ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 21 בינואר, 2021
ע"י ארסמוס
ע"י ארסמוס
מהי גזענות לפי אדם שחור ומשכיל החי ב"דמוקרטיה" הגדולה בעולם?
הספר הוא מכתב שכותב קואטס לבנו בן ה-15. מעין ספר הדרכה - שילוב של אוטוביוגרפיה, תובנות והרהורים, אירועי מפתח ונגיעות קטנות מזרם התודעה. המכתב אישי וחודרני, ולעיתים נדמה שהקורא פולש למרחב פרטי.
הייחוד בספר הוא נקודת המבט של הגוף. הגוף השחור כנקודה אליה מתנקזת ההיסטוריה של השחורים מאז הגעתם ליבשת אמריקה. הגוף השחור אל מול החלום האמריקאי, והאלימות כלפיו כאבני הבניין המדממות המאפשרות את קיומו של החלום, ממש כמו שגופותיהם של אלפי סינים הוקרבו ונטמעו בבניית ה"חומה הסינית".
רגע, אז זה בעצם ספר על גזענות? לא בדיוק. זהו ספר המגדיר מחדש את הצורך בגזענות – היררכיה.
מה עובר על הגוף השחור? אלימות ואונס, שהייתה מציאות יום יומית בתקופת העבדות, מציאות שהתחלפה באלימות של הקהילה כלפי שחורים, כלומר לינץ ללא משפט בחסות החוק (הנשיא המהולל פ.ד.רוזוולט סירב לתמוך בחקיקה האוסרת לינץ) ובימינו, רצח ואלימות על ידי רשויות החוק, ובמקרים רבים בלי לתת את הדין. המוטיב החוזר הוא הגוף, העצמות המתנפצות תחת האלות, האונס השגרתי של עבדים, הדם הניגר מפצעי ירי של נערים תמימים שהיו במקום הלא נכון. אך הספר מתוחכם מידי בכדי לנסות ולזעזע בתיאורים מסוג זה.
המחבר מתאר את ילדותו בשכונות העוני בבולטימור. הפחד האופף אותו החל מהדרך רצופת הסכנות אל בית הספר (מפגש עם נערים אלימים, ירי אקראי או שוטרים לבנים), וממשיך במאבק האחיזה בבית הספר כאמצעי למנוע התדרדרות לחיי הרחוב, חיים שהוא מודה שלא יאריך בהם ימים. הוריו מעודדים אותו לקרוא ולחפש את התשובות בעצמו. ניכר שהם מבינים היטב את המציאות, אך בחרו לקבל אותה. התובנה הנפוצה בסביבתו היא שבגלל מוצאו, הוא צריך לעבוד קשה פי שניים בכדי להגיע לאותם הישגים (נשמע מוכר?). זוהי תובנה אותה הוא מסרב לקבל ומעלה בו שאלות ללא מענה.
חוסר הביטחון התמידי והחשש מפגיעה גופנית (אלימות רחוב, אלימות משטרתית) הילכו אימה מתמדת על קואטס. מועקה ותחושת זרות לעולם (ראה שם הספר), ממנה התקשה להתנתק גם בחלוף השנים. החשש האמיתי לשלמות גופו, גוף שהוא מכיר בחולשותיו, עובר כחוט השני במכתב, ומעורר אי נוחות וחוסר אונים לנוכח המציאות שנכפתה עליו.
קואטס מנתח בצורה מעניינת ומקורית את המציאות בה חיים השחורים בשכונות העוני. מתוך חמלה והזדהות, הוא מסביר סממנים בהתנהגותם כרצון להיראות חזקים (צורת הלבוש, מוסיקת הראפ) מתוך תחושה עמוקה של חוסר אונים ופחד.
האדם הלבן מוצג כ"זה שתופס עצמו לבן". משמע, נוכחותה של קבוצה שחורה ונחותה חיונית בכדי לאפשר את ה"חלום האמריקאי" ,תחושת האצילות והעליונות המוסרית. הצבע הלבן הוא זהות המתגבשת מתוך ניצול ואלימות כלפי השחורים, שבמובנים רבים על גבם נבנתה האומה, והאתוס האמריקאי.
בספר מתוארים מקרים בהם נרצחו שחורים תמימים על ידי שוטרים שלא נענשו. המחבר לא מאשים את המשטרה, אלא רואה בה את הזרוע המבצעת של הקונצנזוס הממסדי הלבן. בחלקו האחרון של הספר המחבר פוגש את אימו של אחד הנערים שנרצחו(Prince Jones ) שהיה חברו ללימודים, ומנסה לסכם את הדרך שעבר.
קואטס מתאר את הצבת ההישרדותית שהיה לכוד בה, בין ההתמודדות עם תרבות הרחוב לבין בית הספר (נשירה ממנו היא חזרה לרחוב), אשר כפה עליו חינוך שלא ראה בו קשר למציאות בה חי, ושיקף את האינדוקטרינציה הסמויה של הממסד הלבן.
קואטס סולד משטיפת המח שעבר בבית ספרו, המציגה את הגיבור השחור כמפגין לא אלים המקריב את גופו כמחאה אל מול חומת שוטרים. הגיבור שלו היה מלקולם אקס, שקרא לשחורים להגן על עצמם בצורה אקטיבית, ולהתחבר לשורשים האפריקנים ולשמור על גאוותם.
אף על פי שהמחבר לא מגיע לקתרזיס, שתי נקודות אור מתגלות בחיפושיו אחר תשובות.
האחת, לימודיו באוניברסיטת Howard בוושינגטון, שהייתה מוסד אקדמאי לשחורים, ובה נחשף קואטס למגוון אנשים מכל רחבי ארה"ב בעלי רקע שונה, אשר התמזגו במעין כור היתוך שהעניק לו כוחות מחודשים (לא תקווה או אמונה, אל תחפשו את המונחים האלה בספר) . השנייה, מעבר זמני לפאריס, בה הוא חווה בפעם הראשונה יציאה מן התבנית (שחור בארה"ב) שהפכה לחלק ממנו, ומתבונן עליה מבחוץ, כאשר הוא נמצא בסביבה בטוחה ופלורליסטית יותר.
הרעיונות בספר, דהיינו, החיים בדמוקרטיה חלקית ומלאת סתירות, כמובן לא ייחודיים למציאות בארה"ב ומאוד רלוונטיים לארצנו.
את הספר קראתי בשפת המקור. הקריאה מאתגרת מאחר ויש תחושה של מערבולת רגשית מתמשכת, הגורמת אי נחת לנוכח הטיעונים המוצדקים המוטחים בפני הקורא. טיעונים העלולים לערער אמיתות מושרשות עמוק.
27 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אור שהם
(לפני שנה)
סקירה מרהיבה ארסמוס, ודיון מרתק לא פחות.
|
|
|
strnbrg59
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
עמיחי, הכי "מקפיץ" אותי לא בדיוק השיח אלא האמצעים שננקטים כיום להשתיק
את מי שחולק על מכלול הרעיונות שמקדם קואטס. את מה שכיניתי לפני כן כתאורית קונספירציה, וזה נכון לגבי המסגרת, כשאת התוכן הייתי מתאר כעלילת דם נגד העם האמריקאי.
חסידיו של קואטס נמצאים כיום בדיקנט של כל אוניברסיטה ובמחלקה למשאבי אנוש של כל תאגיד גדול. כל מי שמחפש עבודה חייב להישבע אמונים. כל מי שכבר מועסק חייב לנכוח בסדנאות "השתלמות" סגנון סין של שנות ה-60. כל בן 18 שמבקש להתקבל ללימודי תואר ראשון, מפשפשים בעמוד הפייסבוק שלו, שמא הוא פלט משהו לא קורקטי מתי שהוא. ככל שהשקרים נהיים יותר נועזים, כך מחריפים את אמצעי האכיפה. המצב החמיר מהר מאד בשנים האחרונות. זה עדיין לא נתפש כל כך מחוץ לגבולות ארה"ב. בישראל, אחד שכבר תפש הוא גדי טאוב. |
|
|
עמיחי
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
עושה רושם שיש כאן שתי סוגיות משיקות - האחת היא תולדות השחורים בארה"ב והשנייה היא השיח (הדיסקורס) על אודות תולדות השחורים בארה"ב.
אני מבין ממך, סטרנברג, שהשיח של קואטס וחבריו לדעה הוא זה שמקפיץ אותך. בלי להיות מבין גדול בענייניה הפנימיים של ארה"ב - אני יכול להבין אותך מאד. יש לנו בישראל הרבה סוגיות נפיצות מהזן הזה בגירסה משלנו. ואכמ"ל. |
|
|
strnbrg59
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
נתי, תודה על הפרגון. עם זאת, אינני מעוניין לפתוח
פה במלחמה כוללת על חזית של אלף ק"מ. אני מגיע לסימניה מתוך עניין בספרות יפה, וגם רואה באתר הזה מפלט מהרעש והזעם של הזירה הפוליטית.
במקרה הזה, אבל, חשבתי לנכון שאתרום קצת מהנסיון שצברתי מ-54 שנות חיים בארה"ב, ומהיתרון שבא מזה שמאחר ואני מדבר אנגלית כשפת אם, כשאני שומע את טא-נהיסי קואטס מרואיין בטלוויזיה הרי אני קולט את מלוא מידת אוויליותו. |
|
|
נתי
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
מחזק את ידך שטרנברג59.
המלחמה בפרוגרסיבים היא מלחמה קשה מאוד, כי ברגע שאתה יוצא נגדם, וזה לא ממש משנה על מה, אתה מואשם אוטומטית, רטרואקטיבית ובאופן סופני, בגזענות, בהיותך חשוך ומסוכן, ובכל הרעות החולות. הטרור הרדיקלי שלהם משתווה רק למתואר אצל אורוול. שיכתוב, יצירת שיח חדש, ומחיקה רטרואקטיבית של כל ההישגים של התרבות המערבית שהיו לטעמם נגועים בגזענות או קולוניאליזם.
|
|
|
רץ
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
יופי של ביקורת לנושא מעניין ורלוונטי.
|
|
|
strnbrg59
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
פרפ"צ, אני חש אצלך הרבה רצון טוב.
אבל אל נא נאמין לתעמולה.
ב-2019 נהרגו בידי שוטרים 19 שחורים שלא היה בידיהם נשק חם. זה הוא, 19, במדינה של 350 מיליון. תחת אותן נסיבות נהרגו 24 לבנים, שזה שיעור יותר גבוה אם לוקחים בחשבון את מספר המגעים (לרוב, מעצרים) עם שוטרים. שלא לדבר על זה ששחורים רצחו אחד את השני יותר מעשרת אלף פעמים באותה שנה. אני ממש מציע שתקרא את המאמר מאיר העיניים הזה: https://www.manhattan-institute.org/white-cops-dont-commit-more-shootings |
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
רק שבארה''ב גם לא חסר זבל לבן.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
strnbrg59, אין ספק שחייהם של השחורים כיום השתפרו מאוד, ויש ביניהם אנשים שהגיעו להישגים יפים מאוד.
עם זאת, לא הייתי רוצה להיות שחור בדרום ארה"ב. כבר נחשפנו למקרים שאזרחים לבנים ירו על שחור רק בגלל שחשבו שהוא זה שגנב מהם, או מקרים של שוטרים שידם קלה על ההדק כשמדובר באדם שחור, כגון מקרה של אשה שחורה שמקבלת קנס על איתות בטקסס, נעצרת ולמחרת נמצאת תלויה בכלא. ברור שחלק מהאשמה הוא בשחורים עצמם, אך מי שנולד בשכונת פשע חייב להיות אדם יוצא דופן כדי לצאת ממעגל הפשיעה. למדינה יש אחריות כלפי אזרחיה, ובארה"ב יש נסיון להתנער מכך, כאשר אפילו ביטוח רפואי סביר אין לחלק גדול מהאוכלוסיה |
|
|
strnbrg59
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
עמיחי, ללא ספק, חייהם של שחורים רבים בארהב הם גיהינום.
אבל על זה אשמים הם, ולא דיבוק כל-יכול ואל-מוות הנקרא "גזענות".
|
|
|
strnbrg59
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
כמו תאוריות קונספירציה אחרות, התאוריה שמייחסת את בעיותיהם של שחורי ארהב ל"גזענות"
הינה מעגל הגיוני סגור וחתום מכל אפשרות לשלילה על ידי עובדות או הגיון מבחוץ. "אתה לא 'מודה' בתאוריה? זה כי אתה גזעני." זה סטנדרתי כבר בארהב, בגלל זה כבר אי אפשר לדבר שם אחד עם השני. מצער אותי לראות את החרתא הזאת חודרת גם לישראל.
|
|
|
ארסמוס
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
Hill - בבקשה. שמח לשמוע שאת מוצאת עניין, ותודה על המילים היפות. התוספת שלך היא סיכום מעולה, במיוחד המשפט האחרון.
עמיחי - בבקשה. אמנם אני לא מכיר את הסדרות המדוברות, אבל מסכים עם כל מילה שכתבת. |
|
|
עמיחי
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה על סקירת הספר שנשמע מעניין מאד.
סטרנברג ידידי, אני חושב שהספר הזה (לצד ספרים דומים לו) מנכיח שוב את כל סבך הבעיות שנתון בהן מי שנולד לתוך מציאות ירודה מסוימת. המאמץ הנפשי והכלכלי שנדרש ממי שנולד במשפחה שחורה באזור דפוק בבולטימור כפול ומכופל ממי שנולד באזור טוב יותר. (אגב, הסדרה "הסמויה" "the wire" ממחישה את המציאות הזו באופן מפורט ומשכנע. היא לא פחות טובה מספר). המציאות לא שיוויונית. ככה זה בכל מקום. אבל כמה מבאס להיוולד דווקא בצד האפל של הירח. מה דעתך? |
|
|
Hill
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
ארסמוס, מעבר לכך שאני מסכימה עם כל מילה שכתבת, אני מאוד אוהבת את אופן ההבעה וההתנסחות שלך.
נהנית לקרוא ממך כאן. תודה על כך שאתה מעלה לתהיה נושאים כל כך חשובים באופן מעשיר. אוסיף- אותה הויה עצמית, אישית שהוא מביא לידי ביטוי בספר נובעת ממערכת רחבה שחולשת על כל היבט בחייו. זה מתחיל בהקצאה גאוגרפית למגורים, ממשיך באמצעי ההשכלה, החינוך והרווחה המוגבלים ואי שוויונים שהם מקבלים ולמעשה האפליה, הקטלוג, המידור וחוסר השוויון הם ממוסדים, בחסות הממסד, השלטון. וזו הנקודה הכי קריטית - הרמה המערכתית שמקיימת את הנרטיב הקלוקל הזה, נקודה שאני יכולה להקביל לדבריך מדיון קודם, שעל מנת להשיג שיווי משקל, או שלמות מוסרית, צריך שיהיה מאזן מעוות של נחלשים וחולשים (במובן של לחלוש על אחר). כמובן שניתן להקביל זאת למצב במדינתו. קיימים פלחים נרחבים באוכלוסיה שלנו שהם דוגמאות מובהקות לכך. דוגמאות חיות מן העבר אשר משליכות על ההווה ומן ההווה, שהניסיון לשנות אותו, הוא ניסיון עיקש, סזיפי, מכיל הצלחות והתקדמות אך טרם הגיע לכדי ההשלמה הרצויה. באשר לשוויון הכפוי, העלת נקודה מעניינת. אנחנו נוטים לשווע לאפליה מתקנת, אך זה מושג רוחבי שלעתים לא משיג את מטרתו אלא חוטא לתכליתו. |
|
|
ארסמוס
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
העבדות בוטלה, אך השלכותיה מהדהדות עד היום. ככה זה כשעוקרים קבוצת בני אדם מיבשת רחוקה, אזוקים בשלשלאות, ומתייחסים אליהם כמו בהמות עבודה. שום חקיקה לא תשנה את הרעיונות שהכו שורש, והמציאות שאותה חווה קואטס מיום שנולד. אם אכן התמונה משקפת את צבע עורך, ואתה מתגורר בישראל, לא ברור לי באיזו זכות אתה טוען שהוא נוכל או מתאר מציאות בדויה.
גם ההשוואה שלך לא רלוונטית. ראשית, מפני שאתה שייך לצד ה"נכון" של המפה (תקן אותי אם אני טועה). שנית, אותך לא הביאו לכאן בשלשלאות למטרת ניצול, וכמובן אין להשוות רצון לגור במקום מסוים לאלימות ותעדוף מערכתי לצבע עור של קבוצה אחת על פני אחרת. מעטים היום יודו שהם גזענים, ועדיין, כל מי ששותף לחברה גזענית ולא פועל בצורה אקטיבית נגד גזענות הוא חלק מהמערכת. אנחנו מכירים היטב את הדברים, ולא קשה לדמיין אותם למי שחי בישראל. (ואולי זה בעצם על זה אתה מתפלמס) יכולתי לכתוב על מספר השחורים בבתי הכלא, או על הקושי בקבלת הלוואות בבנקים, ההבדלים בהשכלה גבוהה וכמובן הנגישות ואיכות הטיפול הרפואי של שחורים מול לבנים. אינני מוצא טעם, כי הכל ידוע. כן אזכיר רצח שיטתי של שחורים באור יום, על ידי שוטרים או אזרחים כגון Ahmaud Marquez Arbery ו George Floyd ועוד עשרות מקרים בהם הרוצחים מקבלים נזיפה או לא נענשים. הסלחנות כלפי הרוצחים היא התגלמות ההיררכיה בתמיכת הרשויות (דרך אפליה חוקית). המצב המסוכן ביותר הוא התכחשות לגזענות. זאת עושים בעיקר אלה שנהנים ממנה, כי הרי קשה לבני אדם לוותר על יתרון יחסי בחברה, ונוח להם להשאיר את המצב כפי שהוא. חלק גדול מאוד מן הלבנים באמריקה מודים שלהיות לבן זה יתרון בכל תחום, מה שבאופן עקיף מצביע שהבעיה בהחלט קיימת. חברה מתוקנת זקוקה לשוויון הזדמנויות, לאו דווקא לשוויון כפוי (שנכשל פעם אחר פעם ולרוב מלווה גם בדיקטטורה).כאשר המדובר בעבודה/לימודים או כל מערכת תחרותית אחרת, בני אדם צריכים להימדד ביחס ליכולת בלבד. |
|
|
strnbrg59
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
העבדות בוטלה לפני 155 שנה. האפלייה לפני 55.
קואטס הוא בן 45. את כל חייו הוא חי בתקופה בה כל מוסד ומוסד בארהב עמד על ראשו ובלבד לעודד ולעזור ולפתוח מרחבים והזדמנויות לשכמותו של קואטס.
אילו הוא היה כותב ספר על פשעי העבדות אז מילא, אבל זה לא מה שהוא עשה. הוא כתב ספר *על עצמו*. סוג של "עבדים היינו במצרים", אבל בלי שמץ של הבנה שהדבר נכון רק ברמה המטפורית. או אם לבחור בהשוואה היסטורית יותר עדכנית: מה היו אומרים עלי, אילו כתבתי ספר שמייחס את הפתולוגיות החברתיות של אחיי ובני דודיי, את כשלונותינו להתאפק מלשרוף את השכונות שאנחנו חיים בהן — את כל אלה, לייחס לזה שהצארים ברוסיה לא הרשו לסבא רבא שלי לגור במוסקווה, ושבקישינוב (איפה שכן נתנו לנו לגור) הנוצרים הסתכלו עלינו לא יפה ולא כל כך רצו שנישא לאישה את בנותיהם? |
|
|
ארסמוס
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
Paper Jam - תודה.
Tamas - אכן כן. אחת הדוגמאות הידועות והמזעזעות מהחודשים האחרונים. strnbrg59 - תודה על התייחסותך. ראשית, תיקון קטן, הזבל הזה הוא 152 עמודים באנגלית. שנית - אינני מבין את הרלוונטיות של התיאור "בסך הכל" לעניין מספר העמודים. האם זוהי טענה המחלישה את הספר? הלוא אפשר לבטא במסה איכותית של עמוד רעיונות שספרים של מאות עמודים לא מצליחים. שלישית - לא זכור לי שהמילה שנאה מופיעה בספר. הרגש הדומיננטי הוא תסכול הנובע מתיאור מציאות של אדם סקרן וחכם, המבין שנסיבות חייו קשורות קשר הדוק לצבע עורו ולא לשום דבר אחר. הוא גם הבין, לאחר עוד שנים של חיפוש והתעמקות, כיצד קבוצת האנשים (המכנים עצמם לבנים) ייעדו אותו ושכמותו לחיות כקבוצה נחותה בהיררכיה, על מנת לאפשר את מיתוס ההזדמנויות ואתוס הדמוקרטיה באומה הנקראת ארה"ב, במחיר כיבוי המצפון. רביעית - מה שתיארת כאירוניה, היא הנקודה שכנראה לא הבנת בספר. ניצול השחורים, רמיסתם ושלילת הזדמנויות באמצעות מדיניות כמו Redlining (יש עוד אינספור דוגמאות) דחקה אותם לחיי עוני בגטאות, המובילים בסופו של דבר לחוסר השכלה, אבטלה, שעמום, פשע ואלימות - מה שמצדיק כמובן גם את התפיסה שהייתה כלפיהם מלכתחילה. קואטס מישיר מבט זועם ונחוש אל מול המשעבד, מוציא את המרצע מן השק, וקורא לתיקון. לסיכום, אינני רואה כל בעיה עם אומה הלוקחת אחריות, מכירה בעוולות העבר ומנסה לתקנן. באוסטרליה לדוגמא, הממשלה יזמה התנצלות ותמיכה בשוויון הזדמנויות על ידי שינוי בחוקה ובהמנון האוסטרלי בכדי לנסות ולמזער את פשעי העבר כלפי האבוריג'ינים. קואטס הצהיר שהספר שלו נועד לשחורים. אי אפשר להאשים אותו בניסיון לשפר את תנאי חייו. ההלקאה העצמית, כמו גם הפיכתו של קואטס לפופולרי ומקובל היא חלק מטכניקה שבה מסריו נקברים תחת שבחים של הממסד. כי הרי מי ירצה להתמודד עם ההשלכות? או עם המצפון המתעורר? Pulp - תודה על התייחסותך. בתקווה שהספר יעודד הפקת לקחים. מסופקני. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
הגזענות הפרועה
בארה"ב שהולידה את הארגונים כמו 'קו קלוקס קלאן' או 'העליונות הלבנה' מסרבת לרדת מבמת ההיסטוריה.
אולם ההלקאה העצמית של חלקים גדולים בציבור הלבן גם היא הזויה - במקום הפקת לקחים שנאה עצמית בשפע . ויכול להיות שיש משהו במה שstrnbrg59 כתב. ובלי קשר כתבת סקירה מצוינת . |
|
|
strnbrg59
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
קראתי את הזבל הזה באנגלית, זמן קצר אחרי שיצא לאור.
זה בסך הכל 120 עמודים על כמה הוא שונא את האדם הלבן. והאירוניה היא שאת כל ייסוריו הוא חטף מבני עמו — החל מאבא מתעלל, וילדי השכונה שהרביצו לו — ואילו מלבנים הוא קבל רק תשבחות ומשרות יוקרתיות ועשרות אלפי דולרים על הרצאות, דביליות, של חצי שעה.
כיום בארהב יש, מסיבות משונות, ביקוש להלקאה עצמית. ומאחר וביקוש תמיד גורר היצע, הרי לך הקריירה המזהירה של הנוכל הזה. |
|
|
Tamas
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
דיברת על הגוף השחור ונזכרתי בתמונתו של ג'ורג' פלויד שוכב על הקרקע כשברכו של השוטר מוצמדת לצווארו. אירוע שהתרחש רק לפני כחצי שנה.
|
|
|
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
מעניין, תודה.
|
|
|
ארסמוס
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
yaelhar - תודה לך. כפי שהערתי בהתכתבות על הספר "אל האבדון", מדובר במעין ביב שופכין מוסרי. לא רק צריך נחותים ממך, אתה תהפוך אותם לכאלה כדי למלא את תפקידם ה"היסטורי".
חני - תודה לך. בהחלט אפשר להבין אותם. זוגות מעורבים זו התחלה, אך יש עדיין דרך ארוכה. Zek - תודה על התייחסותך. |
|
|
זאבי קציר
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
סקירה מעולה, תודה לך.
|
|
|
חני
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
מרתק ממש מה שכתבת. כמו שיעל כתבה "ככה זה" עם כמה שזה נשמע נורא.
אני זכרת שהראו כתבה על חברה צעירים אתיופים שברחו מביתם ומצאו מקלט במבוכים
של התחנה המרכזית בתל אביב.הם טענו שהם מזדהים עם שיריו של בוב מארלי. שהם מזדהים עם השחורים ומחאתם. וכמובן שלא מוצאים עצמם בארץ כי מסתכלים עליהם כלא שווים.במילה אחת "גזענות". הנושא הטריד ועדיין מטריד.אך לאחרונה אני מוצאת זוגות מעורבים ומתמוגגת. תודה על הסקירה היפה. |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת מרתקת.
המשפט שתפס אותי היה "נוכחותה של קבוצה שחורה ונחותה חיונית בכדי לאפשר את ה"חלום האמריקאי"". משפט מאד נכון בכל מקום: כדי שתרגיש עליון - כלכלית או מוסרית, צריך שיהיו נחותים ממך. ככה זה. |
|
|
ארסמוס
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
Hill - תודה על התייחסותך.
הספר מסופר באופן פרגמטי. כלומר, אין בו ניסיון לייפות את המציאות או לנטוע תקוות שווא. לדוגמא, קואטס רואה באובמה את השחור מן הסוג "הלבן ביותר". יש בספר התבוננות רעננה על תופעה לא חדשה. התבוננות המסבירה את האופן שבו החלוקה הגזעית משמשת ככלי ליצירת היררכיה מעמדית על כל נגזרותיה. המאפיינים החיצוניים שקיימים כבר אלפי שנים, משמשים ככלי להערכת יכולותיו הנחותות של אדם, ונותנים לגיטימציה ברורה לפגוע בו בצורות סמויות וגלויות, גם במדינות הקוראות לעצמן נאורות. |
|
|
Hill
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת מרתקת.
מעוררת מחשבה. השראה. תודה לך. הצלחת לעורר בי, כקוראת, סקרנות לגבי הלך הרוח של הספר. כתבת שלא נמצא 'תקווה' או 'אמונה' - אם כך, באיזה אופן הוא מסופר? איזה טון מוכתב בו? שברי דמוקרטיה שבאים בדמות של פרטים חלשים בחברה, שמיקומם מוטל בספק, אכן מאוד רלוונטיים גם לארצנו. |
27 הקוראים שאהבו את הביקורת
