ביקורת ספרותית על יולה מאת יואב אלוין
ספר מעולה

---

הרומן הכובש והמטלטל הזה חושף בפנינו את פצעי הרשמים שהותירו החיים ביולה, בנם היחיד של לונה ויוסף. ליולה מלאו רק 13 שנים, אך צלקות עמוקות כבר נחרטו בנפשו הרכה והמיוסרת. במרכז הרומן עומדת מציאות מורכבת ורגשות מעורבים: משפחה שמתפוררת ונרקמת מחדש במקצבים משתנים, קרבה וריחוק, חרדת נטישה ואהבה עזה ומכאיבה.

לונה, אימו של יולה, מרגישה שאשה אחרת מתקיימת בה, וסוגרת עליה כלא. כלא שהיא חייבת לפרוץ את גבולותיו ולברוח ממנו אל הלא נודע. לפרקים היא יוצאת מביתה, מותירה מאחור את משפחתה, ונעלמת. איש אינו יודע היכן היא מסתתרת. לא אנוכית היא ולא קהת לב, ולא רק את עצמה היא משחררת. היא לא רוצה להרוס חיים בשיגעונה, וכאשר היא מרגישה שאין היא יכולה להכיל את עצמה, היא יוצאת לשאוף לקרבה את ריח החופש, ונושאת את רגליה אל המקום בו הכול אפשרי. כאשר היא חוזרת, אושר משכר מציף את המשפחה, שממהרת לחדש את השגרה, לפחות עד הבריחה הבאה. לאורך כל הרומן מנסה יולה להבין את אימו הסוערת, אך לונה אלוין נותרת תעלומה, שאין לפענח את סודה.

סוסים דוהרים במשעולי ליבו של יולה, ומרעידים את חזהו, לפעמים בעונג, לעיתים בכאב. יולה אוהב את לונה, ולא רק כאהוב ילד את אימו. הוא אוהב אותה אהבה אירוטית, מלאת תשוקה עמוקה ופועמת. אביו של יולה, יוסף, הוא חירש-אילם, והכוח היוצר ברומן. יוסף הוא נגר-אמן מוכשר, שעל חסרון המילה המדוברת, הוא מפצה בכתיבה מנוקדת בקפידה, רגשנית ובהירה, בעלת איכויות של שירה. דרך מכתביו אנו נחשפים לעגמומיות, לאבדן העצות, ולחוסר שיקול הדעת הרציונאלי שלוקים בו יוסף ובנו עקב היעלמותה של לונה. בבריחותיה של לונה יוסף מרעיף אהבה על יולה, בנו האומלל. אך יולה מתנער ממנו בהתמדה, ואינו מאפשר ליוסף לחדור את השכבה העבה של ניכור וניתוק שהוא מקפיד שתחצוץ בינהם. הוא רוצה שלונה תהיה שלו בלבד.

ברומן משתקפים חומרים אוטוביוגרפיים מחייו של המחבר. יואב אלוין, במקור לוי, נולד גם הוא, כיולה, בירושלים. אביו היה איש פשוט וישר שאהב את אשתו בכל מאודו, והיה כבד פה וכבד שמיעה, כיוסף. ממש כמו לונה האפלה והסוערת, במשך שנים הייתה אימו של אלוין נעלמת מביתה כל כמה חודשים, ואיש לא ידע לאן הלכה. גם היא הייתה חוזרת כלעומת שבאה, ללא הודעה מוקדמת, ומספרת: "היה לי רע בבית, אז הלכתי. איפה הייתי? הסתובבתי...". לאור כך, מתבהרת לנו הבחירה להעניק ללונה את שם המשפחה של המחבר. כמו יולה, יואב היה מנסה לשמור על אימו שלא תברח, אך לשווא. גם סצנת הנסיעה לבית החולים בתוך משאית עמוסת לחם טרי היא העתקה של חוויית ילדות של אלווין, שלקה באפילפסיה. במציאות, הייתה זו אימו שרצה איתו לבית החולים. בסיפור, אלווין נותן את התפקיד לדודתו של יולה, פלומה. אבל את רב הכעס שיואב חש כלפי אימו, את האמירות הקשות והביקורתיות על האימהות החסרה, החליף אלוין אצל יולה בהרבה מאד אהבה ללונה.

זהו ספרו השני של יואב אלוין. מומלץ לכל מי שמוכן למסע מטלטל במחוזות של רגשות סוערים והרבה כאב פשוט וחודר, לכל מי שמעז להיסחף לתוך סערה נשית עוצמתית ואינו נרתע מהתסכול שבחידה בלתי מפוענחת, ולכל שמוכן לצאת מגבולות עצמו ולהכיר בעובדה הפשוטה שלעיתים- המציאות עולה על כל דמיון.

» ביקורות נוספות של רוזי
» ביקורות נוספות על יולה