ביקורת ספרותית על ולדימיר מאת ג'וליה מיי ג'ונאס
ספר טוב

---

זוג מרצים בקולג' בארה"ב נקלע לסופה: שבע סטודנטיות מאשימות את הבעל בניהול יחסי מין תוך ניצול יחסי מרות. יש דרישה מצד הנהלת הפקולטה להתפטרות או פיטורין של המרצה, ו.. גינוי מוצהר או התרחקות של אשתו.
הסופה סוחפת את הזוג ומעמידה למבחן את היחסים ביניהם, היא מעלה דילמות של מהות העברה, ואם נעשתה בהסכמה והסטודנטיות בוגרות כיצד תחשב?
במקביל עולה תמיד הבעיה של דעת הקהל מול הפרט.
אם זאת הייתה המסגרת היחידה בסיפור, היה קל לגלוש למלודרמה כזאת או אחרת. אבל, הסופרת מיי ג'ונאס, בחרה בתבונה להביא את השפעת האירוע על משפחת המרצים, ג'והן ואשתו המספרת בגוף ראשון את השתלשלות העניינים, ההשפעה על קשרים עם ולדימיר ה"מועמד" לבגידה אתה, בתה עורכת הדין הלסבית ולשאיפותיה להינשא לחברתה ולהביא ילד משותף, ועוד דמויות לווייניות למסגרת הרקע. כל דמות כזאת מוסיפה צבע ואווירה, לעיתים עד כדי כמעט השכחה של המהומה ברקע.
תפיסות העולם והשתקפותו משתנות. מה שנראה כפלירט הוא מפגש תמים, ואילו סטוץ שמתפתח במהלך הקריאה , הופך ל...(כדאי לקרוא ולא להחמיץ. זה אחד הקטעים המיוחדים והאותנטיים שקראתי).

לצערי עשרת הדפים האחרונים בסיפור, מנסים למצוא פתרון לפלונטר ופוגמים בשלמות העלילה, וחבל.
בכלל, ניסיון הקריאה שלי מראה כי הסופרים מתקשים לסיים ספר או סיפור בקטע לא מוחלט וסופי. וזה חבל כי בסך הכל עולמנו בנוי על אי ודאות.
עוצמה נוספת היא הכתיבה שאינה תמיד מפורשת, או ממהרת לפרוש רקע ותמונה. בחלקים מסוימים זה כמעט כמו להלך בערפל דק, שבו הדמות מגלה פנים, מחשבות ואמירות ככל שמתקדמים בקריאה.
קראתי את הספר ברצף ובעניין.
בהחלט שווה קריאה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על ולדימיר