ביקורת ספרותית על הסיפור שאינו נגמר - מהדורה מחודשת - עיטורים: רוזוויתה קואדפליג מאת מיכאל אנדה
ספר בסדר

---

הספר הזה היה לי כמו רכבת הרים, לפעמים הרכבת דהרה, ולפעמים זחלה כמו העלייה של הרכבת, הרגע לפני הנפילה, הרגע המלחיץ ביותר שמרגיש כאילו הוא נמשך שעות (או שזה רק אצלי ככה?)
אבל בסופו של דבר, במבט לאחור כשאני חושבת על הספר שזה עתה סיימתי, אני לא רואה לעיני רוחי את עצמי יושבת וקוראת ספר, אלא מרחפת מעל ממלכת פנטסיה ונשאבת לסיפור ממש כמו באסטיאן.
ולפי דעתי, כך נמדד ספר טוב, לפי האופן שבו הוא הצליח להשכיח ממני את פעולת הקריאה, וגרם לי לרחף מעל היקום הסיפורי.
דבר שהקשה על הקריאה שלי, היה הפונט הירוק שברובו נכתב הספר. (אני יודעת שזה חלק מהקטע, אבל אולי צבע פחות זרחני?)
עכשיו אני רוצה לדבר קצת על בסטיאן.
הילד שברח מהבריונים שהציקו לו, גנב ספר, והחל לקרוא אותו בעליית הגג של בית הספר.
תחילה ממש אהבתי אותו, ואז התחלתי לשנוא אותו.
במיוחד לאור העובדה שתמיד השוותי את בסטיאן לאטריו, הגיבור ממלכת פנטזיה שנשלח למשימה כדי להביא את באסטיאן אלייהם.
אטריו מתחילת הספר היה מוצלח, טוב לב וגיבור, ולכן היה מאוד קל לאהוב אותו.
ובסטיאן לעומת זאת…פחות. הוא טעה, המון. הכוח שקיבל עלה לו לראש, ועם כוח גדול באה אחראיות גדולה.
בסופו של דבר נפל לי האסימון, שבסטיאן אחריי הכל הוא בן אדם. ואף אחד לא מושלם.
אטריו יכול להיות מושלם, כי הוא לא בן אדם, אז זו לא חוכמה גדולה.
בסטיאן עושה טעויות אנושיות, ומסתנוור מהכוח שקיבל.
בהתחלה התעצבנתי שהוא שכח מאיפה הוא בא (תרתי משמע) אבל בסופו של דבר הכל שב על סדרו.

הספר פתח לי את הלב, פתח לי את המחשבה, ופתח לי את הדמיון.
כל הסיפורים שלא סופרו, והסופים שלא נגמרו חיים עכשיו בדמיוני,
אבל זה כבר סיפור אחר, והוא יסופר בפעם אחרת.

» ביקורות נוספות של Are you ready kids?
» ביקורות נוספות על הסיפור שאינו נגמר - מהדורה מחודשת - עיטורים: רוזוויתה קואדפליג