ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 13 באפריל, 2008
ע"י omriqo
ע"י omriqo
המצ'יגנגים הם שבט אינדיאני החי בפרו של האמזונס. הם חיים בעומק הג'ונגל בקבוצות קטנות בנות 5-8 אנשים. הם סוגדים לשמש, בנו של הירח ונודדים ממקום למקום על מנת שהשמש תמשיך לזרוח מדי יום.
יש להם מכשפים טובים ומכשפים רעים, שדונים ואלים אך ייחודם הוא בדמות הדברן. הדברן הוא מצ'יגנגי הנודד בין הקבוצות השונות ומספר להם סיפורים – איך נוצר העולם, מה קרה למצ'יגנגי שגר ליד הנהר וכיצד להתגבר על עקיצת צרעה. הוא זה שלמעשה קושר את אנשי השבט יחדיו, אשר לא נפגשים כמעט לעולם.
יוסה, כמו שעשה ביצירות אחרות (חגיגת התיש, דודה חוליה והכתבן), יוצר שתי עלילות מקבילות המסופרות בפרקים מצטלבים. מצד אחד סיפור חייו של המספר (יוסה עצמו?) המפתח מעין אובססיה לדמותו האגדית של הדברן, וכן סיפורו של ידידו של המחבר, שאול, חצי-יהודי, בעל כתם לידה נוראי על מחצית פניו, אשר מבקר אצל המצ'יגנגים ונקשר אליהם עמוקות.
"כמה פעמים בעשרים ושלוש השנים האלה הירהרתי במצ'יגנגים? כמה פעמים ניסיתי לנחש אותם, לכתוב אותם? כמה פעמים התכוונתי לנסוע למחוזותיהם? בגללם, היה כל אדם ומוסד שיכול להידמות או להתקשר בדרך כלשהי לדברן המצ'יגנגי שובה את לבי תמיד".
מהצד השני מביא יוסה את סיפורו של הדברן, מפיו הוא, כדרך שמסופר למשפחות שהוא פוגש בדרכו בג'ונגל. בשפה ציורית, כשסיפור רודף סיפור, ובקישורים על דרך אסוציאציות, מתוארת המיתולוגיה המצי'גנגית, האמונות בגלגול נשמות ובשדונים, האיסורים והחובות של כל מצ'יגנגי וההיסטוריה השבטית העתיקה והקרובה (הבריחה מחיילי האינקה, הופעת האדם הלבן).
"אחר-כך התחילו אנשי-האדמה ללכת ישר אל השמש הנופל. קודם ישבו גם הם בשקט. השמש, עין השמים שלהם, לא זז. הוא היה גלוי, פתוח תמיד, מביט בנו, מחמם את העולם. האור שלו, אפילו שהיה חזק מאד, טסורינצ'י יכול לסבול אותו. לא היו נזקים, לא היתה רוח, לא היה גשם. הנשים ילדו ילדים טהורים..."
""מה שחשוב הוא לא לאבד את הסבלנות ולתת שיקרה מה שצריך לקרות," היה עונה לי. ואומר: "אם האדם חי לו בשקט, בלי לאבד את הסבלנות, יש לו זמן לחשוב ולהיזכר. ככה יפגוש את הגורל שלו, אולי. יהיה מרוצה, אולי. לא ישכח את מה שלמד. אם מאבדים את הסבלנות ועושים דברים לפני הזמן, העולם מתלכלך, כנראה. והנשמה נופלת לקורי עכביש של בוץ. זה הבלבול. זה הכי גרוע, אומרים. בעולם הזה ובנשמה של האדם שהולך..."
היצירה עוסקת בין השאר בשאלות סוציולוגיות-פוליטיות של היחס לאינדיאנים – האם ראוי "לתרבת" אותם? האם יש להניח להם להמשיך לחיות בדרכם? כיצד להתייחס למכון בלשנות הבא לחקרם, ולמסיונרים? ואף מוצאת מתאם מסוים בין העם היהודי והשבט האינדיאני.
הספר מתחיל מאתגר – היה לי קשה מאד להתרגל לשפה בפרקי "הדברן" ולהבחין בין השמות השונים המוזכרים שם, אך עם התקדמות הקריאה, ההסברים מגיעים והמאמץ משתלם.
כיף של ספרון. קריאה חוויתית ביותר, בעיקר של סיפורי הדברן.
מומלץ.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
