“"אין בכוחה של שום בריה להיאבק עם הלילה ולהכניעוֹ, אם אין היא קוראת אל אחרים שיעזרוה במלחמתה: בשניים הניצחון אפשרי הוא; כשאדם יחיד הוא, ניטלת משמעותו, ניטל כוחו" (עמ' 182). עשרים שנים אחרי שהסתיימה מלחמת העולם השניה אלי ויזל מפרסם את הספר "שערי היער", רומן שמספר את סיפורו של נער יהודי בתקופת השואה, בארבע מערכות: אביב, קיץ, סתיו וחורף. שלוש העונות הראשונות עוקבות זו אחר זו, והם ממוקמות אי-שם לקר”

“רק מי שעבר את השואה ונשאר בחיים כדי לספר לעולם את הזוועות שעבר יכול לכתוב זאת, כפי שעשה אלי ויזל. ואחת כמוני שבאה ממשפחה מרוקאית שלא חוותה את השואה בשום צורה ישירה או עקיפה אך נוגעת לכולנו כעם היהודי,לא מנסה להבין כי אין מילים לתאר את מה שהקורבנות הרגישו "כשהמוות היה נורמה והחיים היו נס"{מתוך ציטוט של אלי ויזל}. אלא להעלות בכתב את מה שהרגשתי ולמדתי כשקראתי את הספר,לגבי השואה וכלפי הסופר אלי ו”

“את ספרו של אלי ויזל קראתי זמן קצר לפני נסיעה לגרמניה שכללה ביקור במחנה בוכנואלד, שאליו גורש ויזל (יחד עם אביו) מאושוויץ. אין ספק שמדובר באחד הספרים הכי קורעי לב ומזעזעים שנכתבו על השואה עד שבשלב מסויים אפילו חששתי מביקור במחנה (חשש שלא הרגשתי בעבר והתעורר בי למקרא סצינות מסויימות בספר שנקשרו בתודעתי לסיפור האישי של משפחתי). הספר מצליח להעביר בעוצמה רבה את הטרגדיה של יהודי אירופה בזמן השואה, החל”

“רבות תהיתי מה עושה סופר להיות ראוי באמת לפרס נובל, והנה גיליתי זאת בטרילוגיה :"הלילה, השחר, היום", של אלי ויזל. מעולם לא קראתי שלושה סיפורים חובטים, כמו אלו. נאלצתי לעשות הפסקה בין אחד לשני, בהם לא קראתי שום ספר אחר למעט עיתונים ( אבל, ידוע שזה לא נחשב). כמה רבדים יש בכתיבה ובסיפור של ויזל: **הפשט -הלילה- סיפורו על הקורות אותו בשואה, החל מסיגט עיר מולדתו , דרך הגטו ולבסוף מחנות הריכוז וההשמ”

“"אין בכוחה של שום בריה להיאבק עם הלילה ולהכניעוֹ, אם אין היא קוראת אל אחרים שיעזרוה במלחמתה: בשניים הניצחון אפשרי הוא; כשאדם יחיד הוא, ניטלת משמעותו, ניטל כוחו" (עמ' 182). עשרים שנים אחרי שהסתיימה מלחמת העולם השניה אלי ויזל מפרסם את הספר "שערי היער", רומן שמספר את סיפורו של נער יהודי בתקופת השואה, בארבע מערכות: אביב, קיץ, סתיו וחורף. שלוש העונות הראשונות עוקבות זו אחר זו, והם ממוקמות אי-שם לקר”

“רק מי שעבר את השואה ונשאר בחיים כדי לספר לעולם את הזוועות שעבר יכול לכתוב זאת, כפי שעשה אלי ויזל. ואחת כמוני שבאה ממשפחה מרוקאית שלא חוותה את השואה בשום צורה ישירה או עקיפה אך נוגעת לכולנו כעם היהודי,לא מנסה להבין כי אין מילים לתאר את מה שהקורבנות הרגישו "כשהמוות היה נורמה והחיים היו נס"{מתוך ציטוט של אלי ויזל}. אלא להעלות בכתב את מה שהרגשתי ולמדתי כשקראתי את הספר,לגבי השואה וכלפי הסופר אלי ו”

“את ספרו של אלי ויזל קראתי זמן קצר לפני נסיעה לגרמניה שכללה ביקור במחנה בוכנואלד, שאליו גורש ויזל (יחד עם אביו) מאושוויץ. אין ספק שמדובר באחד הספרים הכי קורעי לב ומזעזעים שנכתבו על השואה עד שבשלב מסויים אפילו חששתי מביקור במחנה (חשש שלא הרגשתי בעבר והתעורר בי למקרא סצינות מסויימות בספר שנקשרו בתודעתי לסיפור האישי של משפחתי). הספר מצליח להעביר בעוצמה רבה את הטרגדיה של יהודי אירופה בזמן השואה, החל”

“רבות תהיתי מה עושה סופר להיות ראוי באמת לפרס נובל, והנה גיליתי זאת בטרילוגיה :"הלילה, השחר, היום", של אלי ויזל. מעולם לא קראתי שלושה סיפורים חובטים, כמו אלו. נאלצתי לעשות הפסקה בין אחד לשני, בהם לא קראתי שום ספר אחר למעט עיתונים ( אבל, ידוע שזה לא נחשב). כמה רבדים יש בכתיבה ובסיפור של ויזל: **הפשט -הלילה- סיפורו על הקורות אותו בשואה, החל מסיגט עיר מולדתו , דרך הגטו ולבסוף מחנות הריכוז וההשמ”