ביקורת ספרותית על מחולהנפש : שירים מהמחלקה-הסגורה מאת נהיר ליבי
ספר מעולה

---

לפני כמה שבועות זכיתי להיות נוכחת בערב בלתי נשכח ומצמרר של הקראת השירים של נהיר ליבי. דמעות שקטות, שתיקות של כאב, והרבה דפיקות לב.
השירים בקובץ מציגים בחדות מפלחת ובבהירות מפתיעה ובלתי נשכחת את ההווי (יש כזה?!) והחיים במחלקה הסגורה. תופעות הלוואי של התרופות, אחוזי נכות - צריך לייחל ליותר או לפחות? ריפוי בעיסוק, סיגריות בהקצבה ועוד רעות חולות או שמא מחלימות?
מעבודתי בשירותי בריאות הנפש יצא לי לשמוע סיפורים וחוויות מהאשפוזים בסגורות. לא קל לשמוע, כל שכן לא קל לחוות. אחת האטרקציות המרכזיות במקום עבודתי היא הטלפון הציבורי שלקול צלצולו המזמין יש הקופצים באחת, מקווים שהם הנמענים של המתקשר האקראי. ובאין מתקשרים - לעיתים תורם השפורפרת, מילים ילחשו אל תוך צליל החיוג, בתקווה, שמישהו ישמע.
נגעו לליבי במיוחד השירים על כמיהה לאהבה, לזוגיות, לחוסר נטישה. והכאב העצום כשהם מסתיימים בחוסר אמונה: במסופקני, בחלחלה, בהזדיינות בסבלנות ולא עם אשה.
והסוף יהיה טוב? מקווה.כתוב נהדר. מרגש ואמיתי יותר ממה שחשבתי שאפשר. מומלץ בחום.

» ביקורות נוספות של רוזי
» ביקורות נוספות על מחולהנפש : שירים מהמחלקה-הסגורה