ביקורת ספרותית על קהיליות מדומיינות - מהדורות שונות מאת בנדיקט אנדרסון
ספר מעולה

---

ספר משנה תודעה בעיני.

עיוני, נכנס למוח וממשיך לנקר שם שנים במקרה שלי.

כל מי שיורד לסוף דעתו של הכותב מבין באופן מוחשי את השטות החברתית הידוע כאומה, עם, דגל, המנון וכולי.
כשהוא מתאר את ההסכמה החברתית לעבור בכבוד רב על פני גלעד לנופלים זה הזכיר לי את ימי כתלמיד ואיזה חשוב ואפור היה כל יום זכרון עבורי פשוט כי ככה הזריקו לי לתוך המוח. אבל אז בנדיקט בא ומספר שאנחנו מרכינים ראש לפני אבל שאין תחתיה ולו נופל אחד. זאת אומרת מדובר בטקס על אוטומט ופחות על דבר מוחשי עבורינו.

מהי אומה?
אומה היא קהילייה פוליטית מדומיינת- ומדומיינת כמוגבלת וכריבונית מעצם הגדרתה.
זוהי קהילייה מדומיינת משום שאפילו באומה הקטנה ביותר אין החברים בה מכירים את רוב החברים האחרים, אינם פוגשים אותם או אפילו אינם יודעים עליהם משהו, ועם זאת בתודעתו של כל חבר באומה יש דימוי של שייכות לאותה קהילייה.
...
לבסוף, היא מדומיינת כקהילייה, משום שבלי קשר לאי השוויון והניצול השוררים בה, כל אומה נתפסת תמיד כאחווה עמוקה בין אנשים שנמצאים על אותו מישור. אחווה זו היא היא שאפשרה במאתיים השנים האחרונות, למליוני בני אדם להיות מוכנים- לאו דווקא להרוג, כי אם- למות מרצונם למען דמיונים מוגבלים כאלה.

הוא אפילו הולך אל הפרט: “תמוה הוא הדבר כי עלינו להעזר באחרים על מנת לדעת כי התינוק העירום בתצלום המצהיב הוא אני, ואולי זו הונאה ולא מדובר בי?״

ספקנות היא שם המשחק של בנדיקט.

אין שום טעם להלחם באמונה. מדובר בתופעה בסיסית ושורשית מדי מאז המהפכה הלשונית במוחינו.
אנשים מאמינים ברוב מה שמגדירים כידע. וזאת כי בעניין נושאים בהם אין לנו את היכולת או הרצון לדעת מה עומד מאחורים עדיפה האמונה.
אמונה במדינה, דגל, אל, דת, כסף, משפחה, אהבה, ימי זכרון, יד זכרון שמעלה בנו תחושות וזו מבלי שאין לנו מושג מי ואם בכלל קבור שם, אדמה, ספרים קדושים, טוב מול רע, קריירה, מגדר ועוד ועוד…
אין לחיינו שום מקום ללא קבלת הלא ידוע, על כן עלינו להאמין ששטר נייר הידוע ככסף שווה ארבע שקי אורז.
שהמדינה והלאום שלנו הם ערכים אבל רגע, מה אם אלו ערכים מדומיינים!?
אולי אין דבר כזה יהודי או מוסלמי או חברת אפל או גוגל או גבר או אישה ולמעשה הכל זה נורמות מדומיינות.
אז כן אפשר להסכים שיש אפל או מדינה שבדית אבל כפי שהיטיב לומר לייבוביץ כשנשאל על המדינה היהודית:
״מי נתן את שבדיה לשבדים? אף אחד, ואף על פי זו, בכל יום קמים איקס מליון בני אדם כל בוקר שבתודעה שלהם הם נמצאים במדינה שלהם״.

לא אפרט לאילו מסקנות אישיות הביא אותי הספר אבל מודה שלא מעט מהן לא עוזבות אותי.

לי יש את הספר בהוצאת למדא, ממליץ מאוד.

ציון שלי: 9 מתוך 10 מבחינה רעיונית ומשנה תודעה.

» ביקורות נוספות של פאוסט
» ביקורות נוספות על קהיליות מדומיינות - מהדורות שונות