ביקורת ספרותית על הדברן - ספריה לעם #365 מאת מַריוֹ וַרגַס יוֹסָה
ספר טוב

---

קראתי לפני שנים רבות את סיפרו של ורגאס יוסה "העיר והכלבים" ואני זוכר שמאוד אהבתי אותו. מאז אני זוכר את שמו לטובה וכך כשאני נתקל בספר שהוא מחברו אינני מהסס הרבה... וכך קרה גם עם הספר הזה, שהוא במידה רבה יוצא-דופן גם אצלו.
הספר נפתח בסיפור שהמספר מספר לנו בגוף ראשון וכמעט שאין לנו ברירה אלא לזהות את המספר עם הסופר עצמו...
מה עוד שהוא מעיד על עצמו שהוא יושב וכותב בעיר פירנצה באיטליה עיר שהיא כידוע שורצת תיירים ושכיות חמדה אמנותיות.
והוא מתחיל לספר על מי שהיה פעם חבר שלו ולמד איתו באוניברסיטה והתעניין באתנולוגיה (התרגום הוא ישן היום אולי היו קוראים לכך אנתרופולוגיה...) אלא שאותו חבר היה "מסומן" על ידי הטבע עם כתם מכוער וגדול על הפנים כך שכולם כינו אותו "מסכונת"...
הוא מספר על אותו חבר ולא שברור לנו מדוע, כי פתאום הוא קופץ לעניינים של שבטים פראיים החיים בחלקי האמזונס אשר בפרו,
שגם המספר התעניין בהם במידה מסוימת.
אני חייב להודות שהקפיצות הללו קצת בלבלו אותי ובתחילה לא הבנתי בכלל "מי נגד מי"... מה עוד שבפרק מסוים מסופרות לנו אגדות של אחד מהשבטים במעשים דמיוניים, שנשמעים כאילו הם חלום וכאילו הם קרו באמת. אז הפרקים הללו שעמוסים בשמות בלתי מוכרים של מקומות ושבטים שוכני הג'ונגל - קצת הרתיעו אותי. למשל; "ראש השדים קינטיבקורי השתגע משמחה,שתה מאסאטו ורקד עם המון הקאמאגארינים" (עמ' 37 ) ובכל זאת המשכתי במאמץ מסוים לקרוא והסתבר לי פתאום, שכמו בספר מתח, יש כאן משהו מרתק שהולך ומתגלה תוך כדי קריאה, עד שתאמינו או לא, כשסיימתי לקרוא קראתי שוב את שלושת הפרקים הראשונים של הספר,
בכדי שאוכל להבין בבירור יותר מה קראתי כאן...
כמובן שתוך כדי הקריאה, עולות כאן שאלות של התנגשות תרבות המערב והמודרניזם בכלל, עם התרבות הקדומה של השבטים הפראיים והתרבות הקדומה של פרו בכלל (האינקה) והתהליכים שעוברים בכלל על יערות הגשם של דרום אמריקה, שנמצאים כל הזמן בנסיגה מתמדת ומה שקורה לאנשים, לחיות וכמובן לעצים ולצמחיה. וזהו תהליך טרגי ועצוב שאת סופו אפשר לנבא מראש. בסך הכל זהו ספר טוב אבל לדעתי הוא מיועד ל"מיטיבי קריאה" ולא ל"כל אחד”...

» ביקורות נוספות של סדן
» ביקורות נוספות על הדברן - ספריה לעם #365