ביקורת ספרותית על הלילה ועוד 2 סיפורים מאת אלי ויזל
ספר מעולה

---

אם יש בדעתכם לקרוא ספר אחד על אודות השואה, קראו את הלילה של אליעזר ויזל. ואולי יש לומר: אם יש בדעתכם לקרוא ספר אחד בלבד בחייכם, על כל נושא שהוא, קראו את הלילה של אליעזר ויזל. טעות היא לגשת ולהעריך את הלילה במונחים של יצירה ספרותית, אם כי גם ככזו נכתב הספר באמות מידה ספרותיות גבוהות; כאן החשוב הוא המסר, ובסיפור שמספר ויזל מועברים מסרים אנושיים מן החשובים שישנם.

הספר עוקב אחר מהלך חייהם של בן ואביו למן הימים השלווים בעיר סיגט שבהונגריה טרם פרוץ מלחה"ע השנייה, עבוֹר בחיים בגטו עם התפשטות הנאציזם אל מזרח אירופה, ועד המעבר למחנות הריכוז וההשמדה בעיצומה של השואה. המעבר החד (ביטוי אשר הפך לקלישאה עיתונאית בעברית אך כאן מקבל מימדים אחרים בתכלית) מן התמונה החמימה של הקהילה התומכת והמשפחה האוהבת אל התמונה הקודרת של הסבל הבלתי-נתפש והנסיון האישי לשרוד עוד יום מזעזע את הקורא - אם לא באותם רגעים שהוא שקוע בספר, ודאי ברגעים שאחרי, כשהוא שוקע בהרהורים עליו. כמה שברירי הוא ההווה. איך באחת עשוי הוא להשתנות לבלי הכר. אין להישאר אדישים נוכח הסכנות האורבות על הדרך. אין לחפש מקלט באשליה כי המציאות קשה לעיכול.

מכיוון שהסיפור מסופר בגוף ראשון, נחשף הקורא לא רק למציאות החיצונית של הארועים ושל המראות אלא גם לתחושותיו ולמחשבותיו של המספר. במישור אישי זה של הספר בולט יחסו המשתנה של המספר לאלהים. אם בתחילה כנער חיפש את האל מתוך כוונה להתקרב אליו ולהבין את מהותו, הרי שכחלק מהתבגרותו במחנות נסוג המספר מן החיפוש כמי שנואש מן המאמץ. באחד השיאים של הספר מהרהר המספר על האירוניה בכך שאלהים עצמו כה נחפז במיאוסו באדם - בגן עדן, במבול, בסדום - ואילו היהודים במחנה דבקים באמונתם חרף הזוועות הנוראיות שמזמן אותו אל בדרכם. האם גם האמונה באל כמוה כמציאת מקלט באשליה?

בספר מובאים מקרים כואבים אחדים של התנכרות איש לרעהו ובן לאביו בצל הגסיסה של הנפש עם הגוף. לעומת זאת, הקשר בין המספר לבין אביו נותר אנושי להפליא כמעט לכל אורך הסיפור. (ברגעים נדירים גם אצלם גובר דחף ההישרדות האנוכי על ערך החמלה.) כשאדם מתכחש למשפחתו, באיזו מידה ניתן עוד לכנותו "אדם"? ההתנכרות פורמת לא רק את הקשר ההדדי אלא גם את שלמותו של היחיד. על פניו למספר ולאביו היה קשה יותר לשרוד בעטיה של הדאגה התמידית זה לזה; אולם לאמיתו של דבר במקום בו לשמירה על השפיות חשיבות שוות-ערך ללחם ומים, הפך אותו קשר מנטל לנכס יקר.

השואה היא מן התחנות החשובות במסע ההיסטורי של העם היהודי, אבל הנחלת מורשתה היא הכרח אוניברסלי. הרקע האידאולוגי שקדם לשואה והשיטה ששימשה את פושעיה יחודיים בהקשר הכללי של רצח עם. שואבים השראה ממסורת של שנאה דתית ארוכת שנים ביבשת אירופה, פיתחו הנאצים תורת גזע אשר העמידה את עצמם במעלה הסולם והועידה ליהודים את תחתיתו. והנה התחלפו היוצרות: את תפקיד פראי האדם גילמו הנאצים, ומי שגילה גבורה ואצילות היו היהודים. אליעזר ויזל הוא סמל לניצחון זה של העם היהודי, והלילה הוא סיפורו.

» ביקורות נוספות של amiracle
» ביקורות נוספות על הלילה ועוד 2 סיפורים