מסגרת הסיפור עוסקת במצרים, כחמש שנים לפני מהפכת הקצינים ב-1952, אבל בגדול ממש, כשנה לפני. אבל השילוב האמיתי הוא של בעל משפחה ממצרים עילית, דווקא זו החקלאית, ובין קהיר המודרנית יותר והמתקדמת יותר. אב המשפחה בא ממשפחה מכובדת ואמידה, אבל איבד הכל מרוחב לבו. ההגעה לקהיר היתה למען חינוך ארבעת הילדים, בעיקר סאלחה וכאמל. האב עבד כמשרת במועדון המכוניות הנוצץ והמהודר, שם הוכה ע"י אלקו עוזר המלך הכל יכול והאחראי על המשרתים. זו היתה רק מכה חזקה ומשפילה, שדי בה להורגו. מכאן הכל מסתבך.
שני בניו של המת הועסקו ע"י ג'יימס רייט המנהל האנגלי המתנשא והגזען, לאחר התעקשות האם. הרי אין שום קצבה שלאחר המוות במועדון והמשפחה נדונה לרעב. אסוואני הוא מספר טבעי והסיפור עובר לבתו של מנהל מועדון המכונית, מיצי, שכמאל הסטודנט למשפטים והעובד כעוזר מחסנאי במועדון הופך למורה שלה לערבית. שניהם יפים וצעירים וההמשך ברור.
בהמשך נפגוש עוד אח, גם עובד כשליח במועדון, שפוצח בזנות גברית עם שתי מבוגרות ובכסף הולם. האחות כמעט בסיום לימודי בתיכון. מוצע לה להתחתן לסוחר עשיר שהתגרש, מחוסר ילדים. היא מתלהבת, מתחתנת והסוף אינו מהאגדות.
אז קם לו ועד סודי, העומד לטלטל את המועדון ולהוכיח עד מה אלקו החראי על המשרתים מושחת ואכזר. הועד הסודי אינו ועד עבודה רק. זהו ועד המנסה לגלות את המלך המושחת של מצרים למצרים בסיוע נסיך שהוא בן דודו של המלך.
המון לבוש נוצץ של משרתים שמועדון המכוניות הוא המקום החביב על המלך, שאביו אפילו ייסד אותו. אבל התסיסה במועדון אינה באה לידיעת המלך, שכל מבוקשו תענוגות, וכאלה יש שם בשפע. המלך אינו מבקש לשלוט במצרים, המצרים מרגישים שדי לכיבוש הבריטי, אבל במרומי השלטון נהנים במצב הטוב לשני הצדדים.
לכל דבר "טוב" יש סיום, אבל בדרך יש מעצרים, כאב ומהפכה.
נראה שאסוואני כתב והמון על הכל והמשיך. הוא בהחלט יודע לכתוב, הוא מרתק ולקח את מצרים הגועשת דרך קפסולת המועדון, שם יש מפגש קיצוני בין מי שפרנסתם על טיפים, לחצר המלך החיה בפאר ועושר ללא הגבלה.
ומשהוא בנוגע לחיצוניות הספר: הוצאת טובי ז"ל תמיד הקפידה על מוצריה. הפעם מקבלים ספר מהודר ומוקפד לעילא. שאפו.

משפחת חמאם היו עשירים ולהם אדמות והם הורגלו לרמת חיים גבוהה אך מה לעשות שגלגל החיים זורק אנשים פעם למטה ופעם למעלה. וכך מהאדמות והנכסים נזרקו לגור במצרים ושם החוקים לאנשים ללא ממון קשים ואכזרים והם נאלצו להסתדר. סאלחה הבת שהצטיינה בחשבון ידעה על מצבם רק שקיבלה מכתב הביתה שהובהר שם שהשכר לבית הספר לא שולם. ומשם הכל התדרדר כשהאבא קנה לה נעלים כהות וצבע אותם ללבן כפי שהמורה ביקשה...ההשפלה של המורה אליה לא איחרה לבוא והעיניים נתקעו עמוק באדמה כשהבינה שאין לה כסף לקנות נעליים.

קיימים בספר כמה קווי עלילה ולקח לי זמן לחבר הכל.
חומר הגלם העיקרי של הספר הוא בני אדם, והצצה נדירה אל מצריים של שלהי שנות ה 40. וכל זה בתקופה שהאנגלים שלטו על כל עץ רענן בעולם וחשבו שהם מחנכים את הפראים. האנגלים שראו בצבע השחור הזדמנויות בלתי נדלות להגדיל את האגו והכיס הלא שבע שלהם ולהתנשא מעל עם אחר בארצו שלו.

אם אומר שרוב הספר מספר את אילופם של משרתים זה לא יהיה מדויק. אולי נושא הפערים הוא הדבר הגדול והבולט בספר. בין המלך והארמון ונתיניו שנהנים מפירות העושק לבין מעמדם של הצייתנים ללא עוררין מפחד שמה יאבדו את עבודתם.

אם כן זו פעם ראשונה שאני קוראת ספר שהוא כל כך לא אחיד בסחורה שהוא מספק לקורא. כי ההתחלה לא מנבאת שום דבר שמגיע אחרי.
ההתחלה גרמה לי לחשוב שמא מדובר בספר פנטזיה. המשך מפתיע עוד יותר כשפרק שלם ומשעשע מוקדש לקרל בנצ שהמציא את המכונית הממונעת הראשונה בגרמניה.

"אופניים ענקיים שלא ראתה כמותם מעולם, עם שלשה גלגלים גדולים, שניים מאחור ואחד לפנים, מעליהם מושב רחב לשניים, ומאחוריהם גוף מתכתי שממנ משתלשלת רצעת ער שחורה."

ואז בהמשך שום קרל בנצ ושום המצאות ופנטזיות. לפנינו, על מגש, החיים עצמם ,של אנשים פשוטים שמפרנסים ילדים. ואין להם ברירה אלא לעמוד מול אנשים רעים וקשי לב ולומר אמן לבעלי הכח כי אלא הם שמשלמים להם את הפרוטות לעוד מנת פיתה בבית. הם מחייכים בזיוף ומשיכים להיות משרתים, ברמנים, מנקים, מלצרים, מחסנאים ולתת שירות הכי טוב שאפשר למעמד העליון שדורך עליהם וזורק להם לירה פה ולירה שם.
היו שהגדילו ומכרו את נשמתם, גופם ואונם לעוד קצת כסף בכיס. היו אפילו כאלה שדרשו זכויות עובדים ולא הסכימו שירביצו להם וישפילו אותם. הם אילו שנפלו ראשונים במערכת הצדק והשינוי שמצריים כל כך יחלה לה.

אך כמו שמהפכות לא קורות ביום וכמו שמעמד האישה עלה בהדרגה כך גם בספר הפערים הגדולים בין המלך הנהנתן וההולל שבזבז הונו בקזינו ועמד מול בנות צעירות שסרסרו בשבילו לבין הבנות עצמן שהיו מוכנות לעשות הכל כדי שהמלך יהיה חפץ בהם ואולי סוף סוף גורלם ישתפר. לא היה להן דבר להפסיד.
ברגע שהעלילה תפסה תאוצה לא יכולתי להפסיקה עד סופה. הרי תמיד היו ותמיד יהיו לוחמי צדק שילחמו על ערכים שהם מאמינים בהם ובעיקר על זכויות האדם שנרמסים כל פעם מחדש.

"מה אתם רוצים? שאל.
באנו לבקש ממך לאסור להכות אותנו.
אני מצווה להכות רק את מי שמתרשל בעבודתו.
כבוד אלקו, יש לך כמובן זכות מלאה להעניש את מי שמתרשל בעבודתו, אנחנו מוכנים לקבל כל עונש מלבד מכות."
"המכות פוגעות בכבוד שלנו, כבוד אלקו."

(ובכן זה הלך הדברים בספר ובעיקר רמיסת הזכויות הבסיסיות של כל עובד באשר הוא)..

זה כאילו שנסעתי עם הספר הזה להרפתקה והתאהבתי ונסחפתי במרקם שצייר פה עלאא בין היתר גם על מעמד הנשים המושפל עד עפר והגברים השולטים בבתיהם אך מנוצלים בעבודה. ראיתי בספר הזדמנות להביט על מצרים מעיניים אחרות משלי ורותקתי.

משלושה ספרים מאת עלאא אל-אסוואני, למדתי שבמצריים ישנם כמה קבועים בין אם השנה היא 2013 ("רפובליקה כאילו"), 1991 ("בית יעקביאן"), או 1950 ("מועדון המכוניות"):

1. שיכבה חברתית מצומצמת עושה חיים על חשבון שאר העם.

2. מדי פעם משתנה מי זוכה להשתייך לאותה אליטה שלטת. לפני 1952 אלה היו קופטים, יהודים, ארמנים ויוונים. אחרי 1952 התקבעה אליטה של קציני צבא ואותם אנשי עסקים שהקצינים הרשו להם לנהל את הכלכלה תמורת שוחד.

3. תעצבן את השלטון, תיעצר.

4. תיעצר בגין פעילות פוליטית, תעונה.

5. נשים הן סחורה.

לשמחתי, בעוד מצריים עצמה די חד-גונית ככה, הספרים של אל-אסוואני מגוונים מאד. הדמיון שלו לדמויות ולעלילות פשוט נפלא.

לצערי, מיציתי בזאת את כל ספרי אסוואני שתורגמו לעברית! נשארו שניים, והם נשמעים לי מעניינים: "שיקאגו", על מהגרים מצריים בארה"ב, ואוסף של נובלות הנקרא בערבית משהו כמו "עצים מתהלכים באלכסנדריה".

יש לקוות ששני הספרים האלה יזכו בקרוב לתרגום עברי. אסוואני, כמו אינטלקטואל מצרי טוב, לא אוהב אותנו ולכן מתנגד שספריו יתורגמו לעברית. אבל זה בסדר גמור כי אז כל מה שדרוש זה שאיזה מו"ל ישראלי יחליט שכדאי, וסרבנותו של אסוואני המוכשר והרשע תורמת לאותה כדאיות כי לא צריכים לשלם לו תמלוגים.

ראשית אומר שזה ספר מענין ומצוין, כתוב מעולה. על הסיפור לא אחזור. הספר מעביר את החיים והאוירה שבמצרים תחת השלטון הבריטי כאשר במדינה עדיין שולט מלך מצרי בליין, אדיש מושחת, עושה דברם של האנגלים. הממלכה מתחלקת בין מעמד עשיר המנצל את כשלונות השלטון והשאר עניים החיים בקושי. סיפור מועדון המכוניות הכולל את משפחות העובדים בו והמבלים בו, משקף את המתרחש במדינה כולל כל המתחים המעמדיים וקשיי השרידות.
ספר מומלץ.

ספר טוב ומהנה. אחרי שקראתי את "בית יעקוביאן" הבנתי שיש לי כאן סופר ששווה להמשיך ולקרוא אותו. התיאורים של החיים במצרים בתקופת השלטון הבריטי ערב מהפכת הקצינים, סביב מועדון המכוניות האריסטוקרטי המנוהל ע"י אנגלי מחד ורב משרתים מצרי אכזר ועריץ המשפיל ומכה את משרתי המועדון המצרים, שבעיני האנגלים הם בזויים ותת אדם. אני קורא לספר הזה ספר "בורקס" - תיאורים עממיים, פשוטים אבל מסופרים באופן מהנה ומושך. ניתן ללמוד דרך 2 הספרים של אל-אסוואני על החיים המצריים של דלת העם, על השחיתות ועל המנטליות. על היום יום, על מנהגים, על מסורות ועוד. הגיבורים האמיתיים של הספר הזה הם בני משפחת המַאם שאביהם יורד מנכסיו במצרים העילית ונאלץ לעבור לקהיר ולהשפיל את עצמו כמשרת במועדון המכוניות, אם המשפחה האצילה בנפשה, בתם שנאלצת להתחתן עם גבר מבוגר ועשיר, בנם הסטודנט שמצטרף לארגון נגד המשטר, בנם הפוחז שהופך לזונה ממין זכר ונבחר לכך עי הגבירות האצילות של מצרים ועוד ועוד. עוד יש לציין את דמויותיהם של המשרתים השונים במועדון - אלו שמוכנים להאבק על זכויותיהם ואלו שמוכנים לשרת כעבדים נרצעים - כי יש להם רק מה להפסיד - פרנסה. בהחלט מומלץ להבין טוב יותר את שכנינו.

קראתי בהנאה רבה את שני ספריו של אל-אסוואני "מועדון המכוניות של מצרים" ו"בית יעקוביאן".
הספר הראשון "מועדון המכוניות" עוסק בתקופת שלטון המלוכה, ובימי השלטון הבריטי במצריים.
הספר השני "בית יעקוביאן" מספר על שלטון הנשיאותי בסוף שנות התשעים של המאה העשרים.
בשני הספרים נוקט הסופר באותה הדרך: הוא מכנס במקום אחד קבוצה גדולה של אנשים מכל הקשת הפוליטית והכלכלית, ומתאר באופן מעמיק את חייהם ואת הסתאבות החברה במצריים.
בית יעקוביאן הוא בית מגורים של בליל החברה, ומועדון המכוניות הוא מקום מפגשם של עשירי מצרים הבאים להשתעשע, וכן ענייה המשרתים את העשירים בהכנעה מרצון.

התיאורים של חיי החברה על כל גווניה הם עמוקים, חושניים, נהנתניים, משפילים, מלאי אמונה באל, עשירים ומרודים, מתסכלים, אכזריים,יפים ומכוערים כאחד.

מומלץ!!

מועדון המכוניות של מצריים הוא ספר נוסף מאת מחבר הספר המצויין "בית יעקוביאן"
בומה לספרו הקודם, גם כאן המחבר מספר על מיצריים של שנות ה-40 של המאה הקודמת. על מדינה שמנסה להיחלץ מעול שלטון המנדט הבריטי, וסובלת מפערי מעמדות ושלטון מושחת, נהנתן וכוחני.
הסיפור מסופר בכמה קולות: בקולותיהם של כאמל וסאלחה, אחים, מהמעמד הנמוך בקהיר, שהמציאות לא שפרה עליהם, והן מדברות בגוף ראשון. ובנוסף מתוארות עוד דמויות בגוף שלישי שמעשירות את התמונה.
המחבר מנסה להמחיש בסיפורים השונים איך הכוח והשררה משחיתים את האוחז בהן, ואיך האנשים ההטובים שואפים לצדק נאנקים תחת עול השחיתות.
לטעמי ריבוי הדמויות מבלגן את הסיפור ומעמיס עליו, ומה שהיה בעיני חדש ומרתק בספר הקודם נראה בספר הזה כחוזר על עצמו.
ספר טוב, אבל קצת פחות.

אני אוהב את הפלא הספרותי הבא לידי ביטוי בהזרה. האפשרות לראות, לחוות כמעט, את הקרוב והמכור לעייפה, כחדש וכמופלא. מצרים היא אחד מאותם מקומות קרובים, מדינות או חברות, שעשויים להעלם מתודעתו של הקורא הישראלי תחת הררי האסוציאציות שמכתיבים חיי היום-יום שלנו. לכן, זוהי הנאה גדולה במיוחד ליטול ספר של סופר מצרי ולהתמסר לחיזיון החי שהוא מעמיד בספרו – שהוא עשיר יותר, מגוון יותר, מורכב יותר וססגוני הרבה יותר מהמראות שאני רגיל לקשר עם השם מצרים.

זהו ספר נוסף פריט עטו של עלאא אל-אסוואני שספרו הראשון "בית יעקוביאן" היה לרב מכר. כמו בספר ההוא, גם במרכזו של רומן זה עומד מקום שהוא סמל ומוסד חברתי בעל שם. "מועדון המכוניות של מצרים" הוא מקום מפגשם של בני האצולה הוללים והזרים העשירים המבקשים להמר ולשתות לשכרה תוך קבלת שירות מתרפס.

עלילת הספר מתרחשת בשנות הארבעים המאוחרות במצרים של המאה שעברה, העומדת תחת כיבוש בריטי סמוי. הנוכחות הבריטית במדינה, וקשריה החשאיים והגלויים עם בית המלוכה, עיצבו את הפוליטיקה המצרית לכדי פקעת סבוכה של אינטרסים ושחיתויות תחתם האזרח הפשוט מושפל ונגזל. כך, לפחות, מציג זאת אל-אסוואני.

מועדון המכוניות נפתח על מנת לשרת את בעלי המכוניות, אמצעי יוקרה השמור לעשירי החברה הגבוהה בקהיר. מנהלו הוא מיסטר רייט הבריטי ואורח הכבוד שלו הוא מלך מצרים וסודן הצעיר וההולל. דמויות רבות נוספות מתנקזות אל מועדון המכוניות מכל קצות החברה והגיאוגרפיה המצרית – משרתים נובים בורים, ממצרים עילית, לצד נסיכים מהמרים מן האצולה המצרית, רב-המשרתים האכזר אלקו ועושה דברו חמיד לצד עבדון, עוזר הברמן הקומוניסט והאידיאליסט הנלחם למען זכויות המשרתים.

קולאז' הדמויות מרתק ומסקרן ומתואר בצבעים עזים ומלאי חיות. ברומן מופיעות שלל דמויות אחרות המקיימות בניהן קשרים מפתיעים ומגוונים - קשרים אירוטיים זולים לצד קשרי אהבה עמוקים הנרקמים לאט, קשרי מסחר ושיתופי פעולה מעמדיים, מאבקים משותפים ועמידה חסונה של ערבות הדדית לנוכח התנכלויות מצד העשירים והמושחתים.

במרכז הרומן עומדת משפחת האמם, משפחה של 6 נפשות שירדה מנכסיה בעיירה דראו שבמצרים עילית ונאלצה להגר לקהיר. אב המשפחה, עבד אל עזיז, הוא אדם מכובד בעל כבוד עצמי, שמרבית חייו סייע לבריות והאציל עליהם מהצלחתו הכלכלית. כעת, משירד מנכסיו, הוא נאלץ לעבוד כעוזר מחסנאי במועדון המכוניות. הוא מאמין בעבודה קשה תוך שמירה על כבודו העצמי. בניו שונים זה מזה עד מאוד, כאמל פונה ללימודים אקדמאיים בעוד שני אחיו האחרים מנהלים חיים "פרחחיים". על אף שלרומן אין גיבור של ממש, ונקודת המבט ממנה מסופרת העלילה מתחלפת תדיר (העלילה מסופרת מנקודות מבט של הדמויות השונות, ולעיתים מנקודת המבט של מספר כל יודע), נדמה כי כאמל, בנו האמצעי של עבד אל-עזיז, הוא הגיבור האמיתי.

כאמל הוא סטודנט למשפטים, צעיר, משכיל ומודע פוליטית, שמצטרף אל מחתרת לאומית הפועלת לשחרור מצרים מעול הכיבוש הבריטי והשחיתות השלטונית של המלך ועושי דברו. זאת תחת חסותו של ארגון אופוזיציה בהנהגת הנסיך שאמל.

הקריאה מומלצת לכל מי שנהנה לצלול לתוך רומן רב דמויות, צלילם, ריחות ותיאורים ססגוניים. יחד עם זאת, יש משהו בספריו של אל-אסוואני ו"במועדון המכוניות של מצרים" בפרט, הגולש לפרקים אל האוריינטליסטי והקיטשי. אמנם, אל-אווסאני הוא בן המקום, לכן הפיתוי לקבל את דבריו כמהימנים גדול יותר, ומי שייכנע לו יזכה להנאה גדולה שמספקת ההיסחפות בבדיה צבעונית של ספר טוב.

נושא נוסף שקשה להתעלם ממנו בספריו של אל-אסוואני הוא האופן בו מוצגת הנשים, שעשוי לגרום לקורא הישראלי-מערבי לנוע באי נוחות. הנשים מוצגות לא פעם כפתייניות ומניפולטיביות המשתמשות במיניות שלהן על מנת להשיג את שברצונן להשיג מן הגברים השולטים בחייהם, בעיקר מהבחינה הכלכלית. לצידן, מוצגות נשים תאוותניות שכל עניינן הוא מין. אמנם, ניכר ניסיונו של אל-אסוואני לצייר גם נשים חזקות – כך, לדוגמא, אמו של כאמל היא אשה שאיננה מוחלת על כבודה ומנהלת את המשפחה, לאחר מות האב, לאורם של ערכים ראויים בנחישות ראויה להערכה.

מיצי בתו של מיסטר רייט, מנהל מועדון המכוניות החמדן, היא צעירה משכילה המבקשת להכיר את החברה המצרית ממקור ראשון ובאופן בלתי אמצעי ובתוך כך היא מתנערת ממרותו של אביה. סאלחה, אחותו של כאמל, היא נערה אינטליגנטית המבקשת להצטיין בלימודים, להתקבל ללימודים גבוהים באוניברסיטה ואף להיות למרצה מן המניין, דבר התובע ממנה להתנגד לנישואים מוקדמים, הנכפים עליה משיקולים של התועלת הכלכלית למשפחה, כפי שמצופה מנערה במעמדה.

אך דמויות אלו, למרות חשיבותן כמי שמציגות מודל של אישה חזקה ועצמאית במציאות חברתית פטריארכלית, ולמרות מרכזיותן היחסית בעלילה, אינן מצטברות לכדי משקל נגד ראוי כנגד התיאוריים הסטיראוטיפים של הנשים התאוותניות, הפתייניות, קלות הדעת והראויות לגיחוך או לרחמים שמציג אל-אסוואני ברומן זה.

על כך יש כמובן לתהות – האם תמונת עולם זה היא שיקוף מהימן של המציאות שאל-אסוואני ביקש להעמיד למול עיני רוחו של הקורא, אולי אפילו לשם ביקורת. או, שמא, מדובר בפירות דמיונו ותפיסת עולמו של המחבר עצמו? מכיוון שהרומן איננו מתאר מציאות אקטואלית, אפשר לקבוע כי לכל הפחות זהו שילוב של השניים – תיאור תמונת המציאות של חברה פטריארכלית ושמרנית של סוף שנות הארבעים בקהיר לצד ראיית עולמו של המחבר עצמו הצובעת את הדמויות בצבעים אלו.

קשה גם להתעלם, בהקשר זה, מן העונג שנראה כי המחבר מפיק מתיאורי התעלסות השזורים לכל אורכו של הרומן. תיאורים שעשויים לשוות לקריאה היבט יצרי וחושני מחד גיסא (לצד, למשל, התיאורים המפתים של מטעמי המטבח המצרי לסוגיו..) או לצבוע אותה בצבעים זולים של ספרי זימה שעבר זמנם מאידך גיסא.. דבר הנתון להלך רוחו של הקורא, בנטיות ליבו ובטעמו.

נהדר. סיפור אנושי, רגיש ומרתק, שחודר לעומק אל מערכת היחסים שבין אנשים מקבוצות שונות בחברה המצרית. סיפור מותח עם קונוטציה היסטורית, ואין רגע דל. קראתי מספר ספרים של סופרים מצריים, זה היה הטוב מכולם!