“"שיבת היהודים לביתם לא תהיה שלמה ללא שיבת המדינה היהודית למזרח התיכון." כה כתב יוסי קליין הלוי לפני שלוש שנים במאמר שפורסם בכתב העת ארץ אחרת (סיון-תמוז תשס"ו) תחת השם "המלחמה שתעצב את פני הדור הבא." תובנתו זו של לוי נאמרה בהקשר של יחסי הישראלים כלפי העולם הערבי הסובב ונגד הנטיה בקרב רבים בישראל להתעלם מן המציאות הקיימת מחוץ לגבולות המדינה, להתבדל, ולהפנות את המבט מערבה.

בבסיסו, עונת הנדידה אל הצפון של אל-טייב צאלח בוחן את תוצאות המפגש - שמא יש לומר התנגשות - בין העולם המוסלמי השחור של אפריקה התת-סהראית הפראית לבין העולם הנוצרי הלבן של אנגליה הממודנת. גיבור הספר מתוודע לקורות חייו של אדם שהיה מן החלוצים בחציית התהום התרבותית בין שני העולמות, ואולם החוויה היתה כה מטלטלת עבורו שעולמו של הגיבור נמלא ספקות קיומיות ופקפוקי זהות באשר לעולמו שלו.

הדומיננטיות האשכנזית בעשורים הראשונים להקמת המדינה כפתה על ישראל זהות אירופית אשר, במובנים רבים, סותרת את המורשת היהודית-ארץ ישראלית. עבור העולים המזרחיים, המעבר מארצות ערב אל המדינה היהודית לוּוה במשבר תרבותי חריף שנמשך אף עד ימינו. כמו הדמות של מוצטפא, המתקשה למצוא את מקומה וליישב את הסתירות, רבים מבני עדות המזרח נאבקים עם פיצול אישיות וקושי להגדיר את זהותם התרבותית.

בשנים שלאחר צאתנו לגלות רומי לפני אלפיים שנה, באו והתיישבו במזרח התיכון עמים זרים עם תרבות זרה ואורח חיים שונה. היהודים יצאו לגלות עם התנ"ך, חזרו עם ניטשה ושפינוזה וקאנט. עד היום מהווה הפער תשתית לניכור ולקצרים תקשורתיים.

בכל רגע נתון שיתבונן מאן דהו על רשימת הביקורות החמות מן התנור, יראה בעיקר ספרות מתורגמת מן השפה האנגלית. מיעוט הספרים הם עבריים מקוריים, ועל ספרות מזרחית ערבית אין כמעט על מה לדבר. התופעה המצערת משקפת את התלישוּת של הדור הנוכחי מן המציאות המקומית. בעונת הנדידה, תלישות דומה לזו הובילה לבלבול ולאסון. התמונה האחרונה בספר מתארת לעילא את השלכות התלישות על נפש האדם התלוי בין שני הקטבים.

יש בכוחנו לגשר על התהום שעליה דיבר הלוי במאמרו ושאותה פיתח צאלח בספרו; ואם יורשה לי להציע יסודות לאותו גשר, הרי הם הספרות והשיח שיש בספרות לעורר. ההתעוררות המזרחית בקרב דור יוצאי עדות המזרח הנוכחי היא בשורה מבטיחה להמשך תולדות המפעל הציוני, כי היא מחברת את הציונות אל יתר המזרח התיכון. הפניה מזרחה ופנימה אל שורשינו בארץ הזאת, אל שפת החי"ת והעי"ן השמית, אל הספרות של שכנינו, יש בה להיטיב עם כלל תושבי המזה"ת, להגשים את חזונו של קליין, וליישב את המשבר המתואר בעונת הנדידה אל הצפון של צאלח בטרם תתרגש הקריסה.”