מה גורם ל"אדם מן הישוב" לשבור את הכלים ולברוח מבית הכלא שהוא החברה בה הוא חי, מתפרנס ומנהל חיי משפחה כלשהם?הדמות המרכזית בסיפור, קארלו וטנן, נוסע בחזרה ממשימה עיתונאית עם עמיתו הצלם, אותו הוא מתעב. אלו מין אנשים הם וטנן ועמיתו הצלם? "שני גברים מדוכדכים....אומללים וציניים. זה כבר התקרבו לגיל העמידה, והתקוות שתלו בחיים בנעוריהם היו רחוקות, רחוקות מאד מלהתגשם. הם היו נשואים, נבגדים, מאוכזבים, כיב קיבה ציפה לשניהם, ודאגות יומיום שונות ומשונות הכבידו על חייהם".
פאסילינה שותל, כבר באירוע המכונן של הסיפור - דריסת הארנב, תגובות קטביות של שני האנשים שדווקא דומים כל כך זה לזה, ואפשר שלכן גם מתעבים זה את זה באותה מידה. האחד ממשיך בדרכו כאילו לא כלום, ואילו השני, וטנן, מפנה עורף לחברו, ובאותו רגע, אפשר בלי שיהיה מודע לכך, גם לחברה שאותה תיעב, לזוגיות שלו ולכל מה שהלסינקי מייצגת. הוא מאתר את הארנב, מטפל בו ומתחיל, יחד עם הארנב, מסע מעניין ברחבי פינלנד. המסע אינו פרי של תכנון מוקדם ומדוקדק. פאסילינה מוביל את גיבורו ואת ארנבו למסע בהתאם להזדמנויות תעסוקה זמניות שניקרו על דרכו של הגיבור. כל פרק מ-23 הפרקים לאחר התאונה מתאר אפיזודה אחרת. דרך סיפורונים אלה הסופר חושף בפני המחבר גלריה שלמה של טיפוסים שונים ומשונים על שלל תכונותיהם האנושיות: חשדנות, חמדנות, קרתנות, תוקפנות, נדיבות, אהבה, חמלה סולידריות וכיוצא באלה. נראה כי שלא כמו ב"טוחן המיילל" פאיסלינה נוטה חסד לתושבי לפלנד, לנדיבות הטבעית, לעומת ההתנהגות הדורסנית והמתנשאת של תושבי הדרום ובעיקר אלה של הלסינקי ובראשם אנשי הממסד. עם זאת, אין הספר הזה בבחינת שיר הלל למסורת. בפרק "מקריב הקורבנות" הוא מתחשבן עם האמונות השונות, אך בראש וראשונה עם הניסיון להחיות מסורות פיניות קדומות.
ככל שהספר מתקרב לסופו פאסילינה נעשה פרוע יותר ויותר: האירוע הגנדרני לנספחים הצבאיים ונשותיהם, המשתרע על מספר פרקים ובעיקר סצינת המרדף אחר הדוב, במהלכה חוצה וטנן את הגבול למזרח קרליה (חלק מפינלנד שנכבש על ידי בריה''מ). נראה היה לי שפרק זה (הים הלבן) , מהווה מעין פארודיה כלשהי על "הזקן והים" של המינגוויי. בפרקי הסיום פאסילינה הופך את הביקורת שלו כלפי החברה הפינית לפרועה הרבה יותר: וטנן הפך, בעיני, למעין שווייק "בחייל האמיץ שווייק": בעוד ששווייק האידיוט חושף את טפשותה של הממלכה האוסטרו-הונגרית ואת ניוונה, מוזרותו של וטנן (בעיני הקונפורמיסטים) ודבקותו בעקרונותיו חושפת את מערומיה של החברה הפינית.
הסיפור מתרחש בפינלנד אבל התהיות שהוא מעלה באשר למירוץ החיים המתיש והשוחק, במיוחד בחברה המערבית אם כי לא רק בה, הופך את הסיפור לבעל רלבנטיות החורגת מהגבולות הצרים יחסית בתוכם מתרחשת העלילה. עד כמה מקרים מעין אלה – חיים משמימים ולחוצים, זוגיות מאוסה, בריאות מדרדרת ושארית חיים שכל מה שניתן עדיין לראות בה הוא המרחק בין חלומות הנעורים לבין המציאות - רווחים בחברה שלנו? וכמה מאלו שאלה חייהם יהינו לעשות שינוי?
הסיפור הזה משמש בעיני גם כתמרור אזהרה - המציאות שבירה וכל אירוע, לכאורה פעוט ערך, עלול לחולל רעידת אדמה. זה תקף בחיים האישיים, אך גם במסגרות רחבות הרבה יותר: בלא מעט חברות תהליכים הסטוריים הגיעו לידי הבשלה בצורת מלחמה, מהפיכה או כאוס בעקבות אותו מקרה שולי לכאורה.
לספר מצורפת אחרית דבר מעניינת מאת רמי סערי.
השורה התחתונה: ספר כתוב היטב, קל לקריאה ולעיתים קליל, אך לא נעדר משמעויות עמוקות יותר. חויית קריאה מהנה ומתגמלת. מומלץ מאד.