כמה ימים לפני יום הכיפורים האחרון מצאתי את הספר הזה מונח ברחוב, סיפורה של חטיבה 188 בקרבות הבלימה בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים. זה היה בדיוק בזמן ובדיוק במקום. 50 שנים למלחמת יום הכיפורים, מה מתאים יותר? לקחתי אותו והתחלתי לקרוא בסוכות.
ואז הגיע יום שמחת תורה.
במשך תקופה ארוכה לא יכולתי להמשיך לקרוא, לא את הספר ההוא, ולא ספרים אחרים. נאלמתי. הקשב לקריאה ירד לתחתית שלא הכרתי. לצערי השתחררתי זה מכבר משירות מילואים פעיל, אז לא יכולתי לסייע בלחימה עצמה, הייתי על קוצים, וכמו רבים וטובים ניסיתי לעזור במה שאפשר, אבל לקרוא לא יכולתי, פתאום העיסוק במלחמה ההיא, הדומה כל כך, בעיצומה של קטסטרופה חדשה הרגיש לי תלוש, ולא מתאים, שהרי כבר בימים הראשונים ההם, היה ברור שהזוועה, וההפתעה, והכאוס, מקבילים כמעט אחד לאחד לקטסטרופה ההיא, אז איך אפשר לקרוא על סיוט רחוק, כשהטירוף נמצא ממש מול העיניים.
לאט לאט מנסים לשוב לחיים שלפני, למחצה, לשליש ולרביע. לא ממש, אפילו לא קרוב, שהרי אף אחד לא רואה את הסוף, ובמובנים מסוימים, יכול להיות שאנחנו רק בהתחלה. אבל החיים חזקים, ואמרתי לעצמי שאני חייב לסיים את הספר הזה, לפני כל ספר אחר. אז סיימתי אותו לפני לא מעט זמן, ומאז קראתי עוד כמה ספרים, אבל לכתוב סקירה עליו, או בכלל, עדיין לא הייתי מסוגל. הספר עצמו מספר על המלחמה ההיא דרך החטיבה הסדירה, חטיבה 188, שהייתה מופקדת על רמת הגולן, שעה אחרי שעה, יום אחרי יום, עד רמת הטנק והחיילים הבודדים בדרמה אדומה והרואית שנפרסת בפני הקורא. תחקיר איכותי, אבל לא מתיש, אם כי ברמת הכתיבה עצמה יש מקום לשיפור. אני לא אכנס כאן לרזולוציות פרטניות, רק נקודה אחת קטנה. מי שרוצה לדעת אם היינו קרובים אז לחורבן הבית השלישי, התשובה היא כן, אבל דווקא התגובה של דיין, הסטת חיל האוויר ממשימותיו בסיני לגולן, הייתה הרת אסון. אי אפשר לתקן מחדלים וטעויות בטעות גדולה יותר.
אומרים שמלחמת יום כיפור הפכה את כל הדור ההוא לפוסט טראומטי. כנראה שזה יהיה נכון גם לדורנו אנו. חודשים ושנים יחלפו, ועדיין נהיה תחת השפעת המאורעות הללו. חורפים רבים יחלפו, וניזכר כל שנה במה שהיה, ואיך הכל התחיל, ונחשוב על השעות הראשונות של אותו יום, וכמה עיוורים היינו. ובדיוק כמו המלחמה ההיא, נקרא ולא נאמין כמה קרובים היינו לשבר מוחלט, לחידלון, לאבדן הבית שקיומו נעשה לנו ברור מאליו. ונקרא על הטעויות והמחדלים, ועל הגבורה והמסירות, על הרגעים הגדולים והקטנים, על הקרבות המקומיים, ועל התמונה הגדולה. שירים ייכתבו, מנגינות יולחנו, תחקירים ייעשו, ספרים יודפסו וייקראו ברבות השנים, בדיוק כמו הספר הזה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
