“ספר משנה תודעה בעיני.
עיוני, נכנס למוח וממשיך לנקר שם שנים במקרה שלי.
כל מי שיורד לסוף דעתו של הכותב מבין באופן מוחשי את השטות החברתית הידוע כאומה, עם, דגל, המנון וכולי.
כשהוא מתאר את ההסכמה החברתית לעבור בכבוד רב על פני גלעד לנופלים זה הזכיר לי את ימי כתלמיד ואיזה חשוב ואפור היה כל יום זכרון עבורי פשוט כי ככה הזריקו לי לתוך המוח. אבל אז בנדיקט בא ומספר שאנחנו מרכינים ראש לפני אבל שאין ת”