כל סכמה שמציבה את הגבר האחד כמנהל עדה של נשים - מרגיזה אותי תמיד. ואם עד לפני כשלושים שנים לא היה הרבה מה לעשות עם תיאור מצב שכזה, מרגיז אותי מאוד שדווקא בתקופה העכשווית הסופרת מצאה לנכון להוציא שוב מהבויידים את הנוסחה הזאת, של הערצה גברית. אז נכון - ערים בישראל משתייכות למין הנקבי. בשונה מיישובים כמו קיבוצים, מושבים ועוד. אבל גם אם בין נשים יש חילוקי דיעות אפשר למנות להן בוררת ולא חייבים להפקיד עליהן דווקא בורר.
זה ספר פנטזיה שמתאר מריבות שטותיות בין הערים הגדולות בישראל, בתוך כך מתעוררות ערי עבר שנכחדו מזמן ורוצות לחזור לשלוט. כאן מתפתחים קרבות לחיים ולמוות עם הרבה מאוד פעלולים שמתאימים אולי לצפיה בסרטים אבל בקריאה הם מצד אחד מביכים ומצד שני מעצבנים.
בכל זאת, ניסיתי להבין תוך כדי קריאה, אם אני אולי מפספסת אי אלה תובנות שהסופרת רצתה להעביר לקורא - לא מצאתי כלום.
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
