ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 26 במאי, 2009
ע"י amiracle
ע"י amiracle
מצד אחד, ספרו הראשון (לבטח לא האחרון) של הרמטכ"ל לשעבר משה "בוגי" יעלון, דרך ארוכה קצרה, תורם תובנות חשובות למי שחפץ בהרחבת הדעת אודות כמה מן הארועים המכריעים בתולדות המדינה והמזרח התיכון. ליעלון הסברים מפוכחים למדי באשר לעליית כוחה של חזבאללה בלבנון, לדוגמא. לא הפלישה הישראלית היא שהולידה את הארגון, לפום יעלון, כי אם המהפכה השיעית באיראן. ולא הסכם אוסלו בהנגת יצחק רבין הוא שאשם באסון האינתיפאדה השניה ובהשתלטות חמאס על עזה כי אם ההנהגה שבאה לאחר רצח רבין - שמעון פרס ואריאל שרון. כמסמך היסטורי וכמשנה פוליטית, ערך הספר רב.
מצד שני, עם כל עומק הראיה שלו ותחכום החשיבה המבצעית והמדינית כאחת, יעלון אינו סופר. כישורי הכתיבה שלו רחוקים מאמות המידה של מחבר ספר עיון. הסגנון אמנם ישיר, עממי ונטול התחכמויות, אך בה בעת הוא גם נוטה לניסוחים פשטניים ולחוסר ליטוש, לבוסריות. מפריע ביותר השימוש התכוף במרכאות סביב ביטויים דימויים, כאילו הקורא לא יוכל להבחין בדימוי בכוחות עצמו וזקוק להדגשת המחבר. וביטויים כגון "היה ברור לי" ו"למדתי" חוזרים בתדירות מייגעת. השימוש בגוף ראשון מובן בהתחשב בכך שהכוונה היתה ליצור מסמך אישי ולא אקדמי; ובכל זאת, קיימים גבולות אסתטיים לכתיבה עיונית בגוף ראשון, ובדרך ארוכה קצרה הם לא נשמרו.
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
