ביקורת ספרותית על עשו - ספריה לעם # 376 מאת מאיר שלו
ספר טוב

---

אובדנם של אהבה, משפחתיות וחיים-

השבוע היה אחד השבועות הקשים בחיי. הוריי אינם בקו הבריאות ואמי הדאיגה אותי יותר מכול. דאגתי וטרחתי סביבם מסביב לשעון ולמרות שהסכנה חלפה, עדיין נותרו שאריות ואיני רגועה כלל.
בשבוע זה הבנתי את חשיבותה האמתית של משפחה ואת ההבנה שאף אחד לא באמת תומך בך. שאתה לבד במערכה הזאת כנגד המוות והחולי. אתה מבין ברגעים האלה את שבריריותו של המושג "משפחה" וכמה הוא חשוב, אמיתי וכנה.

על כך הספר שלפנינו, על שבריריות משפחתית. על אובדן. על עצב ואבלות. על אובדן אהבה וגלות. על כעס ושמחה ובעיקר מפח נפש ומטענים רגשיים שבכל רגע עלולים להתפוצץ.

סאגה משפחתית רחבת יריעה הכוללת בתוכה תיאורי נופים מצמררים ויפים, לידות ומיתות ובעיקר קורותיה של משפחה אחת שאמיתות ובדיות הן מנת חלקה.
המספר, המכנה עצמו עשו, הוא בן למשפחת אופים. אביו הוא אופה שעבר לגור בעל כורחו מירושלים אל הצפון. משוליית אופים הוא הופך לאופה בעצמו ומשאת ליבו היא שאחד מבניו יירש אותו.
לאופה אברהם יש אישה יפיפייה וגברית אשר גבריותה וכוחה לא פוגמים ביופיה ולהם שני בנים תאומים- המספר ואחיו יעקוב.

הסיפור מתאר את חייהם בירושלים ולאחר מכן באזור הכפרי בצפון כפי שרק מאיר שלו יודע. באריכות, בתיאורים נהדרים של טבע, צבעים, ריחות ודמויות ססגוניות שנבראות מולך.
דמויות חידתיות ובעלות נופך ברור של מסתורין אף יותר רב מזה שנחל הספר " כימים אחדים". דמויות כגון טיה דודץ', דודתם של התאמים שמאז ששמעון נולד משוועת בכל רגע להניק, מאגר חלבה כאילו לא נדם לעולם ובחושיה הרגישים והדקים היא מצליחה לזהות כל ילד טרם לידתו, ילד שהיא תוכל להעניק לו מחלבה המצוי בשדה האחד והדואב.
בנה, שמעון הנכה, שמעון קטן הקומה שהולך אחרי יעקוב בנאמנות אין קץ, הוא עוזר נאמן לאביו ואחרי כן, כשיעקוב יירש את המאפייה, הוא יהיה ככלב נאמן אף בשבילו ולמענו.

לאה, הצעירה הנאה, אשר מחלפות ראשה כה ארוכות עד שהן נדמות כקרניה של שמש בוהקת ביום קיץ נאה. בשולי שמלתה של לאה כרוכים שני הנערים אך רק אחד מהם זוכה בה. השני מסלק עצמו אל ארץ רחוקה, אל ארצות הברית, ולמרות זאת, זכר משפחתו, קווי מתארם הניחוחות האופפים אותם, לא משים ממוחו. למרות שעשיו הוא מספר הסיפור וחלק ניכר משנותיו הבוגרות הוא לא עושה בחיק משפחתו, הוא עדיין מצליח לספר את סיפורם כאילו הוא יושב ביניהם ופועל עמם.

לצד כל אלה מצטרפות דמויות נוספות, משניות במקצת אבל חשובות לאווירה ההיסטורית של הספר, לאווירת הפעם ולחיים שהיו חייהם של אנשים שעברו מן העולם, וכל זאת באמצעות תיאוריו המיוחדים של מאיר שלו שטרם נתקלתי בכמוהם.
הוא מתאר את יחיאל הספרן שלעשיו ישנה פינה חמה אצלו בלב, אותו ספרן שגרם לו להתאהב בספרים עד מעמקי נשמתו. אהבה זו לספרים מפעמת במספר בכל עמוד כאשר הוא מפזר ציטוטים של סופרים שונים, מאזכר דמויות מספרים וכן הלאה.

אדלמן ובנו ולאחר מכן גם בנותיו, עוזרים לאבי יעקוב, ליעקוב עצמו ואז פותחים עסק משלהם.

ועוד ידי לא כתבה על ילדיו של יעקוב ועל הבן הנוכח-נפקד בינימין שמותו העכיר את יחסי אביו עם אמו לאה, שמאז מות הבן מסתגרת בחדרו ונופלת למשכב כמו היפייפיה הנרדמת. חיה וקיימת אך לא מעורבת בדבר. כמו רהיט בתוך סלון.

אחטא כנגד האמת אם אטען שאני הבנתי את הספר לאשרו. הדמויות היו מסתוריות מדי. הסיפור הראשון שבו פותח שלו על אודותיו של האדון אנטון לא היה נהיר לי מספיק חיבורו לסיפור העלילתי על המשפחה. לעיתים מניעיהן של הדמויות היו סתומות לי אך זה לא פגם יותר מדי ביופיו של הסיפור, הצלחתי להבין את העצב המחלחל בכל אחת מהן, כל אחת מהן הטביעה חותם ייחודי משלה על כאב ואובדן, על החמצה של אהבה וחרדה, חרדה לבן, לעסק וכמובן שנאה, שנאה בלתי מוסברת של גבר לאישתו ואהבה חסרת מעצור של אישה לבעלה האנוכי.
ואולי זה יופיין של הדמויות, בעצם, שהן לא לגמרי מובנות. אולי זה מה שהופך אותן לאנושיות.

בשורה התחתונה, מדובר בספר לא קל. אני משערת אחד הלא קלים של שלו. רצוף מידע רב מאוד אך לא כזה שמעייף אותך וגורם לך לרצות להפסיק שכן הספר מעניין מאוד לקריאה והחשוב מכול- בסוף הקריאה אתה לא מרגיש שבזבזת את זמנך לריק כי בהחלט מדובר בספר עמוק עם תכלית וקסם. גם פה, כמו בספרו הקודם ואני מניחה גם בספריו האחרים, הראליזם המאגי מהווה חלק נכבד ומעשיר עוד יותר את הספר.

» ביקורות נוספות של סקאוט
» ביקורות נוספות על עשו - ספריה לעם # 376