ביקורת ספרותית על רוזנפלד מאת מאיה קסלר

---

#
מאיה קסלר הפכה בחלקו הראשון של הספר את התפקידים המסורתיים. לאישה היא נתנה את תפקיד "הגבר" – מחזרת באופן אקטיבי אחרי מי שהכירה לפני 5 דקות, מצהירה על שאיפתה לסקס באופן דחוף. מתעלמת באופן (לא) אלגנטי מטבואים חברתיים. לגבר היא נתנה את תפקיד "האישה" – הוא פאסיבי, יחסית, לא יקיים יחסי מין עם מישהי במפגש הראשון, אבל כן ישתין לידה... כשקראתי על הספר שמתי לב שהמון נשים התלהבו מהתיאור הראשוני של הדמות הנשית, ולא שמו לב שמיד לאחר הפתיחה הבוטה שתי הדמויות חזרו לתיפקודים המיניים המקובלים: היא מחשבת חישובים. עוסקת באובססיביות באקסיות. וממתינה. הוא אקטיבי, מדבר מעט ולא משתף ללא עידוד של פטיש בראש.

פעמים אחדות בתחילת הספר שקלתי לנטוש אותו. הוא נראה לי סקס עם עטיפה סיפורית דקה. תיאורי הסקס היו מספיק מגושמים בעיני כדי לשעמם אותי בחלק גדול של הסיפור. אמנם הסיפור ממשיך ומתפתח ויוצר מרקם מסויים לנועה, הגיבורה, מעבר לעובדה שהיא רווקה בת 36 ויוצרת סרטים בפוטנצייה. אבל הסיפור מתפתח למה שסופרים ישראלים מרגישים בו הכי בבית, כך נראה: משפחות לא מתפקדות/שבורות/חסרות. ואנשים שרוטים שגדלו במשפחות כאלה, חסרים איזה איבר בסיסי, שיאפשר להם להתמודד עם החיים בלי להגזים. הכתיבה נראית על פניו שנונה וחדה. לפעמים היא כזו, לרוב השנינות היא בתחום הסרקאזם. זה סוג הומור שצריך להיזהר מאד במינון שלו: הגזמה בו תרגיש כמו הגזמה בצ'ילי בתבשיל – איבוד הרגישות של הלשון לשאר הטעמים. קסלר, נראה לי, לא יודעת איך לא להגזים.

נטשתי את הספר בעמוד 274 מתוך 415 העמודים שלו. הייתי יכולה להתמודד עם השיעמום החלקי, שהספר הזה סיפק. אבל מאסתי בדמות הגיבורה. זה לא קורה לי הרבה, אבל נועה, הגיבורה המספרת את הסיפור עצבנה אותי בהרגשת המסכנות הבסיסית, בצורך שלה שהעולם ייסוב סביבה, וברדידות המוחלטת שלה לגבי כל השאר. לרוב אני מחבבת מתבגרים, אבל כשהם מתקרבים לגיל ארבעים הראשוניות והחן שלהם נעלמים, יחד עם החיבה שלי.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על רוזנפלד