ביקורת ספרותית על כיכר היהלום מאת מרסה רודורדה
ספר בסדר

---

נטליה, נערה תמה משהו, יתומה מאם, מסתובבת לה ביריד בברצלונה. בחור צעיר (קימט) רואה אותה ומחליט שהיא תהיה שלו. רודף, מחזר ומשיג אותה, למרות התחייבותה לאחר (מאורסת).
עוד לפני החתונה הוא קובע כללים ברורים:

"ואמר שאם אני רוצה להיות אישתו, אז הדבר הראשון שעליי ללמוד זה לחבב את כל מה שמוצא חן בעיניו. הוא דרש לי אז דרשה שלמה על הגבר ועל האשה, על זכויותיו של זה ועל זכויותיה של זאת, וכשסוף כל סוף עלה בידי לקטוע אותו, שאלתי:
- ואם משהו לא מוצא חן בעיניי בשום פנים ואופן?
- גם אז הוא חייב למצוא חן בעינייך, כי מה את בכלל מבינה."

וכך העניינים מתקדמים – הוא משנה לה את השם לקולומטה – "נערת היונים", הם נישאים והיא נענית לכל הדרישות והגחמות שלו (מפברק כאבים ברגל כדי לזכות בתשומת), העיקר שיהיה מרוצה. כשילדיהם נולדים קימט הופך את ביתם לשובך יונים בתקווה להתעשר מגידול ומכירת יונים.
אז מגיעה מלחמת האזרחים, קימט נעלם, וקולומטה נאלצת להתמודד לבד עם הילדים הקטנים, היונים, העוני, הרעב ואי הודאות.

הסיפור מסופר כמונולוג של קולומטה / נטליה, בשפה המעידה על תמימות / פיגור תחליטו אתם, ובתיאורים אדישים משהו של הנעשה מסביב.
פה ושם הסיפור מתעלה ומרגש אבל הרגעים הללו מעטים ונמצאים בעיר בחלק האחרון של הספר.
בסך הכל התאכזבתי – היו לי צפיות די גבוהות – הרגשתי שהסיפור "פרווה".

» ביקורות נוספות של omriqo
» ביקורות נוספות על כיכר היהלום