ביקורת ספרותית על מועדון המכוניות של מצרים מאת עלאא אל-אסוואני
ספר טוב

---

משפחת חמאם היו עשירים ולהם אדמות והם הורגלו לרמת חיים גבוהה אך מה לעשות שגלגל החיים זורק אנשים פעם למטה ופעם למעלה. וכך מהאדמות והנכסים נזרקו לגור במצרים ושם החוקים לאנשים ללא ממון קשים ואכזרים והם נאלצו להסתדר. סאלחה הבת שהצטיינה בחשבון ידעה על מצבם רק שקיבלה מכתב הביתה שהובהר שם שהשכר לבית הספר לא שולם. ומשם הכל התדרדר כשהאבא קנה לה נעלים כהות וצבע אותם ללבן כפי שהמורה ביקשה...ההשפלה של המורה אליה לא איחרה לבוא והעיניים נתקעו עמוק באדמה כשהבינה שאין לה כסף לקנות נעליים.

קיימים בספר כמה קווי עלילה ולקח לי זמן לחבר הכל.
חומר הגלם העיקרי של הספר הוא בני אדם, והצצה נדירה אל מצריים של שלהי שנות ה 40. וכל זה בתקופה שהאנגלים שלטו על כל עץ רענן בעולם וחשבו שהם מחנכים את הפראים. האנגלים שראו בצבע השחור הזדמנויות בלתי נדלות להגדיל את האגו והכיס הלא שבע שלהם ולהתנשא מעל עם אחר בארצו שלו.

אם אומר שרוב הספר מספר את אילופם של משרתים זה לא יהיה מדויק. אולי נושא הפערים הוא הדבר הגדול והבולט בספר. בין המלך והארמון ונתיניו שנהנים מפירות העושק לבין מעמדם של הצייתנים ללא עוררין מפחד שמה יאבדו את עבודתם.

אם כן זו פעם ראשונה שאני קוראת ספר שהוא כל כך לא אחיד בסחורה שהוא מספק לקורא. כי ההתחלה לא מנבאת שום דבר שמגיע אחרי.
ההתחלה גרמה לי לחשוב שמא מדובר בספר פנטזיה. המשך מפתיע עוד יותר כשפרק שלם ומשעשע מוקדש לקרל בנצ שהמציא את המכונית הממונעת הראשונה בגרמניה.

"אופניים ענקיים שלא ראתה כמותם מעולם, עם שלשה גלגלים גדולים, שניים מאחור ואחד לפנים, מעליהם מושב רחב לשניים, ומאחוריהם גוף מתכתי שממנ משתלשלת רצעת ער שחורה."

ואז בהמשך שום קרל בנצ ושום המצאות ופנטזיות. לפנינו, על מגש, החיים עצמם ,של אנשים פשוטים שמפרנסים ילדים. ואין להם ברירה אלא לעמוד מול אנשים רעים וקשי לב ולומר אמן לבעלי הכח כי אלא הם שמשלמים להם את הפרוטות לעוד מנת פיתה בבית. הם מחייכים בזיוף ומשיכים להיות משרתים, ברמנים, מנקים, מלצרים, מחסנאים ולתת שירות הכי טוב שאפשר למעמד העליון שדורך עליהם וזורק להם לירה פה ולירה שם.
היו שהגדילו ומכרו את נשמתם, גופם ואונם לעוד קצת כסף בכיס. היו אפילו כאלה שדרשו זכויות עובדים ולא הסכימו שירביצו להם וישפילו אותם. הם אילו שנפלו ראשונים במערכת הצדק והשינוי שמצריים כל כך יחלה לה.

אך כמו שמהפכות לא קורות ביום וכמו שמעמד האישה עלה בהדרגה כך גם בספר הפערים הגדולים בין המלך הנהנתן וההולל שבזבז הונו בקזינו ועמד מול בנות צעירות שסרסרו בשבילו לבין הבנות עצמן שהיו מוכנות לעשות הכל כדי שהמלך יהיה חפץ בהם ואולי סוף סוף גורלם ישתפר. לא היה להן דבר להפסיד.
ברגע שהעלילה תפסה תאוצה לא יכולתי להפסיקה עד סופה. הרי תמיד היו ותמיד יהיו לוחמי צדק שילחמו על ערכים שהם מאמינים בהם ובעיקר על זכויות האדם שנרמסים כל פעם מחדש.

"מה אתם רוצים? שאל.
באנו לבקש ממך לאסור להכות אותנו.
אני מצווה להכות רק את מי שמתרשל בעבודתו.
כבוד אלקו, יש לך כמובן זכות מלאה להעניש את מי שמתרשל בעבודתו, אנחנו מוכנים לקבל כל עונש מלבד מכות."
"המכות פוגעות בכבוד שלנו, כבוד אלקו."

(ובכן זה הלך הדברים בספר ובעיקר רמיסת הזכויות הבסיסיות של כל עובד באשר הוא)..

זה כאילו שנסעתי עם הספר הזה להרפתקה והתאהבתי ונסחפתי במרקם שצייר פה עלאא בין היתר גם על מעמד הנשים המושפל עד עפר והגברים השולטים בבתיהם אך מנוצלים בעבודה. ראיתי בספר הזדמנות להביט על מצרים מעיניים אחרות משלי ורותקתי.

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על מועדון המכוניות של מצרים