ביקורת ספרותית על על בלימה - סיפורה של חטיבה 188 במלחמת יום כיפור מאת אבירם ברקאי
ספר מעולה

---

קודם כל הערה: לאחר קריאתן של הביקורות לספר הזה, יש תחושה שביקורת אחת נוספת לא תעלה ולא תוריד בתרומה להבנת הספר ולאירועים שאירעו ברמת הגולן במלחמה הארורה הזאת.
מאחר ורוב הכותבים כתבו מדם ליבם ביחס למסופר בספר, אנסה, כמנהגי מימים לנתח את הספר מנקודות ראות שמקורן בשכל ולא בלב, למרות שגם אלה מקום של כבוד יש להן בביקורות לספר.
ניתוח הספר יעשה על פי נקודות ציון שמהן אנסה להגיע לתובנות שהספר הזה מנסה להעביר לקוראיו.
1) במלחמת יום הכיפורים התמודדו שתי גישות טקטיות שנבנו במשך כחמישים שנות הסטוריה צבאית.
מצד מדינות ערב, היתה הגישה הסובייטית למלחמת התקפה : בקיצור ניתן להגדירה כחתירה לפריצה לשטח האוייב תוך כדי שימוש צמוד בארטילריה שתיתן כסוי לכוחות השיריון בהתקדמותם ותרתק את כוחות האוייב ותמנע ממנו להגיע לדרגת מיצוי כוחו.
כזה היה המצב ברמת הגולן, כאשר טילי הנ׳מ מהווים הגנה אווירית לניטרול כוחו של חיל האוויר הישראלי.
הצד הישראלי השתמש בטקטיקה של מלחמת הבליץ קריג הידוע , שפותח לדרגת אומנות על ידי הגרמנים.
לצערינו תורת המגננה לא היתה חלק ממנו ולכן ראשי הצבא הישראלי החל מרמת שר הביטחון ועד לרמת האלופים כולל אלופי הפיקודים, מפקד חיל האוויר, מפקד השיריון ואחרים, איבדו את יכולתם להוביל מהלכים צבאיים שיהוו תשובה לאופנסיבה המצרית- סורית.
אובדן הדרך ואובדן היוזמה היו כתוצאה משנים של הזנחת תורת הלחימה של צה״ל, פיתוחה והסקת הלקחים ממלחמות קודמות.
2) בדרך כלל יחסי הכוחות בין תוקף למותקף הם של 1:3 כאשר בראשית המלחמה בגולן וגם בחזית המצרית לעיתים קרובות ,היחס בין תוקף לניתקף היה של 10-15 : 1 יחס שבדרך כלל אל כוח בולם לא יכול לעמוד כנגדו ( במלחמה בשטח פתוח ולא במלחמה בשטח בנוי שאז הכוח התוקף אמור לגדול לכמות כמו שבה הסורים והמצרים השתמשו.
3) מקומו של מודיעין השטח ותפקידו בהתראה: ברוב הספרים המתארים את קרבות מלחמת יום הכיפורים אנו עדים לתפקיד הענק שהיה למודיעין השטח לפני היציאה לקרבות ואת התפקוד הלקוי שבו הוצאו לפועל בשטח הביצועים שלו.
בחזית הסורית מודיעין השטח לא הצליח לזהות את אזורי המאמץ העיקרי של הסורים, מודיעין השטח לא גילה בזמן את ההתקפה הסורית על מוצב החרמון הישראלי , דבר שמנע מצה׳ל מודיעין שטח בזמן אמת ומקור לשליטה וניתוב כוחות להלחם באזורי הלחימה המרכזיים.
4) ריכוז כוחות: כלל עתיק שלא נס ליחו, הן בהתקפה והן במגננה יש לרכז כוחות כדי להשיג את מטרת המלחמה. ביום הכפורים 73, שתי חטיבות שריון היו מפוזרות לכל אורך הקו הסגול, כאשר מחלקות שיריון נאלצו לעצור גדודי שיריון סוריים, ופלוגות חטיבות שריון. מירכוז הכוח למול המאמץ העיקרי של האוייב , היה מונע את השחיקה הענקית של כוחות הישראלים ומגדיל את כוח הבלימה של הישראלים מול הסורים. שגיאה שחזרה על עצמה בחזית הצפונית ובחזית הדרומית כאחד.
5) ארטילריה: במלחמת יום הכיפורים צה׳ל נחשף לתפקיד החשוב שממלאת הארטילריה בקרב הבלימה ובקרב הפריצה. במלחמת יום כיפור, המחסור בארטילריה צה״לית היה חמור כאשר היה צורף לבלום את השיריון הסורי, במקום שימוש בארטילריה המעופפת של חיל האוויר, שנוטרלה כתוצאה ממסכי הטילים, רק כוחות הארטילריה הצהליים יכלו למסך את השיריון הישראלי ולתת לו גיבוי בקרבות הבלימה, אך חוסר איום בקיומם מנע עזרה ממשית של הארטילריה , מחסור שעלה בדמים!
6) מסכי הטילים הסוריים, שהורכבו מהמילה האחרונה של טילים נ׳מ סובייטים מדגם ס. א 6 , סוללות שהיו מנויידות ונעו ממקום מחסה אחד למשנהו, ובכך מנעו את השמדתם המבצע ״תגר״, שהיה אמור לפתור את בעיית הטילים ולפתוח את השמיים בפני חיל האוויר הישראלי, פעולה שכשלה לגמרי.
וכשעלתה במחיר איום של טייסים ומטוסים ולא סייעה כלל לכוחות הקרקעיים של צה׳ל.
7) כוחות חי״ר וחיר״ם : צה״ל ידוע בכוחות הקומנדו והרגלים המעולים שלו, דבר שלא הגיע לכלל ביטוי בזמן המלחמה. כוחות מעולים אלה , או שבוזבזו בהתקפות בעלי חשיבות מופחתת או שהועסקו בחילוץ כוחות שיריון שנתקעו בשטח ללא יכולת חילוץ. כך לדוג׳ סיירת מטכ״ל הועסקה בחילוץ כוחות שיריון שנשארו תקועים בשטח שהסורים השתלטו עליו.

תובנות לגבי המסופר בספר:
1) חט׳ 188 , החטיבה הדרומית, פוזרה על שטח ענק כאשר כוחותיה מפורקים למחלקות או אפילו לטנקים בודדים, דבר שבהחלט היה מנוגד לכלל ריכוז הכוח בתורת הלחימה.
2) כוחות החט׳ נלחמו ביחסי כוחות בלתי אפשריים כנגד הסורים, דבר שלעתים מראש , הוריד מסיכויי השרידות של הכוחות. ריכוז של מחלקות לפלוגות ותקיפה מרוכזת של הכוחות הסוריים במקומות הפריצה שלהם היו מעלים את סיכויי ההצלחה בשבירת ההתקפה הסורית, דבר שהיה מונע את כניסתם לשטח והתקרבותם לשיפולי הרמת, דבר שהיה מונע את פריצת השיריון הסורי לכיווןהדרך לגליל העליון כאשר בינן לבין הגליל עמדה חטיבות השיריון מילואים שגויסו לאחר פרוץ המלחמה ולא לפניה.
3) המחסור בכוחות הבולמים : אפילו לא אוגדת שיריון אחת בצד הישראלי, בזמן שבצד הסורי הוכנסו לפעולה בין שלוש לחמש דוויזיות, היה לרעת הצד הישראלי שנאלץ לשלם מחיר איום כדי לבלום את הכוחות הסוריים.
4) המלחמה על הכבוד : מאחר שחט׳ 188 כמעט שחוסלה ובעצם ירדה מהסד״כ הישראלי, כאשר כל שרשרת הפיקוד נהרגה או נפצעה, לא נותרו למעשה בעלי תפקידים שיכלו להציל את כבודה ולהחזיר לחטיבה את כתרה השדוד על ידי מערכת משומנת היטב של יחסי ציבור שמהן נהנתה חטיבה 7, אשר גזרה קופונים על חשבון המלחמה האבודה של 188.
טוב שבא ספר זה להחזיר עטרה ליושנה ולהעמיד דברים על דיוקם.
תודה לאבירם ברקאי ואנשיו שעשו להצלת כבודה האבוד של החטיבה, ומה שחשוב עוד יותר עצרו בגופם את הסכנה הסורית והצילו את עם ישראל מאויבי ישראל בצפון ובדרום .
יהי זכרם ברוך של הנופלים ושמם ישאר לנצח חקוק בזכרון העם. ( של כולם מכל חטיבות המלחמה ומכל החיילות בצפון ובדרום כאחד!)
ספר מעולה. מומלץ לכולם.
טוביה.

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על על בלימה - סיפורה של חטיבה 188 במלחמת יום כיפור