ביקורת ספרותית על על העיוורון מאת ז'וזה סאראמאגו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 13 בדצמבר, 2009
ע"י רוזי


מפחיד, מצמרר, מכאיב!
סיוט שלא נגמר בדף האחרון.
אז מה אנחנו אמורים ללמוד מכל הסיפור? שהדחפים הפרימיטיביים שלנו לסיפוק גופני של מזון ושל יצר המין יסתיימו (זהירות, ספויילר!)במספריים בצוואר???
מסכימה שהוא מדהים, חזק זאת לא מילה, אבל הנחמה היחידה שהוא מציע לנו בתמורה לכל הכאב שמוצג שם היא כלב הדמעות... אבוי!

ספר מעולה בעיני, אבל שיקלו בקפידה מתי אתם מתגייסים לשעות של כאב ושל סבל. אם אחרי הקריאה אתם אמורים ללכת לעבוד עם אנשים - לחייך, לטפל או לשרת לקוחות, עשו לכולם טובה וקחו יום חופש, צאו לבילוי עם אדם אהוב עליכם או חיית המחמד החד זנבית שלכם.

האמונה בטוב האנושי צריכה לקבל חיבוק חם אחרי שקיבלה סטירה כל כך חזקה בפרצוף.

למרות שהקריאה בדרך כלל מצליחה לסחוף אותי למחוזות שאני משתוקקת להגיע אליהם, פה נסחפתי בזרם והרגשתי שאני טובעת.ובכל זאת, חזרתי אליו שוב השבוע. כנראה שיש בו משהו שחזק ממני.
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רוזי (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
מסכימה אתכם מסכימה מאד עם הביקורת על המטאפורות השחוקות והבנאליות, במיוחד אחרי שקראתי גם את על הפקחון, שאותו לא ממש אהבתי. אכן, הספר סובב כולו סביב רעיון אחד פשוט ומזעזע. ובכל זאת...
אוריה (לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
לאלי מסכים עם הערתך לגבי סרמגו, חשתי דומה, נטשתי את 'על העוורון' בראשיתו.
הצורך של סופרים רבים להביע מחאה גובר על המורכבות שהיו יכולים לטמון בסיפורם.
אלי אביר (לפני 9 שנים)
ניסיתי וניסיתי לקרא ולא הצלחתי לא הייתי מצפה מסופר מסדר הגודל שלו להשתמש בדימוי השחוק של העיוורון שוב ושוב. לעניות דעתי חלק מהסופרים הדרום אמריקאים, ביניהם סארמאגו, חיים עדיין בסרט ילדותי של דימויים מיתוסים ואלגוריות לגיל הרך.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ