ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 13 בדצמבר, 2009
ע"י רוזי
ע"י רוזי
אני חוזרת אליו שוב ושוב ולא בכדי. במסגרת עבודתי אני פוגשת אנשים שעברו טראומה כזו או אחרת או מכמה סוגים עד כמה נורא שזה יכול להיות. החלק הראשון קשה לקריאה בשל אוסף מצמרר ונדיר של סיפורי קרבנות המלווים את התיאור המאלף של הסימפטומים שחווים נפגעי טראומה. איום ממשי על השלמות הגופנית או הנפשית, אבדן הבטחון ותחושת המוגנות, חוסר אונים המביא לכניעה מוחלטת או מאבק אימתני שסופו מי ישער, עוררות יתר או המנעות מכל דבר שעשוי להזכיר את הטראומה, טראומה כרונית, דו חושב ודו עצמי, הרמן אינה חוסכת מקוראיה דבר. אדרבא, היא מרחיבה ומפרטת, ממחישה ומדגימה, וכל הכאב הזה מתנקז באופן בלתי נמנע ומחלחל ישר אל נפשו הענוגה של הקורא התמים.
אבל הרמן עשתה עימנו חסד גדול, ובחלק השני בספר עוסק בריפוי והחלמה. יש תקווה לצאת מתוך כל הכאב והשחור. היא פורטת לשלבים את תהליך הריפוי, מבלי לעשות אידאליזציה של המטפל ומבלי לעורר ציפיות של: " שני סשנים אצל הפסיכולוג ואת כבר לא יורדת מהאוטובוס בתחנה הכי קרובה ברגע שזיהית מישהו שאת יודעת שאינו התוקף שלך, אבל צליל קולו מזכיר לך אותו, ומעורר בך חלחלה קשה מנשוא".
ספר חובה למטפלים, לכל מי שעבר טראומה, ולכל מי שמכיר מישהו שעבר טראומה (נו, עכשיו כולכם בקטגוריית החובה... :-))
תקראו. חשוב. מאלף. מדעי ומקצועי ועם זאת אנושי ורגיש במידה יוצאת דופן. נהדר.
24 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
חובב ספרות
(לפני 15 שנים ו-1 חודשים)
לרוזי ולכל המעוניינים אני ממליץ גם
על ספרו של פטר לוין "להעיר את הנמר" מרפאים את הטראומה.הספר פשוט מרתק, ויכול להוות השלמה.
|
|
|
ליז מאילת:-)
(לפני 15 שנים ו-6 חודשים)
מצטרפת לכל קודמי-שאפו
קראתי את תקציר הספר שנשמע מרתק,אבל הביקורת שלך היש שגרמה לי בזה הרגע לרצות לקרוא אותו.
הוספתי מיד לרשימת המוממלצים.צדקת כולנו בקטגוריית החובה:} והמלצה ממני: חובה בכל בית לאור מה שקורה במדינתנו הקטנה. |
|
|
מיה אליה
(לפני 15 שנים ו-8 חודשים)
היי לך-
אהבתי את כתיבתך.
אם יש בי משהו שצועק-זה את אי האמונה שהספר יכול להיות מתאים לכל אחד . הרי גם אלו שראו והיו עדים למאורעות שהפכו לטראומות. וגם אלו שישבו כמטפלים ,לא יכלו להפנים את פריצת הגבולות האנושיים והחלק הכל כך אמתי של אנשים מסוימים שהפך לסיפור "עמי ותמי"או דבר הזוי-ולעולם לא הופנם בקרב רוב המטפלים בימיניו. המטופלים שהם בעצם אנשים ,ילדים ,בני אדם כמוני וכמוך נשארו עם החיים הללו ,עם המחיר הבלתי נתפס שעליהם לשלם עבור מעשי אחרים . בעוד למטפלים שלהם וסביבתם הם נשארו סיפור הזוי. לא ,גם אני שבמסגרת חיי ועבודתי ראיתי את אותם האנשים שסובלים מטראומות ופוסט טראומות מורכבות. אני הצלחתי להפנים הצלחתי להבין שכמעט ואין יכולת לעזור להם למרות השלבים שמציעה "גודית הרמן לואיס" אחת פעם אמרה לי נערה בת 27 וצדקה-"בשבילכם אני סיפור ,בשבילכם אני דבר הזוי-אבל שאני יוצאת מפה ,זה לא נשאר בספר-אלו הם חיי" אותה אחת התאבדה. אם כעסתי עלייה ,זה אולי כי אהבתי אותה .זה אולי כי רציתי שתחלים ותמשיך לחיים. אם בחרה במוות , לעתים נדמה כי היתה לה הזכות המלאה. לא -הספר הזה שייך לאנשים מיוחדים בלבד. ולצערי גם אם תהליך קשה וכואב של ריפוי-עדיין שום דבר לא נעלם ,על הדף השחור נוספים צבעים לא יותר. מיה יהלי |
|
|
UnknownGuest
(לפני 15 שנים ו-8 חודשים)
ספר מדהים, הביקורת גם.
|
|
|
SAMI
(לפני 15 שנים ו-8 חודשים)
לא השארת לי אופציה אחרת מלבד לרוץ ולקנות...
תגובה נהדרה תודה |
24 הקוראים שאהבו את הביקורת
