ביקורת ספרותית על זבובים מאת אהרן מגד
ספר לא משהו

---

לפני שלוש שנים רעדו הלוחות הטקטוניים בהוליווד. מייקל ריצ'רדס, השחקן שגילם את דמותו האגדית של קוסמו קריימר בסדרה סיינפלד, צולם בעת מופע סטנד-אפ כשהוא מגדף אדם שחור בקהל ויורה לעברו צרור כינויים גזעניים מחפירים. באופן מודע החלטתי להימנע מצפייה בסרטון בכלי התקשורת, מן הטעם שעדיפה עליי התמונה החביבה והתמימה של קריימר הבדיוני מזו הפגומה והבעייתית של ריצ'רדס האמיתי. כך אני יכול להמשיך וליהנות מן הסדרה האהובה עליי ללא חשש מפני דיסוננס קוגניטיבי כל אימת שדמותו של קריימר תופיע על המסך.

באופן דומה, חבל לי שנתקלתי בספר זבובים מאת אהרן מגד. אם עד הקריאה בספר שמור היה למגד מקום בהיכל התהילה הספרותי של תודעתי, הרי שעם הקריאה בו הועף הסופר החוצה בבעיטה רוגזת.

רצה הגורל ואת זבובים קראתי תוך כדי שירות מילואים בגזרת הבקעה וצפון ים המלח בחודש ספטמבר. חֶבֶל זה של ארצנו, שמבחינת התשקיפים של דני רופ ושרון וקסלר ספק אם קיים בכלל, מחוּפֶּה חורשות דקלי תמר מן הזנים המשובחים שעל פני כדור הארץ. כה משובחים הם התמרים הנתלים מראשי הדקלים בבקעה עד כי הם מושכים אליהם דרך קבע נחילים אדירים של זבובים - עקשניים ותחמניים באותה מידה כמו הטעם העשיר של התמרים שעליהם הם עטים.

יום אחד, בנסיעה מן הבית הבסיסה בתום חופשה קצרצרה, עלה על רכבי טרמפיסט באחד הצמתים במטה בנימין. מטבע הדברים התגלגלה השיחה בינינו לתעסוקה המבצעית הנוכחית שלי והטרמפיסט האורח שאלני לשמו של המוצב שאליו מועדות היו פניי. עם הישמע תשובתי הגיב כי אף הוא הוצב באותו מקום לפני כעשור וכי זכור לו היטב עד היום זעזוע נורא שמקורו בתופעת הזבובים שם.

בעבור מי שלא חווה על בשרו את אותה תופעה, כמעט בלתי-אפשרי להעלות על הדעת במה מדובר. הזבובים נמצאים בכל מקום, כמעט בכל שעה, במספרים דמיוניים; הם אינם מרפים מקורבנם; הם פיתחו מיומנויות המאפשרות להם עמידה בפני אמצעי ההגנה הקונבנציונליים של בני האדם מפניהם; פגריהם מסריחים באופן המעורר חלחלה; לפרקים הם עלולים להוציא אדם מדעתו מרוב תסכול לאור נחישותם והתמדתם במעשי ההצקה שלהם. נצרף לרשימה זו את העובדה כי ספטמבר הוא חודש גדיד, ובשורה התחתונה הרי לנו כל הרכיבים הדרושים לתקופה של סבל קשה ומועקה כבדה.

חוקר הספרות וממניחי היסודות לאסכולת הפורמליזם הרוסי ויקטור שקלובסקי נודע כמי שהגדיר את האומנות במונחים של הזרה - הפיכת עצם יומיומי לדבר (מוּ)זר באמצעים אומנותיים במטרה לגרות את המתבונן ולגרום לו להעריך את העצם כאילו היה דבר חריג או חדש. ניתן לומר שהספר זבובים של אהרן מגד הוא נסיון לעורר אצל הקורא תהיות על אודות הזבובים כמכשיר להעברת מסר מופשט יותר הנוגע למהות הקיום - או היעדר מהות הקיום - של כל אחד בעולם. אלפרד היצ'קוק, ובדורנו מ' נייט שאמלאן, עשו דבר דומה בסרטיהם הציפורים ו-ביום שזה יקרה, בהתאמה. שניהם התבייתו על פרט שולי בחיי האדם - ציפורים, עצים - וניסחו באמצעותו מסר קיומי.

אלא שאם הספר זבובים התיימר להזיר את החרק המעופף באופן שמערכות החושים והתפישה של הקורא תתערערנה, בנסיבות שבהן קראתי את הספר הרי שהוא התגמד והתחוור ביחס למציאות. תיאורי הסצנות עם הזבובים הצטיירו כמעושׂים ונטולי השראה. הם היו קרובים יותר לעולם היומיום מאשר לאומנות ולמיוחד.

מעבר להיבט האישי דלעיל, הספר סובל מרשימה של ליקויים שהופכים אותו, בסופו של דבר, לספר מוחמץ, ועוד יותר מכך, מיותר. ברמת ההחמצה, חסרות לדמות הראשית פנים. הספר עובר בין דיבור בגוף ראשון לבין דיבור בגוף שני לסירוגין, כשהפתיחה היא בגוף ראשון. המחבר כשל בהענקת תווים פיסיים לגיבורו. ומכיוון שהתמונה הראשונה בספר היא של איש בודד ומבוגר בשנים היושב בחנות ספרים, האסוציאציה הטבעית ביותר מצד הקורא היא למחבר עצמו. כך, לכל אורך הספר, שמרביתו מציגה את הגיבור בצעירותו, בעיני רוחו של הקורא מופיע דיוקנו החזותי של אהרן מגד עצמו.

ברמת המיוּתרוּת, חסר לספר מסר. ליצירה ספרותית נטולת מסר מופשט אין ערך ספרותי; לכל היותר, יש לה ערך בידורי או פדגוגי. יצירת מופת ראויה לתוארהּ הודות להצלחתה בהשגבת רעיון והעשרתו בכלים ספרותיים איכותיים. לִזבובים אומנם יש מסר, אך הוא קלוש ומפוזר.

זבובים הוא ספר טיוּטתי. עושה רושם שהוא נכתב מכורח חוזה של המחבר מול המו"ל, תחת שייצא מתוך נפשו. אי לכך הוא זוכה בפיתה שלי לשני כדורי פלאפל בלבד.

» ביקורות נוספות של amiracle
» ביקורות נוספות על זבובים