ביקורת ספרותית על מועדון המכוניות של מצרים מאת עלאא אל-אסוואני
ספר בסדר

---

אני אוהב את הפלא הספרותי הבא לידי ביטוי בהזרה. האפשרות לראות, לחוות כמעט, את הקרוב והמכור לעייפה, כחדש וכמופלא. מצרים היא אחד מאותם מקומות קרובים, מדינות או חברות, שעשויים להעלם מתודעתו של הקורא הישראלי תחת הררי האסוציאציות שמכתיבים חיי היום-יום שלנו. לכן, זוהי הנאה גדולה במיוחד ליטול ספר של סופר מצרי ולהתמסר לחיזיון החי שהוא מעמיד בספרו – שהוא עשיר יותר, מגוון יותר, מורכב יותר וססגוני הרבה יותר מהמראות שאני רגיל לקשר עם השם מצרים.

זהו ספר נוסף פריט עטו של עלאא אל-אסוואני שספרו הראשון "בית יעקוביאן" היה לרב מכר. כמו בספר ההוא, גם במרכזו של רומן זה עומד מקום שהוא סמל ומוסד חברתי בעל שם. "מועדון המכוניות של מצרים" הוא מקום מפגשם של בני האצולה הוללים והזרים העשירים המבקשים להמר ולשתות לשכרה תוך קבלת שירות מתרפס.

עלילת הספר מתרחשת בשנות הארבעים המאוחרות במצרים של המאה שעברה, העומדת תחת כיבוש בריטי סמוי. הנוכחות הבריטית במדינה, וקשריה החשאיים והגלויים עם בית המלוכה, עיצבו את הפוליטיקה המצרית לכדי פקעת סבוכה של אינטרסים ושחיתויות תחתם האזרח הפשוט מושפל ונגזל. כך, לפחות, מציג זאת אל-אסוואני.

מועדון המכוניות נפתח על מנת לשרת את בעלי המכוניות, אמצעי יוקרה השמור לעשירי החברה הגבוהה בקהיר. מנהלו הוא מיסטר רייט הבריטי ואורח הכבוד שלו הוא מלך מצרים וסודן הצעיר וההולל. דמויות רבות נוספות מתנקזות אל מועדון המכוניות מכל קצות החברה והגיאוגרפיה המצרית – משרתים נובים בורים, ממצרים עילית, לצד נסיכים מהמרים מן האצולה המצרית, רב-המשרתים האכזר אלקו ועושה דברו חמיד לצד עבדון, עוזר הברמן הקומוניסט והאידיאליסט הנלחם למען זכויות המשרתים.

קולאז' הדמויות מרתק ומסקרן ומתואר בצבעים עזים ומלאי חיות. ברומן מופיעות שלל דמויות אחרות המקיימות בניהן קשרים מפתיעים ומגוונים - קשרים אירוטיים זולים לצד קשרי אהבה עמוקים הנרקמים לאט, קשרי מסחר ושיתופי פעולה מעמדיים, מאבקים משותפים ועמידה חסונה של ערבות הדדית לנוכח התנכלויות מצד העשירים והמושחתים.

במרכז הרומן עומדת משפחת האמם, משפחה של 6 נפשות שירדה מנכסיה בעיירה דראו שבמצרים עילית ונאלצה להגר לקהיר. אב המשפחה, עבד אל עזיז, הוא אדם מכובד בעל כבוד עצמי, שמרבית חייו סייע לבריות והאציל עליהם מהצלחתו הכלכלית. כעת, משירד מנכסיו, הוא נאלץ לעבוד כעוזר מחסנאי במועדון המכוניות. הוא מאמין בעבודה קשה תוך שמירה על כבודו העצמי. בניו שונים זה מזה עד מאוד, כאמל פונה ללימודים אקדמאיים בעוד שני אחיו האחרים מנהלים חיים "פרחחיים". על אף שלרומן אין גיבור של ממש, ונקודת המבט ממנה מסופרת העלילה מתחלפת תדיר (העלילה מסופרת מנקודות מבט של הדמויות השונות, ולעיתים מנקודת המבט של מספר כל יודע), נדמה כי כאמל, בנו האמצעי של עבד אל-עזיז, הוא הגיבור האמיתי.

כאמל הוא סטודנט למשפטים, צעיר, משכיל ומודע פוליטית, שמצטרף אל מחתרת לאומית הפועלת לשחרור מצרים מעול הכיבוש הבריטי והשחיתות השלטונית של המלך ועושי דברו. זאת תחת חסותו של ארגון אופוזיציה בהנהגת הנסיך שאמל.

הקריאה מומלצת לכל מי שנהנה לצלול לתוך רומן רב דמויות, צלילם, ריחות ותיאורים ססגוניים. יחד עם זאת, יש משהו בספריו של אל-אסוואני ו"במועדון המכוניות של מצרים" בפרט, הגולש לפרקים אל האוריינטליסטי והקיטשי. אמנם, אל-אווסאני הוא בן המקום, לכן הפיתוי לקבל את דבריו כמהימנים גדול יותר, ומי שייכנע לו יזכה להנאה גדולה שמספקת ההיסחפות בבדיה צבעונית של ספר טוב.

נושא נוסף שקשה להתעלם ממנו בספריו של אל-אסוואני הוא האופן בו מוצגת הנשים, שעשוי לגרום לקורא הישראלי-מערבי לנוע באי נוחות. הנשים מוצגות לא פעם כפתייניות ומניפולטיביות המשתמשות במיניות שלהן על מנת להשיג את שברצונן להשיג מן הגברים השולטים בחייהם, בעיקר מהבחינה הכלכלית. לצידן, מוצגות נשים תאוותניות שכל עניינן הוא מין. אמנם, ניכר ניסיונו של אל-אסוואני לצייר גם נשים חזקות – כך, לדוגמא, אמו של כאמל היא אשה שאיננה מוחלת על כבודה ומנהלת את המשפחה, לאחר מות האב, לאורם של ערכים ראויים בנחישות ראויה להערכה.

מיצי בתו של מיסטר רייט, מנהל מועדון המכוניות החמדן, היא צעירה משכילה המבקשת להכיר את החברה המצרית ממקור ראשון ובאופן בלתי אמצעי ובתוך כך היא מתנערת ממרותו של אביה. סאלחה, אחותו של כאמל, היא נערה אינטליגנטית המבקשת להצטיין בלימודים, להתקבל ללימודים גבוהים באוניברסיטה ואף להיות למרצה מן המניין, דבר התובע ממנה להתנגד לנישואים מוקדמים, הנכפים עליה משיקולים של התועלת הכלכלית למשפחה, כפי שמצופה מנערה במעמדה.

אך דמויות אלו, למרות חשיבותן כמי שמציגות מודל של אישה חזקה ועצמאית במציאות חברתית פטריארכלית, ולמרות מרכזיותן היחסית בעלילה, אינן מצטברות לכדי משקל נגד ראוי כנגד התיאוריים הסטיראוטיפים של הנשים התאוותניות, הפתייניות, קלות הדעת והראויות לגיחוך או לרחמים שמציג אל-אסוואני ברומן זה.

על כך יש כמובן לתהות – האם תמונת עולם זה היא שיקוף מהימן של המציאות שאל-אסוואני ביקש להעמיד למול עיני רוחו של הקורא, אולי אפילו לשם ביקורת. או, שמא, מדובר בפירות דמיונו ותפיסת עולמו של המחבר עצמו? מכיוון שהרומן איננו מתאר מציאות אקטואלית, אפשר לקבוע כי לכל הפחות זהו שילוב של השניים – תיאור תמונת המציאות של חברה פטריארכלית ושמרנית של סוף שנות הארבעים בקהיר לצד ראיית עולמו של המחבר עצמו הצובעת את הדמויות בצבעים אלו.

קשה גם להתעלם, בהקשר זה, מן העונג שנראה כי המחבר מפיק מתיאורי התעלסות השזורים לכל אורכו של הרומן. תיאורים שעשויים לשוות לקריאה היבט יצרי וחושני מחד גיסא (לצד, למשל, התיאורים המפתים של מטעמי המטבח המצרי לסוגיו..) או לצבוע אותה בצבעים זולים של ספרי זימה שעבר זמנם מאידך גיסא.. דבר הנתון להלך רוחו של הקורא, בנטיות ליבו ובטעמו.

» ביקורות נוספות של omripoll
» ביקורות נוספות על מועדון המכוניות של מצרים