ביקורת ספרותית על רקורסיה מאת בלייק קראוץ'
ספר טוב

---

****




אין לנו ברירה אלא להסתכל על הזמן כלינארי. מה שהיה קודם, היה קודם, ומה שהגיע אחר כך - הגיע אחר כך. סבא, אבא, בן, אף פעם לא להיפך. למה? לא, לא רק כי "ככה", אלא כי התודעה המוגבלת שלנו לא מאפשרת לנו להביט על העולם באופן שונה, לפחות בהיבט הפרקטי (למשל, שהכול קורה "כל הזמן" באותו "זמן", או שהמציאות כולה מתרחשת רק בתודעה הפנימית שלנו). כמו שבעולם דו-מימדי קיומו של מימד שלישי נמצא מחוץ לאוצר המילים ולאפשרויות הקיימות, כך גם בעולם תלת-מימדי או מרובע מימדים (וכן הלאה), עצם קיומם של מימדים נוספים מתקיים כמעט אך ורק במובן הפילוסופי, המופשט.

וכך גם התיאוריות, הפרדוקסים והשאלות המעצבנות על יקומים מקבילים, ביצה ותרנגולת, מסעות בזמן וכן הלאה מוצאות את דרכן אלינו בעיקר באמצעות ספרים, סרטים, או מחשבות של מסטולים בתוך האקדמיה או מחוצה לה. בעולם שלנו, האמיתי, המעשי, אנחנו רק יכולים לדמיין מה היה קורה אילו, איך היינו חוזרים לעבר והורגים את היטלר כשהיה קטן, או מחכים בתחתית המדרגות כדי לדחוף את יגאל עמיר ברגע הנכון, או לוחשים על אוזנו של מישהו חשוב בשישה באוקטובר שפאקינג יתעורר על עצמו. בעולם האמיתי, מה שקרה זה מה שקרה, הוא היה בלתי נמנע, וכל דבר אחר הוא בריחה מהמציאות ולמטה מזה, אלא אם כן זה עוד תרגיל מחשבתי כדי לנסות ולמנוע את האסון (הבלתי-נמנע אינהרנטית, כמובן) הבא.

"רקורסיה" הוא עוד מופע יעיל וכתוב היטב של השאלות האלה שכבר קראנו ("עושים היסטוריה", נגיד) או צפינו (Predestination או Minority Report הנפלאים), וגם הוא, כמותם, מעלה אצל הקורא מחשבות סרק אינסופיות על מה היינו עושים אילו היינו יכולים לחזור לנקודה אחרת בזמן (בעבר, כן?) כדי לשנות, באיזה אופן העולם היה משתנה ואיזה מחיר פוטנציאלי היינו משלמים על שינוי העבר. האם היינו משנים את השישה באוקטובר כדי להיווכח שהמציאות עלולה להיות עגומה עוד יותר בבוא הזמן החלופי? ואולי רק היינו מנסים להציל מישהו אחד, אולי רק את עצמנו. והאם זה בכלל היה עוזר...

אבל בעולם חלופי שבו אנחנו רק קוראים ספרים ושום דבר לא רע, הספר הזה אחלה. תכל'ס, אפילו בעולם הנוכחי, הוא עדיין אחלה. זה לא משנה, רואים?


****

» ביקורות נוספות של אלון דה אלפרט
» ביקורות נוספות על רקורסיה