ביקורת ספרותית על סטונר מאת ג'ון ויליאמס
ספר מעולה

---

כתבתי חוות דעת על הספר הנפלא בעיני, אך לא ממליצה למי שעדיין לא קרא, כי חושפת פרטים מהעלילה.
קראתי את "סטונר" של ג'ון וויליאמס. בנשימה אחת. חוויה יוצאת דופן, שלא קרתה לי מזה יובלות. תענוג צרוף. מה יש לי להגיד על הספר, בדיוק את מה שכולם אומרים חף ממניירות ומושך באורח קסם. בפשטות של חיים רגילים לגמרי. אם פעם היינו צריכים את כל הקישוטים וההדר סביב הדמות שלנו כדי להשאיר אותנו מרותקים, היום אנחנו מקשיבים. מבקשים יחד עם הגיבור קצת חמלה לעצמנו ולאהובים עלינו. את הספר מצאתי ברחוב, תודה למי שהיה נדיב מספיק כדי להניח אותו במקום שאוכל למצוא אותו. אני מודה על רגעים של קסם.

מתחשק לי עוד קצת לדבר על "סטונר" כדי עוד קצת לחיות אותו. לא שהיה כל כך כייף אתו, הרי החיים שלו היו עם מעט כל כך אירועים יוצאי דופן. אבל הוא ניצח, כך אני חשה ניצח את עצמו, את האויב המושבע שלו, ואם כך ניצח את החיים. אלה הרגשות שיצאתי מהספר, שהרי הוא אהב ומילא את ייעודו ושמר על חירותו לאורך הספר בשקט ובנחישות. החירות להיות מי שהוא. אפילו אל מול הפיתוי של זוגיות מושלמת לכאורה עם ידית נפש ואהובה הוא בוחר בחירות, ואנחנו מסכימים אתו, זה הדבר הנכון לעשות,
לא בשביל משהו אחר או מישהו אחר, אלא כמו שהגיבור מסביר לה ולעצמו, אם לא הרי לא נהיה עצמנו. נהיה אנשים אחרים.
בכל הספרים שקראנו עד היום היו שתי אפשרויות, אחת לחיות עם האהבה למרות המוסכמות ולקבל את הבידוד החברתי ושלל עונשים, או לוותר על עצמך והיכנע לתכתיבים החברתיים מעשה שמלווה בשנאה עצמית. כאן וויליאמס מציע אפשרות נוספת ורעננה מבחינת החידוש שבה. החיים הם שחזקים וסוחפים אתם את האוהבים. האהבה חיה בתוכם, התמזל מזלם לחיות את אהבתם.
הבחירה להיפרד היא הדבר הנכון להם, כדי לשמר את עצמם, כפי שהם. והאהבה לא נפגמת במאומה כאילו נרמז שהם עוד ייפגשו למעלה, כשכל זה ייגמר. "סטונר" מנצח כי התכתיבים הם חיצוניים לו, והוא לא מוכן להילחם בדבר. פציפיסט חסר תקנה הוא עובר שתי מלחמות עולם כמעט ללא פגע, בתוך המוסד שהיה לו לבית, ומסרב להילחם.
ביחסים המשפחתיים שלו עם אשתו וביתו הוא נכנע, כמו רבים מהדור שלו, הוא לא מתערב בהחלטות הנשיות, לא מנסה לשנות דבר, מתאים עצמו להתנהגויות ולרצונות שלה וכמו שהיא אומרת אתה אף פעם לא תעזוב אותי. ולמה הוא לא יעזוב אותה? מצפונו לא ייתן לו. ההכרח לעשות את הדבר הנכון מוביל אותו במקצועו, אך בחייו הפרטיים הוא נותן לגורל להוביל אותו. אהבתו העמוקה לביתו לא משנה דבר, כשאמא שלה מחליטה להרחיק אותה ממנו. הוא מקבל את החיים כפי שהם, בהכנעה, כאילו עליו לשמור את הספינה על פני המים ותו לא.
אם להתייחס לשם שלו איש של אבנים, אולי הדימוי שעולה לי הוא אבן שנזרקת למים, והיא נופלת כבדה, משאירה אחריה אדוות ותחושה נעימה של משהו שאבד, אבל איננו יודעים לאן ומה יפגוש בדרך.
לאורך הספר החברה מעצבת אותו כרצונה התקופה על שלל תהפוכותיה ניכרת בשולי הסיפור, ועם זאת משחקת תפקיד ראשי בעיצוב הדמויות. בעיקר את הדמויות הנשיות, המנסות לשווא למצוא ייצוג היוצא מהמהוגנות הנשית של הדור ההוא, ובכל אופן כל הנשים בספר מבצעות את המרד שלהן בתוך המגבלות של החוקים החברתיים המקובלים. אפילו המאהבת שהיא אישה צעירה עם משרה באוניברסיטה, סופרת לעתיד, עצמאית. אפילו היא נכנעת, מתפטרת מהאוניברסיטה, ואף עוזבת את העיר, כדי להגן על אהוב ליבה ועל עצמה, מפני רכילות שתגרום לפיטוריהם.
לסיכום, קראתי את הספר בנשימה אחת ונהניתי הנאה עצומה מהפשטות הלא דרמטית ועם זאת סוחפת לעומקים רגשיים ומחשבות נעלות על החיים ועל קשרים. נהניתי מהשקט שנתנה לי הקריאה מבלי הצורך להיגרר כבולה לחוט עלילה שמטלטל אותך כמו גרף חסר מנוחה של רץ מרתון. ההיפך, הסכמתי להיסחף ברוך אחרי המילים השקטות, ההימשכות הרגועה אחרי סיפור פשוט ונפלא.

» ביקורות נוספות של ליזקה
» ביקורות נוספות על סטונר