ביקורת ספרותית על חוק הקוסמים הראשון - חרב האמת #1 מאת טרי גודקינד
בזבוז של זמן

---

וואי אין לי כוח לכתוב את הביקורת אבל הספר עורר בי יותר מדי אנטיגטוניזם, אז אני חייבת להגיב לספר הזה.

עלילה ממש בקצרה כי חייבים:

ריצ'רד, בחור רגיל, נתקל באישה בשם קאהלן, מוודה ( המוודות הן קבוצת נשים אשר בכל אחת מצויה היכולת לאלץ אדם להיות נאמן לה לחלוטין) שהגיעה מהארצות התיכונות ואשר מחפשת אחר הקוסם הראשון. הוא מגלה שהקוסם אותו היא מחפשת הוא מורו הרוחני של ריצ'רד, זד. זד מכריז על ריצ'רד כעל רודף האמת והוא מקבל על עצמו את תפקיד. שלושת החברים החדשים יוצאים למסע בעקבות תיבת אורדן האחרונה, לה זקוק דארקן ראהל הרשע (אין לי דרך יותר טובה לתאר אותו, הוא שטח כמו קרש) בטרם ישתמש בקסם של אורדן. לאורך הדרך, ריצ'רד וקאהלן מתאהבים.

ספר פנטזיה בינוני ומטה. העולם לא מקורי ביותר, הכתיבה סבירה, העלילה מרוחה, לא מעניינת וצפויה (אמורים להיות טוויסטים פה ושם, אבל הם צפויים מאוד). והדמויות לא מיוחדות או מפותחות ביותר. יש בספר מלא (אבל באמת מלא) קטעים של אלימות וסדיזם, פשוט תיאורים מפורטים של עינויים, והיו נקודות שהרגשתי שאני קוראת את הפנטזיות המיניות של הסופר.

אז מה כל כך הפריע לי? אחד, שוביניזם ברמת רומח הדרקון (אין לי הגדרה יותר מדויקת), כל אישה שמופיעה (ואין הרבה כאלו) מתוארת כאוביקט מיני ולא כבנאדם, לי אישית זה די הפריע.

שתיים, כמו שמישהי שקראה ודיברתי איתה ניסחה את זה: הקטעים הכי טובים זה הקטעים עם האלימות. תיקון, הקטעים הכמעט יחידים המעניינים, שבהם יש פיתוח אמיתי של הדמויות או עלילה מעניינת, הקטעים היחידים שבהם בלעתי את המילים זה הסצנות (הארוכות, יש לציין) של העינויים. וזה חירפן אותי. לעזאזל, הספר ארוך ברמות אבל הסופר כאילו יכול לכתוב טוב רק עם הרבה (הרבה, הרבה) סדיזם?

לסיכום, ספר לא ממש מעניין ולא שווה קריאה. לי אישית השאיר צורך להתקלח.

» ביקורות נוספות של רייסטלין
» ביקורות נוספות על חוק הקוסמים הראשון - חרב האמת #1