ביקורת ספרותית על הצד השלישי של הסיפור מאת מריאן קיז
ספר מעולה

---

זה תמיד קורה לי כשאני קוראת ספרים של מריאן קיז. תוקפת אותי כמיהה עמוקה, בלתי נסבלת ולא לגמרי ברורה. כמיהה לְמה? לכתוב ספר – כזה ספר בדיוק – בעצמי? או הפוך – לתת למריאן קיז לכתוב אותי, להיות הגיבורה שלה. מצחיקה ומרירה, נבונה ושופעת עליצות, אופנתית וחדת לשון.

אוי, כמה הייתי רוצה להיות גיבורה שלה. זה כנראה לא היה הופך את חיי למאושרים יותר, אבל זה בלי ספק היה הופך אותם לצבעוניים יותר. ומעבר לזה – וזה החלק הכי טוב – הייתי רואה את עצמי בצלילות, ביתר שאת, את מי שאני, את החלקים הטובים בי. יש לי נטייה להתאהב בכל הגיבורות של מריאן קיז, אז אני יודעת כמה הייתי מחבבת את הגרסה הכתובה של עצמי.

ובתנאים האלה כמעט לא משנה לאן החיים ייקחו אותי. גם אם יקרה דבר נורא, חלילה, קיז תסתער על המקלדת ותכתוב את זה כל כך מצחיק, כל כך ערמומי, ולכל הדיאלוגים וקווי המחשבה היא תגניב בהיחבא כל כך הרבה משמעות וחמלה, שאין לי ספק שאצליח לעמוד בגבורה ובחן בכל אתגר ומשבר, ולהגיד אפילו: "תני לי עוד מזה, כוכבת. אני סומכת עלייך."

כל כך כיף איתה. בימים שאני קוראת אותה הדמויות שלה מלוות אותי לאורך כל היום, והחיים הופכים תוססים. זה כמו מסיבה בתוך הראש שלי, מסיבה מלאה בקולות צחוק וחברות נפש שכמו מכירות אותי כל חיי, מקניטות אותי, מגוננות עליי, מתקילות כל אויב או גורם עוין שמעז להתקרב, ואני לא רוצה שהן יעזבו.

» ביקורות נוספות של מִשְׁאלת לֵב
» ביקורות נוספות על הצד השלישי של הסיפור