ביקורת ספרותית על חיל הרגלים תוקף מאת ארוין רומל
ספר מעולה

---

עוד בתחילת הספר, ה-"אלוף" (לימים הרמטכ"ל) חיים לסקוב כותב על הספר מין הקדמה ואפילו המלצה. כבר למדתי להכיר, שאם חיים לסקוב ממליץ על ספר כלשהו - לך תקרא, אתה לא תפסיד.

ארוין רומל היה אולי אחד הגנרלים הפופולרים ביותר ע"י המערב (אולי מלבד רונדשטט) - עוד לפני מלחמת העולם השנייה, כתב את הספר "חיל-הרגלים תוקף", שם, מסביר, על מלחמת העולם הראשונה האישית שלו, תחילה כמפקד מחלקה ותוך זמן קצר מאוד פיקד על גדוד שלם. מאוד יכול להיות שתהיה התנגדות מצד מספר אנשים ללמוד את הגותו של הגנרל מהרייך השלישי, ובהחלט יש בכך מעט צדק. מצד שני, האם יש בכך רע לשמור על חיי-חיילים, וחיי ביטחון המדינה ע"י לימוד הספר? אני חושב שנכון להשתמש בכל מחשבה ורעיונות טובים כדי לקדם את יכולותינו. הספר מאוד-מאוד מומלץ לאנשי קבע ואנשי ביטחון, המחשבות והרעיונות, המקרים המתוארים, הגיוון, ההגנה, ובמיוחד ההתקפה, ע"י לחימה במספר מגוון של צבאות, מעלים מספר רב של הוגים צבאיים מהעבר ולקחים חשובים.

בהרגשתי, בתחילת הספר, נראה לי רומל כקצין חדש, שסיים את האקדמיה או משהו מסוג זה - הוא מרבה להשתמש ב-"חשבתי", "עשיתי", "ראיתי" - במין דיסטאנס של ימי שלום. ככל שעובר הזמן, מתחבר רומל לפקודיו, יש הבדל גדול מאוד ממה שמלמדים באקדמיה למה שקורה בפועל במלחמה עצמה. פתאום התיאורים משתנים "חשבנו", "סברנו", "עשינו": "הרבה מאוד נדרש מהמפקד, כדי לזכות באמון אנשיו. עליו להראות דאגה וזהירות, לטפל באנשיו, לתת פקודות ברורות ולחיות באותם תנאים קשים, כמוהם, ומעל לכל - לסגל לעצמו משמעת עצמית. אך מרגע שזכה לאמון אנשיו, ילכו אחריו באש ובמים." (עמ' 112).
כמה אפשר להתנהג באופן רישמי ב-"דיסטאנס" עם אנשים שאתה מסכן את חייך ביחד איתם?

וייול (הגנרל הבריטי במלחמת העולם השנייה) כותב בספרו "החייל הטוב" שהתכונה החשובה ביותר למפקד היא האיתנות - זאת אומרת, היכולת למרות כל הקושי להמשיך הלאה. במהלך כל הספר מתאר רומל מציאות קשה מאוד: בקושי שינה, בקושי אוכלים משהו, גשם, חום, תקיפות צבאות האויב והתחפרויות - חוסר בהבנת המציאות ומי נגד מי - ים של ספקות: בכל אלה אפשר לראות בספר עצמו. מדהים לעקוב אחר התהליך הזה, למרות כל הקושי ממשיכים הלאה ואני חושב שזה עניין מאוד חשוב לכל איש צבא. למרות כל הקושי על החייל להמשיך לתפקד, על המפקד להמשיך לחשוב, עליו לזוז ולתקוף, למגר את חייליו של האויב, להתחפר, בלילה-וביום, בגשם-ובשמש, בערפל ובכל תנאי, תוך הסתכנות ופגיעות נפשיות ופיזיות - פגיעות חברים ומוות של אנשים טובים הקשורים אליך מאוד, ולמרות זאת להמשיך הלאה בעוצמה - מדובר על קושי עצום. אני חשוב שזה לקח מאוד חשוב, כי אין אפשרות באמת לדעת איך יראה הקרב הבא, המלחמה הבאה. עשוי להיות מצב מאוד קשה מאוד ועשוי להיראות חסר תכלית. למרות הכל על החייל להמשיך - זה עיקרון להבנה לכל חייל.

בספר "אנשי פאנפילוב" נכתב : "תפקידו העיקרי של המפקד – לחשוב, לחשוב ולחשוב" - תפקידו של המפקד הוא לחשוב. המלחמה היא פיזית, קוראת במציאות. עם זאת, כל המלחמה עוברת במחשבה. וזה עניין של איכות המחשבה. למרות הקושי המוזכר בפסקה הקודמת, על המפקד להמשיך ולחשוב, להבין את המצב, ואת יתרונותיו או חסרונותיו. זוהי תכונה חשובה למפקד, ועם זאת לא תוכל לממש את המחשבה ללא העוז - היכולת להחליט. רומל הוא בחור היודע להחליט באופן מרשים - במלחמה האנשים התלויים בך ובהחלטות שלך, אפשר להגיד שזה הימור מצד המפקד, אולי ה-"הימור הנכון", או שלא? ועניין זה, חיים של אנשים אחרים שהחלטות שלך ישפיעו עליהם גורם למפקדים להסס בהחלטות. אני חושב שעצם היכולת להחליט היא חשובה, עוד לפני בכלל שאנחנו דנים מה החלטת. אי-אפשר להקשיב לכל-כך הרבה דעות, וכל דעה יש דעה נגדית, עליך להחליט. אני חושב שזו תכונה חשובה גם לחיים מחוץ לצבא. "מי שאינו מוכן להסתכן, לא ינצח!" (עמ' 284).

הדרך של רומל להילחם דיי מעניינית. בכל מה שקשור למלחמת העולם הראשונה (מלחמת הקיפאון) - רומל משתמש בהתקפה כדרך הצבא. רומל נסוג? תתקוף לפני כן. תקיפה לפני נסיגה. אחרי ההגנה תקיפה. אחרי התקיפה עליך לתקוף כדי לנצל את הבלאגן שהאויב נמצא בו (למרות העייפות והקושי שהחיילים נמצאים בהם) - במקום לתת לאויב להתארגן מחדש: "ארדוף אויבי ואשיגם ולא־אשוב עד־כלותם" (להבדיל אלף אלפי הבדלות - דוד המלך). תקיפה, העזה. רומל משלב בתקיפותיו את ההפתעה, הוא עושה את הדברים בלי לגלות את עצמו עד לרגע המכריע - מגיע לעורף אויביו וגורם להם להיכנע. עניין חשוב מאוד הוא לצאת ולסייר לפני התקיפה עצמה, הסיורים והידע לפני הקרב, נקודות החולשה והחוזק של האויב ושלך עצמך, כל אלה חוסכים מאמצים וגורמים להצלחה - אלה ממש העינים של המפקד ואי-אשפר בלעדיהם, ככל שתרבה לדעת כך ייטב. התמקדות למטרה: כך למשל שרומל נפגש בחייל אויב יחיד (בזמן ניסיון של ההתקפה בהפתעה) הוא נותן לו לברוח במקום לגלות את עצמו כתוצאה בהשמעת קולות הירי. הוא יודע מה הוא רוצה מעצמו ולא נותן לדברים הקטנים להסית את כוחותיו מהמטרה האמיתית - צבא האויב.

בעמ' 293 קורה משהו דיי הזוי: צבא חזק של האויב, רענן ובעל עמדות טובות משל רומל ובעל כוח (מספרי) גדול משל הגרמנים נכנע להם. ויש עניין חשוב, בכל מה שקשור ללוחמה הפסיכולוגית של רומל לאויב. בני-האדם מלאים חולשות ופחדים, ורומל מנצל זאת למען מטרותיו שלו. אחת הסיבות למקרה הזה (ורומל משתמש בכך לא מעט - מציע לאויב להיכנע מעצמו) היא שמפקדי האויב הראו חוסר מנהיגות וחוסר יוזמה - אף אחד לא הגיב, ובשלב מסוים לקחו החיילים הפשוטים לידיהם את ההחלטה ונכנעו (בצהלות שמחה! לא פחות). אלה היו צבאות האיטלקים, נראה שלא הייתה סיבה אמיתית המאחדת את איטליה ברצונה להילחם והדבר השפיע גם כן על החיילים וחוסר רצונם בלחימה וכניעתם לבסוף. כל אלה הם עניינים חשובים שעל המפקד לקחת בחשבון. בני-אדם לא הגיוניים תמיד, ובזמן כאב, חששות, והשפעות של חוסר וגעגוע לבית יש אפשרות להשפיע עליהם לעשות דברים ממש לא רציונאליים. "העזנו להתקיף על אף מספרנו הקטן עד כדי גיחוך". (עמ'295).

בתחילת המלחמה היה רומל לא יותר ממפקד מחלקה, בסוף הספר (פחות מארבע שנים לאחר מכן), היה כבר מפקד גדוד (מבחינת כוח חייליו). וחשבתי, מה גרם לרומל להגיע כל-כך לעמדה שכזאת? טוב, כמובן, בזמן מלחמה - ובמיוחד מלחמה כמו מלחמת העולם הראשונה - נהרגים קצינים והתחלופה עוברת מאוד מהר. למעשה, מאוד נדיר לראות קצין, או אפילו חייל שהצליח לשרוד את הלחימה במלחמת העולם הראשונה. ובכל זאת, יש בכך משהו מוזר. ולפחות מה שעלה לי לראש, הוא שבזמן מלחמה הדברים משתנים מאוד במהירות. זה לא רק בנקודה המלחמתית אלא בכל תחום, אני חושב ששנה אחת של מלחמה קשה שווה משהו כמו עשר שנים של ימי שלום מבחינת ניסיון (ואולי אני מגזים, אבל ככה מרגיש לי) ולכן הידע והיכולת וההבנה איך מתנהלת מלחמה אמיתית, והניסיון של רומל כמפקד השתפר בצורה יוצאת דופן, דבר שגרם לו לעלות ולקבל יותר אחריות. (זוהי לפחות תחושתי האישית).

יש עקרון, או אולי עניין מאוד חשוב בדרך המחשבה על ההישגים הצבאיים. שמירת אנשיך בחיים, ומניעת האבדות (אבדה יכולה להיות גם פציעה וכתוצאה מכך החייל לא יכול להמשיך להילחם זמן-מה). הרעיון הוא לשמור על חייהם של אנשים כמה שרק אפשר. הצלחה צבאית תהיה בהתאם לכמות הנפגעים. אחרי כל מבצע רומל משווה בין ההישגים שלו לכמות הנפגעים שלו. במילים אחרות, הישגים אמיתיים נעשים בכמה שפחות - אם בכלל - אבדות.
אפשר ללמוד מהספר שלא תמיד היוזמה נמצאת בידיים שלך. פעם אחת כותב רומל "התפתח קרב עז.." זאת אומרת לא לפי פקודה שלו אלא עצם הירי אחד בשני (ואולי כתוצאה מפקודת ירי של אויביו של רומל) זאת אומרת, על המפקד להוביל לתנאים הטובים ביותר, שיתנו לחייליו את הניצחון.

"אינני יודע מה עלי לכבד יותר - את אומץ לבך נוכח האויב או את אומץ לבך בפני מפקדיך" - נאמר לרומל ע"י מפקד אוסטרי.

יש גם כמה טעויות שעושה רומל, ועוד עתיד לחזור עליהם במלחמת העולם השנייה - למשל, פעם אחת רומל נכשל בתקיפתו. רומל מאמין באיזה סיבה זו או אחרת, וכך מסכם בקצרה את סיבת חוסר הצלחת המשימה. ואני חשבתי לעצמי - האם קשה לראות (ואולי אני טועה) שהחילים של רומל "גמורים" שאין להם כוח יותר וזקוקים למנוחה? נראה שדבר זה עתיד לחזור במלחמת העולם השנייה. וכן הניסיון של רומל לגרום לאויב להיכנע, ותחבולה זו עשה במשך מספר פעמים, גורמת לו כמעט להילקח בשבי. וזה עניין בהגות הצבאית (וכדמוני שסון טסו כותב על כך) לשנות ולהחליף את התוכניות.


מדובר על ספר מאוד יפה, אם כי אני לא לגמרי תמיד הצלחתי להבין את כל מה שנכתב ומי נגד מי, היכן האויב, היכן הגרמנים מה המצב? לפעמים - בספרי היסטוריה צבאית בעיקר - אני מרגיש שצריך להמציא "בגוגל-תרגום" אפשרות תרגום "היסטוריונית" - לעברית. אני לא מצליח להבין למה מתכוון הסופר, ומה המשמעות של כל המספרים, המקומות והספר הזה דיי דומה בעניין הזה לשאר ספרי ההיסטוריה הצבאית. ובכל זאת, ועם כל זה, הספר הוא מאוד מומלץ, נותן לך סקירה מאוד יפה למצב מלחמה ועל מצב המפקד, על דרכים בלחימה, הוא גורם לשינוי ותפיסה מאוד רחבה בהבנה הצבאית. התיאורים וההגות הצבאית, וכן ההיסטוריה, המצב הלא פשוט, כל אלה גורמים לך להבין הרבה יותר טוב את המצב במלחמה, וכיצד להגיב לה.

ספר מאוד מומלץ.

תודה לפרל על המלצת הספר.

» ביקורות נוספות של טה~דאם!
» ביקורות נוספות על חיל הרגלים תוקף