ביקורת ספרותית על על בלימה - סיפורה של חטיבה 188 במלחמת יום כיפור מאת אבירם ברקאי
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 23 בפברואר, 2024
ע"י יוֹסֵף


כמה ימים לפני יום הכיפורים האחרון מצאתי את הספר הזה מונח ברחוב, סיפורה של חטיבה 188 בקרבות הבלימה בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים. זה היה בדיוק בזמן ובדיוק במקום. 50 שנים למלחמת יום הכיפורים, מה מתאים יותר? לקחתי אותו והתחלתי לקרוא בסוכות.

ואז הגיע יום שמחת תורה.

במשך תקופה ארוכה לא יכולתי להמשיך לקרוא, לא את הספר ההוא, ולא ספרים אחרים. נאלמתי. הקשב לקריאה ירד לתחתית שלא הכרתי. לצערי השתחררתי זה מכבר משירות מילואים פעיל, אז לא יכולתי לסייע בלחימה עצמה, הייתי על קוצים, וכמו רבים וטובים ניסיתי לעזור במה שאפשר, אבל לקרוא לא יכולתי, פתאום העיסוק במלחמה ההיא, הדומה כל כך, בעיצומה של קטסטרופה חדשה הרגיש לי תלוש, ולא מתאים, שהרי כבר בימים הראשונים ההם, היה ברור שהזוועה, וההפתעה, והכאוס, מקבילים כמעט אחד לאחד לקטסטרופה ההיא, אז איך אפשר לקרוא על סיוט רחוק, כשהטירוף נמצא ממש מול העיניים.

לאט לאט מנסים לשוב לחיים שלפני, למחצה, לשליש ולרביע. לא ממש, אפילו לא קרוב, שהרי אף אחד לא רואה את הסוף, ובמובנים מסוימים, יכול להיות שאנחנו רק בהתחלה. אבל החיים חזקים, ואמרתי לעצמי שאני חייב לסיים את הספר הזה, לפני כל ספר אחר. אז סיימתי אותו לפני לא מעט זמן, ומאז קראתי עוד כמה ספרים, אבל לכתוב סקירה עליו, או בכלל, עדיין לא הייתי מסוגל. הספר עצמו מספר על המלחמה ההיא דרך החטיבה הסדירה, חטיבה 188, שהייתה מופקדת על רמת הגולן, שעה אחרי שעה, יום אחרי יום, עד רמת הטנק והחיילים הבודדים בדרמה אדומה והרואית שנפרסת בפני הקורא. תחקיר איכותי, אבל לא מתיש, אם כי ברמת הכתיבה עצמה יש מקום לשיפור. אני לא אכנס כאן לרזולוציות פרטניות, רק נקודה אחת קטנה. מי שרוצה לדעת אם היינו קרובים אז לחורבן הבית השלישי, התשובה היא כן, אבל דווקא התגובה של דיין, הסטת חיל האוויר ממשימותיו בסיני לגולן, הייתה הרת אסון. אי אפשר לתקן מחדלים וטעויות בטעות גדולה יותר.

אומרים שמלחמת יום כיפור הפכה את כל הדור ההוא לפוסט טראומטי. כנראה שזה יהיה נכון גם לדורנו אנו. חודשים ושנים יחלפו, ועדיין נהיה תחת השפעת המאורעות הללו. חורפים רבים יחלפו, וניזכר כל שנה במה שהיה, ואיך הכל התחיל, ונחשוב על השעות הראשונות של אותו יום, וכמה עיוורים היינו. ובדיוק כמו המלחמה ההיא, נקרא ולא נאמין כמה קרובים היינו לשבר מוחלט, לחידלון, לאבדן הבית שקיומו נעשה לנו ברור מאליו. ונקרא על הטעויות והמחדלים, ועל הגבורה והמסירות, על הרגעים הגדולים והקטנים, על הקרבות המקומיים, ועל התמונה הגדולה. שירים ייכתבו, מנגינות יולחנו, תחקירים ייעשו, ספרים יודפסו וייקראו ברבות השנים, בדיוק כמו הספר הזה.

21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני שנה ו-6 חודשים)
יוסף - סקירה מעולה, היה לי שכן, שהיה בחטיבה 188 בכיפור, הוא היה בקצה הדרומי של הרמה ולכן הוא מהבודדים שניצל, הוא שתק שנים, ורק תהליך הראינות שעברו הלוחמים בעת כתיבת הספר, אפשר לו לראשונה לספר.
חני (לפני שנה ו-6 חודשים)
יוסף סקירה יפה למצב הכאוטי שבו אנו שורים. יש לי ערמת ספרים ליד המיטה
אבל הריכוז שלי לא בספרים.
וגם הפעם אומרים שהסיטו את כוחותינו
מגבול עזה בגלל קונספציה שגוייה ( בדומה למשל הצפרדע). וגם אני מניחה שטבעו של אדם
לרצות לחיות בשקט ולא במלחמה.
כך או כך מקווה שלמדנו את הלקח לא רק ל 50
השנים הבאות אלא לעולמי עד.
יוֹסֵף (לפני שנה ו-6 חודשים)
תודה קיבוצניק. קראתי הרבה ספרים על המלחמה ההיא, ואני מאמין שעוד אקרא, תודה על ההמלצה.
יוֹסֵף (לפני שנה ו-6 חודשים)
צודקת קרן, הוספתי כמה מילים בסקירה.
יוֹסֵף (לפני שנה ו-6 חודשים)
תודה עמיחי ותודה ראובן. אני מעדיף לא להתייחס כאן לנבחרי הציבור.
יוֹסֵף (לפני שנה ו-6 חודשים)
נכון יעל, התחושות משותפות...
יוֹסֵף (לפני שנה ו-6 חודשים)
תודה דן!
קיבוצניק (לפני שנה ו-6 חודשים)
יוסף תודה. ממליץ לך גם על הספר "לא נחדל!" מאת אלוף במיל אמנון רשף שפיקד על חטיבת השריון 14 באוגדת שרון.
קרן (לפני שנה ו-6 חודשים)
ואיך היה הספר?
ראובן (לפני שנה ו-6 חודשים)
סקירה יפה.
מעבר למצב הנורא בו מעל 100 איש
עדיין בעזה וגורלם לא ידוע,
מה שמוציא אותי מהדעת זו ההתנהגות הבזויה והמבזה
של חלק מ'נבחרי הציבור'.
וודקה, קפה,מפגרת,תרנגולת...
גועל נפש. מעורר סלידה.חבורת דפ"רים שלא הייתי נותן להם
באסטה בשוק.
עמיחי (לפני שנה ו-6 חודשים)
ממש כך.
yaelhar (לפני שנה ו-6 חודשים)
איפיינת נכון את האווירה וההתנהגות השורה על כולנו מאז אותו יום.
דן סתיו (לפני שנה ו-6 חודשים)
יוסף סקירה יפה ורגישה.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ