"אין בכוחה של שום בריה להיאבק עם הלילה ולהכניעוֹ, אם אין היא קוראת אל אחרים שיעזרוה במלחמתה: בשניים הניצחון אפשרי הוא; כשאדם יחיד הוא, ניטלת משמעותו, ניטל כוחו" (עמ' 182).

עשרים שנים אחרי שהסתיימה מלחמת העולם השניה <mark>אלי ויזל</mark> מפרסם את הספר "שערי היער", רומן שמספר את סיפורו של נער יהודי בתקופת השואה, בארבע מערכות: אביב, קיץ, סתיו וחורף. שלוש העונות הראשונות עוקבות זו אחר זו, והם ממוקמות אי-שם לקר

רק מי שעבר את השואה ונשאר בחיים כדי לספר לעולם את הזוועות שעבר יכול לכתוב זאת, כפי שעשה <mark>אלי ויזל</mark>. ואחת כמוני שבאה ממשפחה מרוקאית שלא חוותה את השואה בשום צורה ישירה או עקיפה אך נוגעת לכולנו כעם היהודי,לא מנסה להבין כי אין מילים לתאר את מה שהקורבנות הרגישו "כשהמוות היה נורמה והחיים היו נס"{מתוך ציטוט של <mark>אלי ויזל</mark>}. אלא להעלות בכתב את מה שהרגשתי ולמדתי כשקראתי את הספר,לגבי השואה וכלפי הסופר אלי ו

את ספרו של <mark>אלי ויזל</mark> קראתי זמן קצר לפני נסיעה לגרמניה שכללה ביקור במחנה בוכנואלד, שאליו גורש ויזל (יחד עם אביו) מאושוויץ. אין ספק שמדובר באחד הספרים הכי קורעי לב ומזעזעים שנכתבו על השואה עד שבשלב מסויים אפילו חששתי מביקור במחנה (חשש שלא הרגשתי בעבר והתעורר בי למקרא סצינות מסויימות בספר שנקשרו בתודעתי לסיפור האישי של משפחתי).
הספר מצליח להעביר בעוצמה רבה את הטרגדיה של יהודי אירופה בזמן השואה, החל

רבות תהיתי מה עושה סופר להיות ראוי באמת לפרס נובל, והנה גיליתי זאת בטרילוגיה :"הלילה, השחר, היום", של <mark>אלי ויזל</mark>.
מעולם לא קראתי שלושה סיפורים חובטים, כמו אלו. נאלצתי לעשות הפסקה בין אחד לשני, בהם לא קראתי שום ספר אחר למעט עיתונים ( אבל, ידוע שזה לא נחשב).
כמה רבדים יש בכתיבה ובסיפור של ויזל:
**הפשט
-הלילה- סיפורו על הקורות אותו בשואה, החל מסיגט עיר מולדתו , דרך הגטו ולבסוף מחנות הריכוז וההשמ

ספר חובה מצמרר וכואב על יסורי קורבנות השואה
ועל האכזריות הלא נתפסת של הנאצים בפרט.
מסופר ממבט עיניו של '<mark>אלי</mark>עזר' הנער,כואב נרדף ובודד
עם משפחתו ואחרי כן עם אביו במחנה בתקופה הארורה ההיא
ספר עצוב,ישיר מאוד מסמך מצמרר וחי שנוגע גם ברבדים מאוד עדינים במחשבות של אדם עם עצמו,צלמו
תהיות על הימצאות קונו,ביחס לאביו אמו אחיותיו וזולתו.

זכור במיוחד החלק שהוא כותב בגילוי לב נדיר איך הוא בשלב מסוים קי

ולחשוב שאנשים מסוימים בעולמינו מכחישים את אמיתות טרגדיה זו.
לא לחינם ספר זה הוא המפורסם ביותר בספרות השואה ולא לשווא קיבל <mark>אלי ויזל</mark> פרס נובל. הוא מספר את סיפורו כמו בחוסר רגישות ואטימות והדבר הזה בעצם מספר לך מה האיש הרגיש בתקריות הללו ומה חווה בתקופה הנוראית הזאת.
כולנו תמיד מדברים על "לזכור ולא לשכוח" או "לא נשכח ולא נסלח", אך איך אנו אמורים לחרות זאת בזיכרוננו אם אנחנו לא יודעים על הדברים והפר

בעיני הספר הזה מתחלק לשניים- פרקי הזכרונות, ופרקי ההווה. וההבדל קריטי, כי מצב הרוח שלי השתנה בין "איזה יופי, שיימשך כך" לבין "הלוואי שהספר הגרוע הזה יגמר כבר".
<mark>אלי ויזל</mark> זכרונו לברכה היה מאוד פילוספי. המון מחשבת חיים ופסיכולוגיה משובצים בין דפי הספר- אבל בצורה מזעזעת. יש פרקים שמספרים סיפור, ויש פרקים שבהם קשה להבין את כוונת המשורר. בפרקי ההווה הכתיבה מבולבלת, מלאה בשאלות לא מובנות בהקשרן על מהות

זהו ספר מצוין להיכנס לעולם החסידות. כתיבתו של <mark>אלי ויזל</mark> יוצאת מן הכלל.

אם יש בדעתכם לקרוא ספר אחד על אודות השואה, קראו את הלילה של <mark>אלי</mark>עזר ויזל. ואולי יש לומר: אם יש בדעתכם לקרוא ספר אחד בלבד בחייכם, על כל נושא שהוא, קראו את הלילה של <mark>אלי</mark>עזר ויזל. טעות היא לגשת ולהעריך את הלילה במונחים של יצירה ספרותית, אם כי גם ככזו נכתב הספר באמות מידה ספרותיות גבוהות; כאן החשוב הוא המסר, ובסיפור שמספר ויזל מועברים מסרים אנושיים מן החשובים שישנם.

הספר עוקב אחר מהלך חייהם של בן ואב