ביקורת ספרותית על מכתב של אלמונית מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר מעולה

---

"התמונות של העבר נשמרות, האהבה האסורה הזאת, הדמעות שעל פני שוב זולגות, לא הותירו עוד השפלה כזאת. על ברכי איך נפלתי, לראותו שנית בקשתי, למה הם הורסים את האהבה, בסתרים אתו הלכתי, בליבי כאב הרגשתי, ייסורי האהבה..."
כך כתבה ליאת בנאי בשירה "ייסורי האהבה".

טרם החלטתי האם הסיפור שכתב צווייג עוסק באהבה או סתם במשיכה של בחורה צעירה לסופר ידוע. מה שבטוח, הוא עוסק באובססיה שלה אליו.

"ילדי מת אתמול" — כך פותחת הכותבת האלמונית את מכתבה ל"סופר הנודע ר'". לאורך המכתב היא מתוודה ומגוללת בפני הסופר את סיפור חייה ובעקר את אהבתה אליו. היא מתארת כיצד התאהבה בו בהיותה בת 13 והוא בן 25, כאשר עבר להתגורר בשכנות אליה ולאמה האלמנה. יום אחד כאשר הוא פונה אליה, קורה לה משהו: "מרגע זה, כשחשתי את המבט הרך והענוג הזה, כבר הייתי כולי שלך... כמו נטבלתי באש... ובאותו רגע ניעורה האשה שבי, בנערה המתבגרת, והאשה הזאת היתה כרוכה אחריך מאז ולעולם". מכאן האובססיה רק הולכת וגוברת. המספר מתארת את כמיהתו אליה, מה היא עושה כדי לממש את אהבתה (או מה שנדמה לה שזו אהבה) וכן את התנהלותו של הסופר הידוע ר' עם נשים, לפחות כפי שהיא רואה זאת. כדי להדגיש ולחדד דברים מסויימים, צווייג לוקח סיטואציות מסוימות ומקצין אותם בצורה שעוררה בי את התהייה האם הדברים האלו יכולים לקרות במציאות. אך זו כמובן שאלה היפותטית שהרי המציאות כבודה במקומה מונח אך הסופר אינו חייב להיות כבול אליה.

אני אוהב מאוד את כתיבתו של צווייג ואת הדרך בה הוא מתאר את חיבוטי הנפש של גיבוריו. גם בספר אחר שלו שקראתי (24 שעות בחיי אשה) מתאר צווייג את משיכתה של אשה אל גבר בלתי מושג וכנראה שהנושא הזה הרבה להעסיק אותו. אך אין זה הדבר היחיד המשותף לשני ספרים אלו: בשניהם כותב צווייג בגוף ראשון נשי, דבר שתמיד מזכיר לי את כתיבתו של עמוס עוז על חנה, גיבורת מיכאל שלי. היתכן כי עמוס עוז קרא את צווייג והושפע ממנו לפני שכתב את מיכאל שלי?

חסד גדול עושה הוצאת תשע נשמות עם ההוצאות המחודשות של צווייג ושאפו כמובן להראל קין על התרגום.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על מכתב של אלמונית