הנה הוא! הסתכלו עליו, הולך ברחוב, עומד לעלות על החשמלית בעירו טריאסטה. לבוש היטב, עיניו מספרות על תהיות פנימיות. על מי מדובר? "הזקן הטוב", אדם מבוגר ומכובד, בעל אמצעים, שאוטוטו יפגוש את מושא תשוקתו. את הרכבת שלו מדהירה קדימה נערה יפה ושופעת חיים. הוא מתאהב בה, ואף ינסה לפתות אותה. יהיו מפגשים, ארוחות, ומגע – אם נרצה, זהו מפגש נדיר בין זִקנה לנעורים. לפנינו גם מפגש בין העייפות הקיומית של התרבות האירופית-הבורגנית לבין היפוכה הגמור.
הזקן נתקף אובססיה. התנהגותו גחמנית. הוא שרוי בסערה פנימית, ועמדתו המוסרית נקבעת לפי תנודת הדחפים שלו: אהבה, קנאה, חרטות, מתח וחוסר יציבות. הזקן חוקר את מצבו הנפשי, הולך ותועה במבוך של השערות מעיקות. וכך, כדי לתקשר עם פנימיותו, נתפס הזקן לרעיון: להשאיר ירושה אינטלקטואלית בדמות חיבור, שמטרתו תהיה להוכיח ״כמה חיונית בריאותם של הזקנים לטובת האנושות״.
"הזקן הטוב והנערה היפה" הוא משל אירוני, פלאי ומעודן, המעובד באיטיות ומגיע לכלל שלמות. זוהי היצירה הקצרה המרכזית ביותר של איטלו סבבו. היא נכתבה בשנת 1930 כעבור הפסקה יצירתית של עשרים וחמש שנה, וזהו תרגומה הראשון לעברית.

אִיטַלוֹ סבֶבוֹ

איטלו סבבו (Italo Svevo, שם שפירושו "איטלקי-גרמני") הוא שם העט של אהרון אֶטורֶה שְׁמִיץ (Aron Ettore Schmitz;‏ 19 בדצמבר 1861 – 13 בספטמבר 1928), סופר איטלקי ממוצא יהודי. ספריו: סבֶבוֹ פרסם באיטלקית כעשרים כרכים של סיפורת, מחזאות ופרוזה נסיונית. לעברית תורגם רק חלק קטן, אבל חשוב, מיצירתו (ספריו בעב... המשך לקרוא

שם הספר
גבר מזדקן - ספריה לעם #137
תודעתו של זנו
זקנה
מסע סנטימנטלי קצר