כבר מעל עשור שלא קראתי ספרי שואה, היה לי שלב כזה בנעורים ומאז כלום.
אמנם התחלתי לאחרונה את 'אדם מחפש משמעות' אבל הקריאה איטית. את הספר הזה לעומת זאת, גמעתי בשקיקה.
לקח לי יומיים, אבל רק בגלל שהתחלתי לקרוא בליל שבת ואז נרדמתי והשלמתי את הקריאה ביום שבת בבוקר. לא שהספר ארוך במיוחד, אבל עדיין...
הספר גם נגע לי בלב, אדי והסיפור שלו. הוא נראה איש נפלא.
הספר נע בין עצבות לתקווה לשמחה לעצבות שוב וחוזר חלילה, מצד אחד אדי איש מאושר, ומצד שני אי אפשר שלא להרגיש את מטען הכאב שנמצא שם תמיד תחת לפני השטח, את התהיות בנוגע למשמעות הסבל, הרוע וההישרדות.
אני שמחה שאדי החליט לחלוק איתנו את הסיפור שלו, מאוד משמעותי וחשוב.
תודה אדי.
נוסף על כך- הכתיבה מאוד נגישה, גם לנוער (בוגר) ואני מאוד ממליצה לתת לצעירים לקרוא את הספר, קצת לחבר אותם לנושא ולהכניס בהם קצת ערכים.















