוץ החיים המתיש והשוחק, במיוחד בחברה המערבית אם כי לא רק בה, הופך את הסיפור לבעל רלבנטיות החורגת מהגבולות הצרים יחסית בתוכם מתרחשת העלילה. עד כמה מקרים מעין אלה – חיים משמימים ולחוצים, זוגיות מאוסה, בריאות מדרדרת ושארית חיים שכל מה שניתן עדיין לראות בה הוא המרחק בין חלומות הנעורים לבין המציאות - רווחים בחברה שלנו? וכמה מאלו שאלה חייהם יהינו לעשות שינוי?

הסיפור הזה משמש בעיני גם כתמרור אזהרה - המציאות שבירה וכל אירוע, לכאורה פעוט ערך, עלול לחולל רעידת אדמה. זה תקף בחיים האישיים, אך גם במסגרות רחבות הרבה יותר: בלא מעט חברות תהליכים הסטוריים הגיעו לידי הבשלה בצורת מלחמה, מהפיכה או כאוס בעקבות אותו מקרה שולי לכאורה.

לספר מצורפת אחרית דבר מעניינת מאת רמי סערי.

השורה התחתונה: ספר כתוב היטב, קל לקריאה ולעיתים קליל, אך לא נעדר משמעויות עמוקות יותר. חויית קריאה מהנה ומתגמלת. מומלץ מאד.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•דן סתיו
שנת הארנב

שנת הארנב

ארטו פאסילינה

לעתים נדירות קורה שפעולה הנעשית בדחף רגעי הופכת על פניו את העולם המוכר ושולחת אותנו לנתיב אחר מזה בו היינו. לוטנן זה קרה כאשר בנסיעה עם עמית - נסיעה שביטאה את כל מה שהיה רע ומנוכר בעולמו - הם פגעו בארנב. וטנן יוצא מהמכונית לטפל בארנב, ויוצא גם מחייו הקודמים - יוצא וממשיך ללכת אל סוף העולם.

הספר הזה הוא אגדה קסומה. החיים המתוארים בו בפינלנד הקפואה בשנות השבעים נושאים - על פי פאסילינה - בשורה של חיפוש אחר המהות האמיתית של האדם. לדעתו המגמה צריכה להיות צפונה ללפלנד, והחיים נטולי ציביליזציה ככל האפשר. החיים הקודמים של וטנן מתוארים כבלתי נסבלים - החל מחיי הנישואים הדוחים, העבודה חסרת הסיפוק, יחסי הרעוּת חסרי החיבה והאמון, ושום אור בקצה המנהרה של חיים משמימים. מרגע שנפלט מדרך המלך מוצא וטנן סיפוק ויופי בחיים בלי תכנון, בעבודה מזדמנת, בידידות לרגע שהוא מוצא בדרכו עם אנשים שלפני כן לא היה מכיר או מבין. הארנב הוא סמל: הוא מתלווה לוטנן כעד שותק, לא מפריע ולא מסיט אותו מדרכו, ווטנן הוא בן דמותו של פאסילינה - מהמקצוע - עיתונאי - דרך הגיל בו היה בעת כתיבת הספר, ו"גן העדן האבוד" שלו - לפלנד, מולדתו.

הגעתי לספר הזה דרך ביקורתה המעולה של יעל מכוכבית 612 ואני מודה לה - לא הייתי מגיעה לסיפור המקסים הזה אילולא היא.
אז מה אני אומרת? הספר מקסים. אינו חף מפגמים - הכתיבה פשוטה, אין שום הסבר איך הגיע וטנן ליכולת להיות נגר-בנאי-רפתן וגם שורד בטבע קשה, ואפילו להכות בריונים מפעם לפעם...אבל כל מי שאוהב אגדות ונהנה לפנטז על "חיים פשוטים בטבע", הספר הזה תפור עליכם.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•yaelhar
שנת הארנב

שנת הארנב

ארטו פאסילינה

"רק ספרים על חיות את קוראת?"

זו התגובה שקיבלתי מקולגה שלי, אחרי שסיפרתי לה שבין לבין קריאת הספר על החתול העיוור, אני קוראת את 'שנת הארנב'.
אז אם היא הייתה מכירה אותי קצת יותר טוב היא הייתה יודעת שהתשובה לשאלתה היא "לא!", ובכלל- שנת הארנב הוא לא ספר על ארנב.

נכון, לארנב שמור תפקיד מרכזי בעלילת הסיפור. בלעדיו וטנן לא היה עובר את מה שעבר, או אוכל אפילו חצי מהחרא שאכל. אבל אם הייתי צריכה להעניק את האוסקר לשחקן הראשי בקטגורית 'שנת הארנב', הוא ללא ספק היה הולך לפינלנד. פינלנד, על נופיה המרהיבים, אגמיה הרחבים, מדרונותיה המושלגים וכפריה הנסתרים. כל אותן פינות החמד שמעולם לא ביקרתי בהן, ואיכשהוא אני מרגישה כמעט כאילו גלשתי שם על השלג ושחיתי בנהרות, ונורא בא לי עכשיו לקנות וואן-וואי-טיקט, לעלות על המטוס ולא להביט אחורה. לא הרגשתי ככה מאז שהייתי בת עשר וצפיתי באדיקות בעלילותיו של נילס הולגרסון ואווזי הבר.

קדימה אקה, ללפלנד!

שנת הארנב הוא ספר על גברים, ועל דרכיהן המוזרות. דמותו של וטנן, מלאת הרבדים, נגועה במצ'ואיזם מהול בשבריריות המנוגדת לחלוטין למה שהיית מצפה מהאנטי-גיבור הזה. זהו סיפור המתאר את מסע בריחתו של גבר מהחיים בעיר הגדולה, מנישואין משמימים וחסרי אהבה.
בהחלטה של הרגע, משיל מעליו וטנן את כל סממני הבורגנות והחיים בציויליזציה, הן מבחינה חומרית והן מבחינה מחשבתית. הוא פורק כל עול, וכמו הארנב שלו, גם הוא הופך להיות 'בר'.

בדרכם של וטנן והארנב נקרים כל הטייפ-קסטס הכי גבריים שיכולתם לחשוב עליהם: מפקד משטרה, כומר, נווד שיכור, חיילים, דיפלומטים. מה לא. הנשים המעטות שמוזכרות בסיפור מגלמות את כל מה שהסטריאוטיפים השוביניסטים ביותר הצליחו לייצר- הרשעות כלפי הבעל, האנוכיות, פינוק-היתר, ההתעסקות בזוטות כמו טיפוח עצמי, הרכרוכיות וההתרפסות בפני כל גבר שמוכן לשים לך טבעת מניקל על היד. לא בצורה מקוממת שוזר פאסילינה את קורותיהם של וטנן, הארנב והדמויות שנקרות בדרכם, אלא בשנינות, בחוש-הומור ובזרימה מופלאה. באופן מעודן ומשעשע, יוצא פאסילינה נגד הממסד, הצבא והבירוקרטיה, ובמיוחד נגד הניכור הכרוך בחיים בכרך.

בניגוד למה שכתוב על הכריכה האחורית, כותב המתרגם רמי סערי באחרית הדבר, כי זהו ספרו הרביעי (ולא הראשון) של פאסילינה. הוא המתורגם ביותר (תורגם ל-19 שפות) והראשון שתורגם לעברית. כתוב כי זהו פאר יצירתו של העיתונאי/סופר הפיני הזה, ואני ללא ספק מוכנה לקחת צ'אנס ולקרוא ספרים נוספים שלו, שאולי נחשבים פחות 'טובים'. קניתי וקראתי את שנת הארנב בעקבות הביקורת של גוטי, ואני שולחת לה תודות רבות.

להכנס למיטה בלילה חורפי וקר, ולהתמסר לארנב...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•יעל
שנת הארנב

שנת הארנב

ארטו פאסילינה

בזמנו לא היתה עם זה שום בעיה. אם רצית לעזוב את בית הספר כל מה שהיית צריכה לעשות זה להפסיק להגיע לשם וזהו, נפרדתם. לא חשבתי שהיום זה אחרת ולכן כשהבת שלי הפסיקה לפקוד את המוסד הזה איפשהו במהלך כיתה י' הנחתי ששני הצדדים מבינים שהקשר ביניהם הסתיים. כשחודש לפני סיום השנה התקשרו אלי מהנהלת בית הספר כדי לספר לי שהבת שלי הפסיקה להגיע וביקשו לדבר איתי. קצת הופתעתי. היא לא אחת שמשתדלת להחביא את עצמה, ודאי כשמדובר במוסד שלדעתה יש איזה שניים שלושה דברים שצריך לתקן בו. זה לא שהיא תוציא את כל התלמידים להפגנות אבל היא תעשה את המחאות שלה באופן שצריך יהיה להתאמץ כדי להתעלם מהן. היא נגיד זאת שכשהודיעו לבנות שצריך ללכת עם טייץ מתחת למכנסי ההתעמלות גייסה את הטייץ הקצרים והצמודים ביותר שהשיגה (והם היו קצרים) והפכה אותם למכנסי ההתעמלות הרשמיים שלה ככה שלא ניתן היה ללבוש שום דבר מתחת, או שכשהודיעו שבנות צריכות לבוא במכנסיים ארוכים חוררה את כל המכנסיים ככה שאפילו הקעקוע שמתנוסס במעלה הירך שלה זכה לראות אור יום ולגמרי לא ברור היה לי מה מחזיק את החורים. בקיצור, עד שהפסיקה להגיע שמו לב ואפילו טרחו להתקשר או לשלוח הודעות אחת לכמה זמן.

כשהגעתי (לבדי, היא לא היתה מוכנה בשום פנים ואופן לחזור לשם) לפגוש את נציגי המוסד התברר לי שהיום הם נצמדים לתלמידים שלהם קצת כמו הגברים האלה שמוכנים לשבת בכלא, רק לא לתת לאישה שלהם גט. הכל הן הבטיחו. היא תעבור את כל המקצועות, בכל מה שצריך הן יבואו לקראתה, אין, כמו שהן אמרו, שום דבר קדוש או כזה שאי אפשר לחזור ולשנות אותו. לקח זמן עד שהן הבינו שהיא כבר מזמן טרקה את הדלת ושכל היופי הזה צריך היה להתרחש בזמן אמת ולא רק כמה חודשים אחר-כך. זה לא שהצטערתי, כי באמת לא חשבתי שמשהו יכול היה לגרום לה לרצות להישאר, אבל קצת התבאסתי מזה שהנכונות לשים את הדוגמטיות בצד או לבדוק לעומק מה גורם לתלמידה שמצליחה על פי כל הפרמטרים שנהוגים בבית הספר לקום וללכת משם, מגיעה רק כשאחד המדדים המשפיעים על התדמית של בית הספר, כמו אחוזי הנשירה, נמצא בסכנה.




את הקונספט של לזרוק הכל לעזאזל ולקום ולהתחיל מחדש אני מחבבת. לא תמיד, לא בכל הקשר, אבל בסך הכל זה משהו שנראה לי שאנשים, בטח אלה שלא מאמינים בגלגולי נשמות או בעולם הבא וחושבים שהחיים הם בסך הכל מופע חד פעמי, צריכים לשקול אותו יותר. לכן אולי חיבבתי את הספר כבר מהפרק הראשון. זה מעין סיפור אגדה על אדם שעוזב את החיים השגרתיים/משעממים שלו לטובת מסע הרפתקאות ברחבי פינלנד השוממים, הרפתקאות שרובן משעשעות ומופרכות במידה המתבקשת מסיפורי אגדה. ובסך הכל די נעים לקרוא את זה, כי ההתחלה והסוף של הסיפור הזה נהדרים, רק שמה שביניהם נמשך קצת יותר מידי וגם בלי להצליח לחדור לאיזה עומק שיכול היה להפוך את הקריאה התמימה שיש פה לחופש, לחזרה לטבע ולפשטות היחסים הבלתי אמצעיים של האדם עם כל מה שנמצא סביבו, לחוויה קצת יותר משמעותית.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•סוריקטה
שנת הארנב

שנת הארנב

ארטו פאסילינה

חיפשתי סיפור קליל וקצר, סיפור הפוגה נחמד, והיה נראה שמצאתי, שכן זהו סיפור על אדם שבאמצע חייו מוצא ארנב פצוע, ובהחלטה של רגע עוזב הכל ורץ איתו ליער ונעלם. לאט לאט, בכתיבה פשוטה וישירה וללא מליצות יתירות, כיאה לסיפור שנכתב במקום שבו ממוצע הטמפרטורות בקיץ הוא 17 מעלות וכעת הטמפרטורה בדרום המדינה 14-...

וטנן הוא עיתונאי מתוסכל אומלל וציני שהתקרב לגיל העמידה, שחי עם אשה שככל הנראה חייו איתה לא מספקים בשום צורה שהיא, גם עבודתו שנואה עליו, ו"התקוות שתלה בחייו בנעוריו היו רחוקות, רחוקות מאוד, מלהתגשם". אבל ונטן בהחלטה של רגע מחליט לעצור הכל, לעזוב את חייו כפי שהם, וללכת. ללכת לאן שיישאו אותו רגליו. וכך הוא מוצא את עצמו נודד בין הנופים המושלגים ויערות העד של פינלנד, ועוסק בעבודות כפיים מזדמנות, כמו בירוא יערות ושיפוץ בקתות בצפון הרחוק והקר, ובהרפתקאות שונות ומשונות.

אמנם במבט ראשון מדובר בבריחה, ונכון שאין כמעט תיאור של רגשות או מחשבות עמוקות של הגיבור (או אולי אנטי-גיבור). אבל במבט נוסף אפשר שזהו דווקא סיפור על חזרה, או יותר נכון על חיפוש. על חיפוש ובקשת הקירבה אחר הטבע המתרחק, אחר השקט, העבודה המאומצת, השלווה האבודה, וכן, גם חיפוש, גם אם לא מפורש, אחר האינדיבידואל החמקמק.

אז הסיפור התחיל כסיפור נחמד ותו לא. אבל עם הקריאה, הסיפור הצליח לגעת מידי פעם, והרגיש לי חבל שנגמר. דווקא די מתאים לי עכשיו לקרוא עוד מאה-מאתיים עמודים על פינלנד הקפואה, על בקתה עזובה ביערות העד החשוכים, על רחש פסיעות בשלג בתולי וצח, ועל החיפוש השקט והמופנם הזה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•יוסף
שנת הארנב

שנת הארנב

ארטו פאסילינה

"שנת הארנב" הוא ספר קטן ומיוחד על אדם נורמטיבי שעזב את כל מחוייבותיו ויצא לחיים חדשים במחיצת ארנב שפגש במקרה. עלילות כאלה אני אוהבת, קל להזדהות עם האדם הקורס תחת מחוייבותיו השגרתיות, ובאותה מידה קל להזדהות עם החלק הפנימי הכמה לנטוש הכל ולצאת לדרך חדשה. הספר הזה עוסק בעיתונאי פיני בשם וטנן ונפתח ברגע נטישת חייו הקודמים ומעבר לחיים שהגורל, האקלים והגאוגרפיה מכתיבים את סדרם.
הספר רווי בתאורי טבע מרשימים המדגישים את הקשר החדש של וטנן למולדתו ונופיה. גם תאורי בני האנוש משובבים את הנפש אך לפעמים מחרידים ברשעותם. הקשר של וטנן לארנבו הוא אמיץ וניכרים ואכפתיות ודאגה כנה, אולם חסר בעיני עומק ספרותי לתאור אהבת וטנן את הארנב (ואולי גם להפך). כל מי שגידל בעל חיים מכיר את החלון הישיר של בעלי החיים אל לב האדם ונשמתו, ובספר נותר הקשר עם הארנב מעט טכני (ביקורים אצל וטרינר, האכלה). כמו כן, היה חסר לי חוט מקשר בין עלילותיו של וטנן. ההתברברות שלו ברחבי פינלנד מקסימה, אך היא מקבילה להתברברות של פרקי הספר האמצעיים אשר התנופה נעצרת בהם וכיוון ההתפתחות נותר לא ברור.
לקראת סוף הספר מובאת תמונה של ברה"מ בצורה שמציגה את אנשיה בצורה אידילית ומפחיתה בכבודם של הפינים. כפי שכולנו יודעים, גם ברוסיה הקומוניסטית לא חסרו אכזריות ורוע ומעניין לחקור מה הוביל את הסופר פאסילינה לנקוט בעמדה זו.
יחד עם החסרונות שמניתי, מדובר בספר קטן שמלמד הרבה על החיים בחברה המודרנית ומה שאבד בהם.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•זוהר
1.0
1.0
דירוג
3.0
לפני 7 שנים

“בזמנו לא היתה עם זה שום בעיה. אם רצית לעזוב את בית הספר כל מה שהיית צריכה לעשות זה להפסיק להגיע לשם”

8/23
ביקורות על שנת הארנב
הבאה
יוסף
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 13 שנים

“חיפשתי סיפור קליל וקצר, סיפור הפוגה נחמד, והיה נראה שמצאתי, שכן זהו סיפור על אדם שבאמצע חייו מוצא אר”