ביקורת ספרותית על שומרי הערים מאת רותם ברוכין

---

פנטזיה אורבנית היא ז'אנר שלוקח את החיים שלנו ומוסיף להם פלפל. הרבה פלפל. ומלח ופפריקה וקצת שמן זית והמון תבלינים משובחים. בתחושה שלי, לפחות, אין מספיק ספרים בז'אנר הזה כדי לספק את התיאבון שלי, וודאי שלא ישראלים. כשיואב בלום נכנס לזירה ידעתי רגעים של אושר, אבל מי שקורא את ספריו יודע שמתלווה אליהם תמיד משהו... מוחמץ. תחושה שהוא לא ממצה את הפוטנציאל - הן העלילתי והן הפנטסטי - עד הסוף.
ואז הגיעה רותם ברוכין והגישה לנו את המנה הכמעט-מושלמת: שומרי הערים.
היא חושפת בפנינו את ארץ ישראל כפי שאנחנו חושבים שאנחנו מכירים, ומאנישה את הערים שבה. לכל עיר יש "רוח", דמות אנוש שמהווה את סך כל האנשים שבה, התרבות, ההיסטוריה, הפריחה, בעלי החיים, והמרבד האנושי שמרכיב אותה על כל גווניו.
השומר שלהן הוא יונתן, דמות מדהימה ומלאת סתירות, שגמעתי בשקיקה את מחשבותיה, לבטיה ואהבותיה. מערכות היחסים המשמעותיות ביותר בחייו היו עם הערים שלו. הוא אוהב-שונא את אביו, שכבל אותו לתפקיד הזה, לאחריות ולבדידות שנדמה שאין לה קץ. אנחנו מקבלים הצצה לעברו ולעתידו של יונתן, למהות של שליחותו ולערים הנפלאות שמקיפות אותו. ההתחלה מרתקת וההמשך מסחרר, אבל בשלב מסוים חשתי שברוכין קצת התפרעה, והשעיית הספק שנדרשה ממני בהחלט עלתה מדרגה. בכל זאת, הספר נהדר ושווה כל רגע. אני מחכה בקוצר רוח לטעום עוד מפרי עיטה.

» ביקורות נוספות של אתל
» ביקורות נוספות על שומרי הערים