ביקורת ספרותית על מכתב של אלמונית מאת סטפן (שטפן) צווייג

---

אני לא יודע מה היה פעם, אבל אם היום מישהו היה מספר את מה שחווה אחת הדמויות (שבספר) בלב ובמוח, היו חושבים אותה למשוגעת. טוב לא משוגעת, אובססיבית, אולי איזו אבחנה אחרת שאני לא מכיר.

נראה לי הבנתי מה אני לא אוהב בצוויג. הוא כותב על רגש, מותח ומשחק בו, ולא מפחד להגיש אותו טהור כמו שהוא, בלי מעצורים חברתיים או שכליים. וזה יפה, אבל חסר לי השילוב האותנטי עם החברה והמוח. חסר לי ההתמודדות עם העולם ועם החוץ, ובשלב מסוים זה קצת לא עובד לי.
אבל ספר מוצלח. הוא כתוב טוב, ובז'אנר הספציפי שלו, אני חושב שהוא מצוין.
הספר סובב סביב מכתב של אלמונית, שהיא אלמונית כלפי אותו אחד שמהווה בסיס לספר, ומרגע שהוא פותח את המכתב, העלילה נמצאת ואף נגמרת, כשהיא בתוכו.
עיקר המכתב מתעטף באהבה עיוורת אובססיבית ולא ברורה של אלמונית שכבר מגיל צעיר הרגישה תשוקה ואהבה לשכן שלה, מה שהתפתח לדבר גדול מאוד. בזה עצמו צוויג כמו מציג פלפולים וחידושים ברגשות, וזה ע"י הוידוי הכתוב שלה, של האלמונית, אל האחד שלא הכיר אותה מעולם, וגם כשהיה אמור, לא זכר.

ו... גם פה זה פחות עבד לי. לקרוא על תשוקה כמיהה ושפלות מהצד הנשי אל הצד הגברי. אל חנוך לוין למשל, כשהוא מתאר בפרוזה שלו את התשוקה, הכניעה והכמיהה מהצד הגברי, הצלחתי הרבה יותר להתחבר. חנוך לוין הצליח לתאר איזו נטייה רגשית שמצאתי בה המון. לעומ"ז פה, הבנתי את הרגש, אבל לא הצלחתי להתחבר. יתכן וזה קשור לצד הגברי שלי, אבל משהו היה חסר.


אסיים רק בדבר שגרם לי לתת לספר 5 כוכבים למרות שלא "עפתי": הסוף שלו. לא היה שם איזה טוויסט או משהו, אבל הצורה בה הוא חתם את כל הסיפור, השאירה עליי רושם.
זה בהחלט ספר להמשיך איתו יום שלם בראש.

» ביקורות נוספות של oziko
» ביקורות נוספות על מכתב של אלמונית