ביקורת ספרותית על האיש הכי מאושר בעולם מאת אדי ג'אקו
ספר טוב

---

כמה אנשים "יוצאי שואה" יצא לכל אחד מאתנו לפגוש? לא מעט אם אתם בקרבה לגילי.
בואו וננסח את השאלה אחרת. מה הדימוי של אנשים אלו? מדוכאים? סובלים? מלנכוליים? . כמה מאתנו יגידו: " אופטימיים"? מי שמע וכמה פעמים את הביטוי "אם ניצחתי את היטלר, אני יכול לנצח כל דבר"?.
איני ממציא דבר במשפטי הקודמים, אבל, בסקר לא מדעי, האופטימיים הם המנצחים. והיתרון הנוסף שלהם שהם מנחילים זאת לסביבתם.
קראנו לזה בעבר "אמונה בצדקת הדרך". זוהי יכולת אוניברסלית לפרט ולקבוצה שהשואה האיומה הייתה שעת מבחן וממוש תיאוריה זאת.
כזהו אדי ג'אקו, שנולד לפני מלחמת העולם השנייה בגרמניה, רכש מקצוע של מהנדס מכונות ועבר את השואה במסלול אושוויץ ואירועים אחרים.
בספר דק זה הוא מבליט את יצר החיוניות והאופטימיות להיחלץ מכל מצב, בגלל ראייה מפוכחת שלו והיכולת להפיק ממנו את המיטב. כך זה במחנות כשהוא צועק שם של מכשיר רפואי שקצין, רופא נאצי, מנסה לתקן אותו ובשל כך " קודם" לעבודה כמהנדס מכונות ב "אי. אה. גה פארבן", או ביציאה לעבודה מיד עם השחרור מהמחנות, תוך מבט מפוכח מה ניתן לנצל ולעשות.
הספר מפתיע בחלוקה שלו. ניתן היה לצפות כי יותר ממחציתו תהיה שואה ואומללות, והשאר מתחלק על " לפני" ו"אחרי". ולא היא.
השואה תופסת מקום אולם קל לצלוח אותה, למרות התיאורים הקשים כשלעצמם על רעב, מכות, הצלפות ועונשים אחרים. ניצול ההזדמנות של אחרי המלחמה באוסטרליה עם הקמת משפחה הם המנוע והמניע לחיות עד גיל 100 שנים.
כמה מאתנו כיום חושבים כך? אם היו רבים בתוכנו, לא הינו חיים בתחושה כי "הכל מושחת" , ושום דבר לא מועיל.
ההוכחה לכך היא תוכן העיתונות והשידורים השונים, והאווירה שהם משרים. הכל בנוסח " אם זה לא מושחר או שחור , זה אינו מעניין".
הדבר החמור יותר שמסרים אלו נקלטים בשקיקה על ידי צרכנים רבים.
מה שנאמר כאן, אינו פוסל הצגה עובדתית ועניינית, שמאפשרת הקמה הגיונית ומהירה של מנגנוני שיקום ותיקון. הדבר אמור גם לפרט וגם למנגנונים מורכבים יותר.
התחלתי את הספר באדישות ובציפייה ל"עוד ספר מטיף", ובסיומו נותרתי עם מחשבות והרהורים על עצמי.

היטיב להגדיר זאת נתן אלתרמן בשירו " אז אמר השטן"
והמלחמה בזה היא להיות מלוכד ואופטימי.

אז אמר השטן / נתן אלתרמן
_
אז אמר השטן:
הנצור הזה איך אוכל לו.
איתו האומץ וכשרון המעשה
וכלי מלחמה ותושיה עצה לו.
ואמר: לא אטול את כוחו
ולא רסן אשים ומתג
ולא מורך אביא בתוכו,
ולא ידיו ארפה כמיקדם,
רק זאת אעשה: אכהה מוחו
ושכח שאיתו הצדק .
_ _ _
כך דיבר השטן וכמו
חוורו שמים מאימה
בראותם אותו בקומו
לבצע המזימה.
לפעמים כל מה שצריך זה להיזכר (להצמיח מחדש) בצדקת הדרך.
וממנה לשאוב כוח להמשיך ולפעול ולא להתבלבל ולא לסגת.
להאמין שאנחנו צודקים והם טועים (פושעים ,מחבלים)
ולא הכל נתון לאמת סובייקטיבית , נרטיב כזה או אחר.
אלא יש כאן סיפור צודק, יש כאן דרך שצריך להבקיע אותה
לחתור אליה , בלי פחד, בלי מה יאמרו , בלי להטיל ספק כל הזמן .
להאמין בצדקת הדרך .
וללכת בה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על האיש הכי מאושר בעולם