ביקורת ספרותית על ההבטחה מאת דיימון גלגוט

---

הרבה מן הכותרים זוכי פרס "בוקר" קראתי בחיי, אבל האחרון– "ההבטחה" נראה בין היותר משובחים. כנראה שזו אשליה, אני בטוחה שזו אשליה. כי יש מן נטייה לחוות את האחרון כטוב יותר, אולי בגלל שהוא מותיר את טביעותיו עלינו, אבל נניח לזה. בלי או עם קשר "ההבטחה" היא יצירה משובחת. לעילא ולעילא. נקודה. וואו. הרבה זמן , אבל ממש הרבה זמן לא חוויתי אינטנסיביות כזו של כתיבה איכותית ויכולות פנומנליות לאתגר בכל משפט שנכתב ולענג בכל המובנים.

ספר מצוין של סופר דרום אפריקני שמנגיש לנו את דרום אפריקה על כל הגוונים שבה- הגזענות, והפוליטיקה המדממת- בעשורים הכי רגישים בהיסטוריה שלה עד לרגע סיום האפרטייד בד בבד עם קורות חייה של משפחה אחת לבנה ומתפוררת, משפחת סווארט, המתגוררת בחווה ליד פרטוריה.

כבר בהתחלה, על ערש דווי, אם המשפחה מבקשת להבטיח את עתידה של המשרתת השחורה שלהם סלומה, ולמסור בידיה את הבית הרעוע שבו היא מתגוררת בשולי החווה. הבטחה שמתקבלת בהסכמה ע"י בעלה ושומעת אותם הבת הקטנה אמור. אבל הדבר לא מתקיים. לסירוב אין סיבה ברורה והוא משפיע על כל המבנה המשפחתי ואנחנו מתוודעים לנפשות החוטאות, הנואפות, המשקרות, המרמות, והמתעמרות אפילו לנימה של אנטישמיות שנכנסת בין הסדקים ( האם חזרה בשנותיה האחרונות לחיק היהדות )....

אב המשפחה הוא מן הסוג שעושה טריקים ושתיקים.
שתי הבנות שלו – שונות זו מזו באופיין ובהתנהגותן כמו בכל משפחה
הבן – הוא הטיפוס שלא מוצא את דרכו,
והמשרתת השחורה - אמורה לזכות קצת יותר לחמלה.

אגב, כל פרק מוקדש לבן משפחה אחד. מבנה מאוד מעניין.

"כתיבה וירטואוזית" כך כתבו עליו, "שמעוררת את מצפון הקוראים" – נכון .
סוחף, חכם, מרגש, בקיצור הנאה צרופה.

אסור להחמיץ

» ביקורות נוספות של אירית פריד
» ביקורות נוספות על ההבטחה