ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שישי, 6 במרץ, 2009
ע"י amiracle
ע"י amiracle
שדה הוא סופר מוכשר ופיקח. התבוננויותיו ניחנות בעומק, תבונה, רגישות, ולעתים מתובלות הן בהומור, והוא מעביר אותן לקורא בניסוח קולע וחודר. את חוויותיו של המספר מרגיש הקורא מקרוב, עד כי הגוף הראשון המדבר מתוך הספר מקבל נוכחות של חבר שעימו בא הקורא בדו-שיח.
החיים כמשל הוא גם ספר מעניין. אמנם הוא לא בנוי על הציר השכיח של העלילה הספרותית, עם הבניה של דמויות, עימות מרכזי, נקודת שיא, יישור הדורים, וכו'; אלא שבמסלול האוטוביוגרפי בו מגולל הסיפור מצויים בשולי הדרך דמויות, עימותים, מטוטלות של גאות ושפל, ואף סוג של פתרון לשאלה המרכזית של הסיפור.
ומהי השאלה המרכזית של הסיפור? השאלה היא, מה מוסר ההשכל של החיים? משלים באים להורות על לקח. הם אינם יצירות שתכליתן בידור או זכרון, גם אם אלה אמצעים המשרתים את היצירה. עבור המספר, תכלית החיים היא מוסר ההשכל שלהם. לא הם כלשעצמם בעלי ערך מיוחד אלא האופן שבו אנו מפיקים מהם מסרים ומשמעות.
ואילו ברמת הסופר, האיש פנחס שדה, להבדיל מן המספר, השאלות הן אחרות. וכאן, מבחינתי כקורא, המגרעת העיקרית של הספר. יתכן שבתקופה אחרת, בתחנה אחרת בחיי, תחושותיי היו אחרות; היום, לעומת זאת, ריווי המצוקה, ההתמרמרות, אובדן האמון באדם, הסגפנות, השפלות - כל אלה גדשו את הסאה, עברו את גבול הטעם הטוב, הפכו לצפויים ומחזוריים: עוד פעם אהבה נכזבת? עוד פעם סיפור חלום? שוב התבוססות ברע-לי ומר-לי? שוב קטעי שירה תקועים בין שורות פרוזה כמו קוצים בשמיכת פוך?
בשורה התחתונה, ספר מבריק ועם זאת חסר מוצקות ונוטה לתעיה מן הדרך.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
