אל הספר הזה הגעתי בטעות. חיפשתי ספר שמציג ניסויים גרועים או תפישות מדעיות שגויות בתחומי הפיסיקה, הכימיה והביולוגיה, כגון הניסויים המוזרים שמתוארים בספר "החיים המסתוריים של הצמחים" (שימוש בפוליגרף לבדיקת תגובות צמחים לגירויים שונים ומסקנות מוזרות בהתאם). לו הייתי טורח להביט בתקציר, הייתי מבין שזה לא בדיוק הספר שאני מחפש.

אז על מה הספר?

בן גולדייקר (Goldacre), רופא וחוקר בריטי, מתייחס לתחום הרפואה, החל מהומאופתיה, רפואה אלטרנטיבית, תזונה וקוסמטיקה ועד למדע הרפואה ולתעשיית התרופות. כמי שכותב לקהל שאינו מומחה בתחומים האלה, הוא מסביר מושגים רבים הקשורים למדע ולעריכת ניסוי מדעי באופן נכון, כגון סמיות, סמיות כפולה, אקראיות, רגרסיה אל הממוצע, מדד חדד, מטא אנליזה, אפקט הותורן ועוד. הוא מציג מקרים שבהם הניסויים לא נערכו כראוי, נתונים הוסתרו ופינות עוגלו, והוא לא חוסך את שבטו מאנשים שמפיצים מידע לא מבוסס לציבור, מחברות תרופות שמנסות לבצע טריקים שונים על הציבור ואף מהתקשורת הבריטית שנוהגת לפרסם סנסציות מדעיות, שאין מאחוריהן דבר, כאשר אנשי תקשורת רבים אינם מבינים בתחום המדעי ולכן גם אינם מסוגלים לבחון את המידע שהם מקבלים.

הספר בחלקו מאוד בריטי ומתייחס לדברים שאולי פחות יעניינו את הקהל הישראלי, כגון שיעורי בריאות לילדי בית הספר בבריטניה או התייחסות ל"כוכבים" בתחום הרפואה האלטרנטיבית בבריטניה, שמסתבר שאינם מבינים מושגים בסיסיים בתחומי הביולוגיה, התזונה והרפואה.

רוב ההסברים של המושגים בספר הם ברורים, אבל יש כאלה שאינם מוסברים היטב, לדעתי, בעיקר בתחום הסטטיסטיקה, כגון מה זו מובהקות סטטיסטית ומה מידת החשיבות שלה (הוא מזכיר את תיקון בונפרוני, אבל לא מזכיר למשל את מקדם המִתאָם של פירסון, שעד כמה שהבנתי יכול להצביע על כך שכמה משתנים שנבחנו כלל אינם קשורים זה לזה, וגם אם התקבלה תוצאה מובהקת מבחינה סטטיסטית היא, למעשה, חסרת משמעות).

גולדייקר מזכיר גם כמה חיסונים, אך מתרכז בעיקר בחיסון המשולש MMR (חצבת-חזרת-אדמת), ונראה שהוא מצליח להסביר היטב מדוע אין שום ראיות לכך שהחיסון הזה גורם לאוטיזם, כמו גם מהן הבעיות בניסויים שבהם נטען הקשר בין החיסון המשולש לבין אוטיזם.

גולדייקר משתמש לעיתים במושג "ליקוט דובדבנים" (Cherry picking) שמתייחס לכך שחוקר בוחר להציג תוצאה שמחזקת את טענתו, אך מתעלם מתוצאות רבות אחרות שמחלישות אותה. הטענה שלו נראית נכונה במקרים רבים שהוא מציג, אך נראה לי שאפשר לייחס גם לו תכונה כזאת. למשל, כאשר הוא מתייחס לכך שבטא-קרוטן/ויטמין A וויטמין E גרמו להגדלת הסיכון לסרטן אצל קבוצת מעשנים שנטלה אותם לעומת קבוצת הביקורת, אך הוא לא מתייחס לנוגדי חימצון אחרים כגון ליקופן, אלפא-קרוטן או לוטאין. במקרה של החיסון לפוליו הוא מציג התנגדות לחיסון בשל כך שראו בו מזימה להפיץ איידס ועקרות בעולם המוסלמי, אך לא מתייחס, למשל, לשאלה האם יש מי שחלה בפוליו מהחיסון עצמו. הטיעונים שלו על כך שהחיסון המשולש של ה-MMR לא גורם לאוטיזם נראים מבוססים, אך יש חיסון משולש אחר של DTP (דיפתריה-טטנוס-שעלת) שגרם בארץ לנזקים מוחיים, אם כי ככל הנראה הדבר אינו שכיח.

מה שהיה חסר לי בספר הם מראי מקום למאמרים שהוא מתייחס אליהם. לא מצאתי כאלה באתר הספר בעברית וגם לא באתר באנגלית שנראה שלא עודכן מ-2017. בהתחשב בכך שהוא מותח ביקורת על מחקרים שלא מפנים למקורות שהם כביכול מתבססים עליהם, היה כדאי שהוא יפנה למקורות שלו.

למרות שזה לא בדיוק הספר שהתכוונתי לקרוא, הוא מעניין ברובו. הפרקים על הפלצבו ועל הטריקים של חברות התרופות מרתקים במיוחד. חובבי המוזרויות ימצאו הסברים לאותה מדבקה מגוחכת שמשווקת בפירסומות ככזאת שמוציאה רעלים מהגוף, ובכלל יש לגולדייקר התייחסויות מעניינות לאופנת ניקוי הרעלים ולשאלה האם נוגדי חימצון מועילים או מזיקים. בפרק על הסטטיסטיקה הרעה גולדייקר מתאר מקרים של אנשים שישבו בכלא על פשעים שלא ביצעו כאשר בוצעו טעויות בחישוב הסטטיסטי שמהן נראה שהם אשמים. השאלה שנשאלת היא איך אפשר לשלוח אדם לכלא בעקבות חישוב סטטיסטי, אבל נראה שהשופטים חשבו שזה הגיוני. גולדייקר גם מציע כמה ספרים להרחבת הידע של הקורא על קריאת מאמרים מדעיים ועל טעויות מתודולוגיות בחקר הרפואה.

εϊз

אל הספר הזה הגעתי בטעות. חיפשתי ספר שמציג ניסויים גרועים או תפישות מדעיות שגויות בתחומי הפיסיקה, הכימיה והביולוגיה, כגון הניסויים המוזרים שמתוארים בספר "החיים המסתוריים של הצמחים" (שימוש בפוליגרף לבדיקת תגובות צמחים לגירויים שונים ומסקנות מוזרות בהתאם). לו הייתי טורח להביט בתקציר, הייתי מבין שזה לא בדיוק הספר שאני מחפש.

אז על מה הספר?

בן גולדייקר (Goldacre), רופא וחוקר בריטי, מתייחס לתחום הרפואה, החל מהומאופתיה, רפואה אלטרנטיבית, תזונה וקוסמטיקה ועד למדע הרפואה ולתעשיית התרופות. כמי שכותב לקהל שאינו מומחה בתחומים האלה, הוא מסביר מושגים רבים הקשורים למדע ולעריכת ניסוי מדעי באופן נכון, כגון סמיות, סמיות כפולה, אקראיות, רגרסיה אל הממוצע, מדד חדד, מטא אנליזה, אפקט הותורן ועוד. הוא מציג מקרים שבהם הניסויים לא נערכו כראוי, נתונים הוסתרו ופינות עוגלו, והוא לא חוסך את שבטו מאנשים שמפיצים מידע לא מבוסס לציבור, מחברות תרופות שמנסות לבצע טריקים שונים על הציבור ואף מהתקשורת הבריטית שנוהגת לפרסם סנסציות מדעיות, שאין מאחוריהן דבר, כאשר אנשי תקשורת רבים אינם מבינים בתחום המדעי ולכן גם אינם מסוגלים לבחון את המידע שהם מקבלים.

הספר בחלקו מאוד בריטי ומתייחס לדברים שאולי פחות יעניינו את הקהל הישראלי, כגון שיעורי בריאות לילדי בית הספר בבריטניה או התייחסות ל"כוכבים" בתחום הרפואה האלטרנטיבית בבריטניה, שמסתבר שאינם מבינים מושגים בסיסיים בתחומי הביולוגיה, התזונה והרפואה.

רוב ההסברים של המושגים בספר הם ברורים, אבל יש כאלה שאינם מוסברים היטב, לדעתי, בעיקר בתחום הסטטיסטיקה, כגון מה זו מובהקות סטטיסטית ומה מידת החשיבות שלה (הוא מזכיר את תיקון בונפרוני, אבל לא מזכיר למשל את מקדם המִתאָם של פירסון, שעד כמה שהבנתי יכול להצביע על כך שכמה משתנים שנבחנו כלל אינם קשורים זה לזה, וגם אם התקבלה תוצאה מובהקת מבחינה סטטיסטית היא, למעשה, חסרת משמעות).

גולדייקר מזכיר גם כמה חיסונים, אך מתרכז בעיקר בחיסון המשולש MMR (חצבת-חזרת-אדמת), ונראה שהוא מצליח להסביר היטב מדוע אין שום ראיות לכך שהחיסון הזה גורם לאוטיזם, כמו גם מהן הבעיות בניסויים שבהם נטען הקשר בין החיסון המשולש לבין אוטיזם.

גולדייקר משתמש לעיתים במושג "ליקוט דובדבנים" (Cherry picking) שמתייחס לכך שחוקר בוחר להציג תוצאה שמחזקת את טענתו, אך מתעלם מתוצאות רבות אחרות שמחלישות אותה. הטענה שלו נראית נכונה במקרים רבים שהוא מציג, אך נראה לי שאפשר לייחס גם לו תכונה כזאת. למשל, כאשר הוא מתייחס לכך שבטא-קרוטן/ויטמין A וויטמין E גרמו להגדלת הסיכון לסרטן אצל קבוצת מעשנים שנטלה אותם לעומת קבוצת הביקורת, אך הוא לא מתייחס לנוגדי חימצון אחרים כגון ליקופן, אלפא-קרוטן או לוטאין. במקרה של החיסון לפוליו הוא מציג התנגדות לחיסון בשל כך שראו בו מזימה להפיץ איידס ועקרות בעולם המוסלמי, אך לא מתייחס, למשל, לשאלה האם יש מי שחלה בפוליו מהחיסון עצמו. הטיעונים שלו על כך שהחיסון המשולש של ה-MMR לא גורם לאוטיזם נראים מבוססים, אך יש חיסון משולש אחר של DTP (דיפתריה-טטנוס-שעלת) שגרם בארץ לנזקים מוחיים, אם כי ככל הנראה הדבר אינו שכיח.

מה שהיה חסר לי בספר הם מראי מקום למאמרים שהוא מתייחס אליהם. לא מצאתי כאלה באתר הספר בעברית וגם לא באתר באנגלית שנראה שלא עודכן מ-2017. בהתחשב בכך שהוא מותח ביקורת על מחקרים שלא מפנים למקורות שהם כביכול מתבססים עליהם, היה כדאי שהוא יפנה למקורות שלו.

למרות שזה לא בדיוק הספר שהתכוונתי לקרוא, הוא מעניין ברובו. הפרקים על הפלצבו ועל הטריקים של חברות התרופות מרתקים במיוחד. חובבי המוזרויות ימצאו הסברים לאותה מדבקה מגוחכת שמשווקת בפירסומות ככזאת שמוציאה רעלים מהגוף, ובכלל יש לגולדייקר התייחסויות מעניינות לאופנת ניקוי הרעלים ולשאלה האם נוגדי חימצון מועילים או מזיקים. בפרק על הסטטיסטיקה הרעה גולדייקר מתאר מקרים של אנשים שישבו בכלא על פשעים שלא ביצעו כאשר בוצעו טעויות בחישוב הסטטיסטי שמהן נראה שהם אשמים. השאלה שנשאלת היא איך אפשר לשלוח אדם לכלא בעקבות חישוב סטטיסטי, אבל נראה שהשופטים חשבו שזה הגיוני. גולדייקר גם מציע כמה ספרים להרחבת הידע של הקורא על קריאת מאמרים מדעיים ועל טעויות מתודולוגיות בחקר הרפואה.

εϊз