ביקורת ספרותית על כיכר היהלום מאת מרסה רודורדה
ספר מעולה

---

נטליה, שבעלה מתעקש לקרוא לה קולומטה, רוצה להגיע לחיי משפחה שלווים ורגילים לגמרי. גם המעט היחסי הזה בא לה קשה הן בגלל בעלה והן בגלל המלחמה ולרוב בגלל העוני.

הפגישה המקרית בין נטליה לקימט הולידה ניצוץ. היא עובדת בחנות דברי מתיקה והוא בעיקר נגר אמן. לאחר נישואיהם, כשכבר מצאו בית והחלו בניסיונות להביא ילדים, המצב הכלכלי הורע ועבודת הנגרות פחתה. קימט, שאהב יונים, החליט להפוך את גג ביתו לשובך אחד גדול ואף את החדר שמתחת לגג הפך לשובך. היונים הלכו והתרבו ושכנו בכל מקום בבית, וגם אם לא שכנו, קולם נשמע, ריחם הורגש וגם הלכלוך אותו הותירו לא שובב נפש. בינתיים נולד בן וגם בת, נטליה יצאה שוב לעבודה והפעם כעוזרת בית. מנגד, קימט פנה לשרות צבאי. השרות הזה התאפיין בפגיעה בעשירים ובזריעת הרס.

מכאן חלה שרשרת התפתחויות ואנו מלווים את נטליה למרחק של כעשרים השנים הבאות. היא חווה ירידה גדולה בחייה ואף עליה נאה, אבל חייה, אלה הנפשיים, כבר לא היו מה שהיו.

רודורדה מספרת לנו ברגישות ובתבונה את הסיפור, לא מכבירה בתאורים מייגעים, נוגעת בלבנו נגיעות קטנות של כאב וכל זאת בישירות וללא כחל ושרק. הספר זכה לתהודה רבה ולדוגמה לכתיבה קטלנית.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על כיכר היהלום