ביקורת ספרותית על רוזנפלד מאת מאיה קסלר
ספר מעולה

---

וואו איזו פתיחה של ספר. אדמה אותה לחור שחור ששואב אותך פנימה מבלי יכולת להתנגד. רק שהחור הוא לא שחור. הוא צבעוני, בוהק, מלא נצנצים ומרקמים. ואני, מנסה לכל אורך הדרך להושיט את ידיי קדימה כדי לגעת.

לא זוכרת את הפעם האחרונה שחשבתי על ספר כל כך הרבה במהלך היום, פתאום סתם ככה, בלי קשר לכלום. מוצאת את עצמי ממש מחכה לרגע הזה לפני שאלך לישון ואקרא עוד עמוד ועוד עמוד ועוד אחד.

נועה, בחורה בשנות ה30 לחייה, בוגרת החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. החלום הגדול הוא לעשות סרט משל עצמה אבל בנתיים היא מסתפקת בעבודה בחברה נחשבת הזקוקה למחלקת מדיה ויצירת סרטוני תדמית. בינה ובין טדי, הבוס הגדול של החברה נרקמים יחסים אישיים והספר עוקב אחר תהפוכות הקשר שלהם.

מה שמדהים בעלילה הזו, כמה היא פשוטה אבל כמה רבדים עמוקים יש בה. היכולת להציג את המורכבות והעומק גם בדברים הפעוטים ביותר ביחסים בין בני אדם. הפחדים, חוסר הביטחון, המשיכה, יצר החייתיות הבסיסי, והכל באופן מרתק. הכתיבה כביכול מאוד יום יומית אך בעיני מציגה יכולות כתיבה ספרותית גבוהות עם דיוק מיקרוסקופי ואינטילגנטי בפרטים הקטנים. לא יכולתי שלא לדמיין את הדמויות נעות בחלל מהמחווה המינימליסטית ביותר ועד המחווה הדרמטית ביותר. הספר לחלוטין יכול לעבור עיבוד לסדרה, שעבור השחקנים הדמויות יהיו מתנה מדהימה לקריירה. מאיה קסלר בהחלט נותנת פה שיעור באיך לספר סיפור.

צחקתי, התרגשתי, ואפילו בכיתי. בכי. ממש. הרגשתי שאני קוראת את החיים עצמם. שהם אולי של מישהו אחר אבל הבסיס הפסיכולוגי בהם הוא של כולנו.

מאיה, אולי את עוקבת לפעמים אחרי ביקורות שרושמים בסימניה ואם כן, אני רוצה שתדעי שהזזת אצלי משהו. משהו אמיתי. אולי החיבור לדמויות, אולי הכתיבה הכל כך ישירה ועוצמתית. אולי זה שהרגיש לי שאת לא מפחדת לכתוב משהו כל כך טוב. ראיתי שם את עצמי. גרמת לי להרגיש, וזאת בעצם כל המהות.

"עד לאותו הרגע הוא לא יודע שיש אותי. עד לאותו הרגע גם אני לא יודעת שיש אותו. אבל תכף נדע."

» ביקורות נוספות של בר
» ביקורות נוספות על רוזנפלד