“כשאנחנו, בישראל, חושבים על פריפריה, אנחנו חושבים בדרך כלל על מקומות רחוקים ממרכז הארץ - "הדרום", "הצפון". לפעמים חושבים על הבדואים. חברה שבטית-מסורתית שחיה בשולי החיים המודרניים, נוגעת-לא נוגעת.
הפריפריה בפרו, לעומת זאת, היא משהו אחר לגמרי.
במדינה הדרום-אמריקאית החביבה מפרידים כמה מאות קילומטרים בין החיים המודרניים לבין חיים פרימיטיביים לחלוטין.
כשמריו ורגס יוסה היה סטודנט צעיר וסקרן, סוציאליסט ומתקן עולם, הזדמן לו להצטרף למשלחת מחקר שיצאה לחקור את השבטים הנידחים באזור הג'ונגלים של פרו - האמזוניה.
את תשומת לבו לכד במיוחד שבט המצ'יגנגים, שבט נודד, לא אהוד, שאויביו בג'ונגל רבים, שחי בעולם תודעתי ייחודי משלו.
הרבה שנים התלבט ורגס יוסה כיצד יספר על כך בספר. כיצד ימצא שפה שתעביר לקוראים את עולמם של בני השבט המיוחד הזה.
הספר הזה הוא התוצאה.
לצורך הסיפור יצר המחבר דמות בדיונית - שאול סוראטס.
שאול זה מוצג בספר בתור חברו של המחבר. הוא יהודי (!), טוב לב ונינוח במיוחד ויש לו כתם לידה מכוער ומרתיע על פניו.
שאול סוראטס שיודע היטב מה זה להיות דחוי - אם כי הוא למד לחיות עם זה, וכבר לא ממש איכפת לו - מתעניין מאד בשבטים הפרימיטיביים שבפרו, ומתישהו מתחבר אל שבט המצ'יגנגים.
המראה שלו לא מפריע להם. אנשים אלה שעולמם הוא עולם הטבע, הצומח והחי במלוא עוזם לא שופטים אדם לפי אסתטיקה חיצונית (אם כי לו היה נולד להם תינוק עם מראה כזה - קרוב לוודאי שהיו הורגים אותו מתוך חמלה).
עם הזמן, סוראטס מתקרב לעולמם יותר ויותר וסופו שהוא נקלט בתוכם ואף עוטה על עצמו תפקיד מיוחד - הדברן, הלא הוא מספר הסיפורים השבטי. זה שאחראי על העברת המורשת, המיתולוגיה, פרשנות המציאות.
אני משער שהבחירה בדמות יהודית אינה מקרית כלל.
בעיני המחבר, היהודים הנושאים על גבם "כתם לידה" מרתיע ובלתי מחיק - רצח ישו - הם המצ'יגנגים של העולם היודו-נוצרי-מוסלמי.
ורגס יוסה לא עושה לקוראים חיים קלים. פרקי הריאליה ופרקי המיתולוגיה המצ'יגנגית כתובים לסירוגין.
הרבה פעמים הצלחתי לעקוב אך בקושי אחרי התכנים המוזרים שבפרקי המיתולוגיה.
ובכל זאת - זהו ספר ראוי לקריאה שמספק חווית קריאה שונה, ייחודית ומוזרה.”
